ניסינו מאלף ולא עבד. מה עושים עכשיו

אחת ההמלצות שאני הכי מעריך באתר הזה נפתחת במשפט אחד: אחרי כמה מאלפים שלא נתנו את הפתרון. זה לא נדיר, וזאת גם לא בהכרח אשמת המאלף הקודם. אבל להתחיל מההתחלה אצל מאלף חדש בלי לדעת למה הפעם הקודמת נכשלה זה להמר על אותו הימור שוב, ובינתיים הכלב משלם.

ועוד דבר, לפני הכל. בעלים שמגיעים אחרי ניסיון שלא הצליח מגיעים כמעט תמיד עם אשמה: לא התאמנו מספיק, לא הבנו, אולי הכלב פשוט לא מתאים לנו. הסקפטיות כלפי המאלף הבא בריאה. האשמה פחות, כי ברוב המקרים שאני רואה הבעיה לא הייתה באנשים ולא בכלב, אלא בהתאמה בין התוכנית לבין החיים שלהם.

למה אילוף נכשל, בארבע סיבות

כמעט כל כישלון שהגיע אליי נופל לאחת מארבע. הראשונה היא אבחנה שגויה: מה שנראה כמו חוסר ציות הוא כאב, פחד או בעיה רפואית. השנייה היא תוכנית נכונה שהחזרות שלה לא קרו בפועל. השלישית היא התנהגות שנלמדה רק בסביבת האימון ולא הועברה הביתה. הרביעית היא בית שאינו עקבי: שני אנשים, שני כללים.

ההבדל ביניהן אינו אקדמי. לסיבה הראשונה הולכים לווטרינר, לשנייה משנים את הפורמט ולא את המאלף, לשלישית מוסיפים עבודה בבית, ולרביעית לא צריך מאלף חדש בכלל אלא שיחה בין שני אנשים.

מה קורה בראש של כלב שעבר כמה ניסיונות

מבחינת הכלב, כל ניסיון השאיר משהו. מילים שנאמרו הרבה בלי שקרה אחריהן כלום נעשו רעש רקע. ידיים שהתקרבו אליו בזמן תיקון נעשו סימן לאי נעימות, ולכן הוא מתחמק כשמושיטים יד לקולר. רצועה שנמתחה ונמשכה הרבה פעמים נעשתה, בעיניו, חלק רגיל מהטיול. ומעל כל אלה יש המתח של הבעלים: יד שמחזיקה את הרצועה חזק יותר כשמתקרבים לכלב אחר, קול שעולה כבר בבקשה הראשונה. כלב קורא את זה מצוין, והוא מתכונן לבעיה עוד לפני שהיא קרתה.

זאת הסיבה שהשבוע הראשון בניסיון השני נראה לפעמים כמו כלום. לא מפני שלא קורה דבר, אלא מפני שהעבודה הראשונה היא לפרק את מה שהניסיונות הקודמים בנו, לפני שבונים משהו חדש. כלב שמפסיק להתכווץ כשהיד מתקרבת לקולר כבר התקדם, גם אם הוא עוד לא יודע אף פקודה.

איך מזהים איזו מהן זאת, בשבועיים

זה המבחן שאני מבקש מאנשים לעשות לפני שהם משלמים למישהו פעם שנייה. שבועיים, חמש דקות ביום, ועט.

1. רשמו כל אירוע: תאריך, שעה, מה קרה לפני, מה עשיתם, מה הכלב עשה. לא פרשנות, רק רצף.
2. פעם ביום בקשו פקודה אחת שהוא למד, בקול רגיל, פעם אחת בלבד. בלי לחזור, בלי להראות יד, בלי פרס ביד.
3. עשו את זה בשלושה מקומות: סלון שקט, חצר או מדרגות, ורחוב.
4. ציינו באיזה מקום הוא ביצע ובאיזה לא.

התוצאה מאבחנת. אם הוא מבצע בסלון ולא ברחוב, זאת בעיית הכללה ולא כישלון של האילוף. אם הוא לא מבצע בשום מקום אבל כן ביצע אצל המאלף, החזרות לא קרו. אם הוא מבצע עבור אדם אחד בלבד, הבעיה בבית, ועל המצב הזה כתבתי במדריך על כלב שמקשיב לאחד מאיתנו ולא לשני. ואם היומן מראה שהתנהגות שלא הייתה קיימת הופיעה בחודשיים האחרונים והחמירה בהדרגה, לווטרינר לפני כל דבר אחר.

