טומי, הקוואליר שהגיע אחרי שהבעלים כבר התייאשה

ההמלצה של איילה דוידוביץ’ לא מספרת מה בדיוק טומי עשה בבית, והיא גם לא צריכה. היא מספרת משהו אחר, שאני פוגש יותר מכל בעיית התנהגות: בעלים שהגיעה אליי מותשת ומיואשת, אחרי שכבר ניסתה.

ומההמלצה הזאת בא גם המשפט שאני חוזר עליו הרבה, והיא זאת שנתנה לו את הניסוח: האילוף הוא לכלב אבל קודם כל לבעלים שלו.

מה קורה לבעלים אחרי כמה ניסיונות שלא הסתיימו

לפי מה שאיילה כתבה, היא הגיעה סקפטית ובעיקר חרדה לגורלו של טומי, אחרי לא מעט פגישות ייעוץ והתחלה של תהליכי אילוף בכל מיני מקומות, וכבר הייתה מותשת ומיואשת.

הסקפטיות הזאת היא הדבר הנכון להרגיש, לא מכשול שצריך לשכנע. בעלים שעשתה שלושה סבבים ולא ראתה שינוי למדה משהו אמיתי: שהבטחות בטלפון לא שוות כלום. הטעות היחידה שהיא כן עושה בנקודה הזאת היא להסיק שהבעיה בכלב, או גרוע מזה, שהבעיה בה.

ברוב המקרים שאני רואה הבעיה היא לא אחת מהשתיים, אלא היעדר רצף. תהליך שמתחיל ונעצר אחרי שלושה מפגשים לא נכשל בגלל השיטה, הוא פשוט לא קרה. ההבחנה בין בעיה שדורשת תהליך לבין בעיה שדורשת עקביות שלכם היא ההבחנה הראשונה שאני עושה בשיחה, והיא מפורטת בעמוד על בעיות התנהגות ואיך מחליטים בין שיעורים בבית לתהליך בפנסיון.

מה אני אומר בשיחה הראשונה לבעלים שכבר התייאשה

קודם כל שומע. מה הכלב עושה, מתי בדיוק, מה קרה בשלושים השניות שלפני, מה כבר ניסיתם ומה קרה אז. השאלה האחרונה היא השאלה החשובה, כי מה שלא עבד מלמד אותי יותר ממה שעבד.

ואחרי זה אני אומר את מה שאני חושב, גם כשזאת לא התשובה שרוצים לשמוע. פנסיון אינו הפתרון לכל כלב ולא לכל בית, ויש מצבים שבהם שיעורים בבית נכונים יותר, ויש מצבים שבהם אני לא האדם הנכון. אני מעדיף להגיד את זה בשיחה הראשונה מאשר שלושה שבועות אחר כך.

מה שאני לא עושה בשיחה הזאת הוא להתחייב לתוצאה. אין שיטה אחת של אילוף, לכל כלב מתאים סוג אחר של אילוף כלבים, ובעבודה עם הכלב אתייחס לגזעו, גילו, מזגו, עברו ובעליו בשביל לבנות עבורו את השיטה האפקטיבית ביותר. מי שמבטיח לכם תוצאה בטלפון, לפני שראה את הכלב, לא יכול לדעת מה הוא מבטיח.

מה קורה בשלושת השבועות, ולמה זה רק החצי הראשון

הכלב שוהה אצלי שלושה שבועות, ובהם שלושה אימונים ביום, כל יום, וטיול יומי שאני מוביל בעצמי. שש פקודות הבסיס, רגלי, שב, ארצה, לא לזוז, אליי ולמקום, נבנות ברצף הזה ולא במפגש אחד.

אבל איילה כתבה משהו מדויק יותר ממה שאני יכול לנסח: היא קיבלה את טומי חזרה “ביחד עם ארגז כלים”. זה הניסוח הנכון, כי כלב שחוזר הביתה חוזר עם שפה, ושפה שאף אחד בבית לא מדבר נשחקת תוך שבועות. לכן התהליך בתנאי פנסיון כולל מפגש אחד שלכם איתי בפנסיון אחרי שבועיים, מפגש מסירה בסיום, ליווי טלפוני אחר כך, וחצי שנה שבה אפשר להגיע אליי לרענון בתיאום מראש וללא עלות.

ההיגיון פשוט: שלושת השבועות הם מה שאני עושה. חצי השנה היא מה שמחזיק אותם.

מה איילה כתבה, במילים שלה

מתוך עמוד ההמלצות, בלי עריכה.

הגעתי אל מתי סקפטית ובעיקר חרדה לגורלו של טומי, הקוואליר החמוד שלי. אחרי לא מעט פגישות יעוץ והתחלה של תהליכי אילוף בכל מיני מקומות כבר הייתי מותשת ומיואשת. אבל משיחת הטלפון הראשונה הייתה לי הרגשה טובה שאף אחד אחר לא הצליח לתת לי קודם, הרגשתי שיש פה אדם מקצועי, ומעבר למקצועיות מדובר בבן אדם טוב שאוהב כלבים באמת.

עם הרבה הומור אבל גם קשיחות מתי הצליח לחולל שינוי בטומי ולא פחות חשוב גם בי (כמו שמתי אומר, האילוף הוא לכלב אבל קודם כל לבעלים שלו). מתי החזיר לי את טומי ממושמע להפליא, ביחד עם ארגז כלים שישמש אותי להמשך התהליך וכמובן תוך כדי עזרה והמשך הנחיות במידת הצורך.

בתור לקוחה מרוצה אני ממליצה בחום על מתי,

לכל בעלי הכלבים שאוהבים את הכלבים שלהם ודואגים להם כמו שאני דאגתי לטומי.

מה שאיילה אומרת, ומה שאני אומר

איילה כותבת שמתי הצליח לחולל שינוי בטומי ולא פחות חשוב גם בה, ושטומי חזר ממושמע להפליא. אלה המילים שלה על הכלב שלה.

מצדי אני לא מבטיח שינוי ולא תוצאה. מה שאני כן מתחייב עליו הוא העבודה: רצף של שלושה שבועות, שלושה אימונים ביום, האילוף מתבצע על ידי באופן אישי, מפגש אחד בפנסיון אחרי שבועיים, מפגש מסירה, זמינות בטלפון וחצי שנה של חזרות בלי עלות. ובמקום שבו אני כן מסכים איתה לגמרי, זה בחלק שהיא ניסחה בעצמה: את החלק שלכם בתהליך אף אחד לא יכול לעשות במקומכם.

אם אתם באותו מקום שבו היא הייתה, אחרי כמה ניסיונות ובלי סבלנות לעוד הבטחה, יש שתי בקשות שכדאי להעלות בשיחה הראשונה: לבקש לבוא לראות את המקום לפני שמחליטים, ולבקש ממני פרטי קשר של לקוחות שעברו את התהליך, כדי שתשמעו את זה מהם ולא ממני.