איך נראית שורה ביומן שעונה על השאלה

לדוגמה, שורה כזאת: “יום שלישי, שבע בערב. ביקשתי שב ליד הדלת לפני הטיול. לא ישב. בעלי עמד מאחוריי עם הרצועה. אחרי שהוא אמר שב, ישב מיד.” שורה אחת, ויש בה כבר שתי תשובות: הכלב יודע את הפקודה, והוא יודע אותה מאדם אחד. עשר שורות כאלה בשבועיים אומרות למאלף הבא יותר מכל תיאור כללי, ולפעמים הן אומרות לכם שלא צריך מאלף בכלל, אלא הסכמה בבית. ומה שלא כותבים ביומן: “היה עקשן”, “עשה דווקא”. אלה מילים שמסבירות לנו את הכלב, ולא מתארות מה הוא עשה.

מתי זאת לא בעיית אילוף אלא רפואית

ארבעה דגלים שאחריהם אני לא מתחיל לאלף. התנהגות שהשתנתה בתוך שבועות אצל כלב בוגר שלא נהג לנהוג כך. נהמה או נשיכה כשנוגעים באזור מסוים בגוף. ירידה פתאומית בציות אצל כלב מבוגר, שיכולה להיות שמיעה או ראייה. וכלבה או כלב שהתחילו לעשות בבית אחרי שנים של נקיון.

לכאב יש חתימה התנהגותית מאוד ספציפית: הכלב מסרב דווקא לפקודות שדורשות תנועה, כלומר ארצה, לשבת מהר, לקפוץ למכונית, והוא נראה מצוין בהליכה. מאלף שמתעקש על ארצה בכלב עם ירכיים כואבות מלמד אותו שהבקשה הזאת כרוכה בכאב, וזה נדבק לפקודה ולא נמחק בקלות.

ופחד מתחפש לעקשנות באותה קלות. כלב שנעצר על המדרכה ולא זז, שמסרב לעבור ליד בית מסוים או שמושך הביתה באמצע הטיול, נראה כמו כלב שלא משתף פעולה. לפעמים הוא באמת לא. אבל לעתים קרובות הוא נתקע מול משהו שמפחיד אותו, ואז כל משיכה ברצועה מוסיפה לפחד ולא מזיזה אותו. תוכנית שבנויה על ציות תיכשל כאן גם אצל המאלף הכי טוב, כי היא פותרת את הבעיה הלא נכונה.

מה עושים בבית בזמן שמחליטים

ההחלטה על המאלף הבא יכולה לקחת שבועיים, ובשבועיים האלה הכלב ממשיך לחיות. המטרה בתקופה הזאת אינה ללמד, אלא שהבעיה לא תתאמן. כלב שנובח על עוברים ליד החלון מקבל וילון או מדבקה חלבית על החלק התחתון של החלון. כלב שמתפרץ על כלבים בטיול יוצא בשעות שקטות ובמסלול שבו רואים מרחוק. כלב שנוהם על אורחים נמצא בחדר אחר עם לעיסה כשמגיעים אורחים. זה לא ויתור. זה ניהול, וכל יום שבו ההתנהגות לא קרתה הוא יום שבו היא לא התחזקה, והמאלף הבא יתחיל מנקודה טובה יותר.

מה שלא עובד: להחליף מאלף בלי לשנות דבר

ראיתי את זה לא פעם. בעלים מתחיל אצל מאלף, עוצר אחרי שישה שבועות, עובר למאלף שני, ושם מתחילים מההתחלה עם מילים חדשות לאותן פקודות. כל החלפה כזאת לא מוסיפה אימון, היא מחלישה את המערכת כולה.

גירוי מותנה שעבד פעם ואחר כך לא גרר תוצאה חוזרת נעשה חלש. כלב ששמע שלוש מילים שונות לאותה פעולה, שאחרי שתיים מהן לא קרה כלום, לומד דבר אחד מדויק: שבקשות הן רעש. זה המקרה שבו הכלב באמת נעשה פחות מאולף אחרי שלושה מאלפים, ולא בגלל שאיש מהם טעה בשיטה.

ומה עוד לא לעשות בשבועיים האלה

• לא להוסיף ציוד חדש רק לטיולים. קולר שלוחץ או רתמה שמהדקת כשמושכים לא מחכים לאבחון, והם מוסיפים לכלב עוד דבר לפחד ממנו.
• לא לבחון את הכלב במצב הקשה ביותר כדי לראות אם זה עדיין קיים. זה קיים, וכל בדיקה כזאת היא עוד חזרה.
• לא להעניש אזהרות. נהמה היא מידע. כלב שנענש עליה לומד לוותר עליה, ולא על מה שגרם לה.
• לא להתחיל לבד תוכנית מסרטון. שבועיים של ניהול שקט טובים יותר משבועיים של שיטה שלישית.

התנהגות שנעלמה וחזרה אחרת, וזה סיפור אחר

יש מקרה שבו האילוף כן עבד לכאורה, והוא המקרה שמדאיג אותי יותר מכולם. הנביחה פסקה בשבוע, ושלושה חודשים אחר כך הופיעה נהמה או נשיכה בלי אזהרה.

מה קרה שם: ההתנהגות דוכאה ולא נלמדה. ענישה חיובית בעיתוי טוב מורידה מהר התנהגות שאפשר לראות, ובכלב שנובח מפחד היא מורידה בדיוק את החלקים הגלויים של סולם האזהרות: הקיפאון, הנהמה, שליפת השפתיים. הפחד נשאר במקומו, ואזהרות אין. כלב שלמד שנהמה מביאה אי נעימות עובר לדלג עליה.

לכן כששואלים אותי מה המאלף הקודם עשה, אני שואל שתי שאלות מדויקות: עם איזה כלי, ומה נעלם ראשון. אם הנהמה נעלמה לפני ההתנהגות, זה הכיוון.

ואם זה המצב אצלכם, הסדר משתנה. קודם כל עוצרים כל תיקון פיזי וכל ציוד שלוחץ. אחר כך מנהלים: הכלב לא נמצא לבד עם ילדים, לא נוגעים בו כשהוא אוכל או ישן, ולא מקרבים אותו למה שהפעיל אותו. בודקים עם הווטרינר שאין כאב. ורק אז מתחילים לעבוד, עם מישהו שרואה את הכלב בעיניים. זה המצב היחיד בעמוד הזה שבו אני ממש לא ממליץ לנסות לבד קודם.

מה אני עושה אחרת כשכלב מגיע אחרי כישלון

שלושה דברים, וכולם בשבוע הראשון.

אני מתחיל מאפס במילים. פקודות חדשות בשפה חדשה, בלי לנסות להציל מילה שנשחקה. זה נשמע מבוזבז והוא דווקא קצר יותר.

אני מחזיק את הכלב מתחת לסף התגובה בכוונה, גם במחיר של תרגול שנראה קל מדי. כלב שהגיע אחרי חוויה לא טובה מגיע עם דלי מלא יותר, ולכן אותו תרגיל שאצל כלב אחר עובד ביום הראשון נעשה אצלו ביום החמישי.

ואני אומר מראש מה אני לא יודע אם יעבוד. כלב בן שבע שנשך פעם אחת וכלב בן שנתיים שמושך ברצועה אינם אותו סיכוי, ואת זה נכון לשמוע לפני התשלום ולא אחריו.

ויש דבר רביעי, שהוא אולי החשוב מכולם: אני מכניס את הבעלים לתהליך מוקדם. לא כדי לבדוק אותם, אלא כי בפעם הקודמת הם קיבלו כלב בחזרה בלי לדעת מה בדיוק לבקש ממנו ואיך. לכן המפגש בפנסיון אחרי שבועיים עוסק בעיקר בידיים שלכם על הרצועה, במילים שלכם ובעיתוי שלכם, ומפגש המסירה בסיום עוסק בדלת שלכם ובסלון שלכם.

ואם הכלב בוגר, והקושי הוא לא רק מה שנלמד אלא כמה שנים זה נלמד, כתבתי בנפרד על מה שונה באילוף כלב בוגר, ולמה זה כמעט תמיד אפשרי גם כשנדמה שכבר מאוחר.

לוח זמנים מציאותי בפעם השנייה

בפעם השנייה התהליך בדרך כלל אינו ארוך יותר, אבל הוא נראה אחרת. בשבוע הראשון רואים פחות: הכלב בודק אם הכלל החדש גם הוא זמני. בשבוע השני מופיע השינוי האמיתי, ולפעמים מופיעה גם התפרצות כיבוי, כלומר ניסיון חזק יותר של ההתנהגות הישנה בדיוק כשהיא כבר מפסיקה לעבוד. ובשבוע השלישי עובדים על הרחבה למצבים נוספים. ומה שחשוב לזכור בפעם השנייה: ההשוואה היא לנקודת ההתחלה של הכלב שלכם, לא לכלב של השכנים ולא למה שהבטיחו לכם בפעם הקודמת. כלב שנבח עשרים דקות ועכשיו נובח שתיים התקדם מאוד, גם אם הוא עוד נובח.

בבית, החודש הראשון אחרי החזרה הוא זה שקובע אם הפעם זה יישאר. תוכנית האילוף בלינה אצלי כוללת את המפגש בפנסיון אחרי שבועיים, מפגש מסירה בסיום וחצי שנה של חזרות לתרגול בלי עלות בדיוק בשביל החודש הזה, כי זה השלב שבו רוב הכישלונות שראיתי התרחשו, ולא בתוך האילוף עצמו.

ולפני שבוחרים את המאלף הבא, מכל סוג ובכל פורמט, שווה לעבור על השאלות שכדאי לשאול מאלף לפני שמשאירים אצלו כלב. במיוחד על שתיים מהן: איזה ציוד נכנס לעבודה, ומה קורה אם בשבוע השני אין שינוי. מי שעונה עליהן בבירור ובשמות של פעולות, ומודה מראש במה שהוא לא יודע, נותן לכם בדיוק את מה שחסר בפעם הקודמת.