מה לעשות בשבועיים שלפני שהכלב מגיע לפנסיון
ארבעה דברים, ובסדר הזה: לא לשנות אוכל ולא להתחיל שום שיטה חדשה בשבועיים האלה, לסדר חיסונים ומניעת טפילים שבועיים מראש ולא ביום לפני, לתרגל בקטן שהייה בלי המשפחה, ולהכין דף אחד למאלף: מה מפעיל את הכלב, באילו מילים השתמשתם, ועל מה הוא שמר.
בעמוד הזה
- מה לסדר עם הווטרינר, ולמה שבועיים מראש
- מה דווקא לא לשנות בשבועיים האלה
- איך מתרגלים שהייה בלי המשפחה, בקטן
- מה הכלב לומד מהיציאה שלכם, ולמה בלי טקס
- איך מתרגלים את המגע שיקרה בפועל
- הדף שאני מבקש, ולמה הוא שווה יותר משיחה
- איך נראית שורה טובה בדף, ואיך נראית שורה שלא עוזרת
- שלושת הימים הראשונים אצלי, כדי שתדעו למה לצפות
- מה לעשות ביום עצמו, ומה לא
- מה שווה לשאול לפני שקובעים תאריך
- מתי שבועיים של הכנה לא מספיקים, וצריך לדבר לפני שקובעים
ככה זה עובד אצלי
- שלושה שבועות אצלי, שלושה אימונים ביום וטיול שאני מוביל
- מפגש איתכם כאן אחרי שבועיים, ומפגש מסירה בסיום
- חצי שנה של חזרות לתרגול, בלי עלות
רוב האנשים מתכוננים לפנסיון ביום שלפני: אורזים אוכל, שמים צעצוע בשקית ומתרגשים. ההכנה שבאמת משנה את שלושת השבועות קורה שבועיים קודם, והיא בעיקר הכנה של מה שלא עושים. הנה מה שאני מבקש, ולמה.
מה לסדר עם הווטרינר, ולמה שבועיים מראש
חיסונים ומניעת טפילים צריכים להיות מסודרים לפני שהכלב מגיע, וכדאי שזה יקרה שבועיים קודם ולא ביום לפני. שתי סיבות, ושתיהן מעשיות. חיסון צריך זמן כדי להגיע לפעולה, ולכן חיסון שניתן אתמול אינו הגנה היום. וכלב מקבל לפעמים יומיים של עייפות או כאב קל אחרי חיסון, וחבל שהם ייפלו דווקא על היום הראשון שלו במקום חדש, שהוא ממילא היום המאתגר ביותר.
מה לברר עם הווטרינר שלכם, ולא איתי: איזה חיסונים מתאימים לכלב ששוהה עם כלבים אחרים, מה המועד המדויק, ואיזה טיפול מונע טפילים הוא ממליץ. אני לא וטרינר ולא נותן המלצות רפואיות, ואת זה אני אומר גם בטלפון.
מה שכן שייך לי: אם הכלב באמצע טיפול תרופתי, אם יש לו אוזן או עור שמטופלים כרגע, או אם הוא מחכה לבדיקה, עדיף לדחות את תחילת האילוף. שלושה שבועות של עבודה אינם הזמן הנכון לכלב שכואב לו, וכלב שכואב לו נראה בדיוק כמו כלב שלא מקשיב.
מה דווקא לא לשנות בשבועיים האלה
זה החלק שאנשים לא מצפים לו, והוא חצי מההכנה.
אל תחליפו אוכל. החלפת מזון בשבועיים שלפני מייצרת קלקול בטן שיופיע בדיוק בימים הראשונים אצלי, ואז אי אפשר לדעת אם זאת הבטן או הסתגלות. ואת האוכל שהוא אוכל שולחים איתו, באותו מיתוג ובאותה כמות.
אל תתחילו שיטה חדשה. זאת הטעות השכיחה. הבעלים שומע שהכלב נוסע לאילוף, מחליט להתחיל מראש, וקונה קולר חדש או מתחיל לתקן התנהגות שלא תיקן קודם. התוצאה היא כלב שמגיע עם דלי מלא, כלומר עם מצטבר של מצבים לא נעימים, והימים הראשונים נעשים ממנו ארוכים יותר. תשאירו את ההתנהגויות בדיוק כפי שהן, גם את המעצבנות.
ולמה זה כל כך משנה מבחינת הכלב: הוא לא יודע שהשבועיים האלה הם “הכנה”. מבחינתו, פתאום הכללים בבית השתנו, הבעלים מתוחים, והרצועה מרגישה אחרת. כל אחד מהדברים האלה לבד הוא קטן. ביחד הם מגיעים איתו לשער, ואז הוא צריך להתרגל גם למקום חדש וגם לבלבול שהביא מהבית. ואם הדבר החדש הוא כלי אברסיבי, קולר שלוחץ או מכאיב, הוא עלול גם לקשר את הלחץ הזה לכלבים, לאנשים או למקום שבהם השתמשו בו בפעם הראשונה.
אל תפסיקו כלל קיים. אם הכלב עולה על הספה כל השנה, שבועיים לפני זה לא הזמן להילחם על זה. אם הוא ישן במיטה שלכם, אפשר לשנות את זה אחרי, במפגש המסירה, כשיש גם תוכנית למה שבא במקום.
ואל תפנקו יותר מהרגיל. פרסים לאורך כל היום, טיולים ארוכים במיוחד ושעות משחק מרוכזות הם מה שאנשים עושים מתוך רגש, והם מעלים את הסטנדרט בדיוק לפני שינוי סביבה.
איך מתרגלים שהייה בלי המשפחה, בקטן
כלב שמעולם לא היה לבד ולו לחצי שעה מגיע למקום חדש ועובר שתי הסתגלויות בבת אחת. אפשר להוריד את אחת מהן מראש, ובלי לאמן כלום. שבועיים, חמש דקות ביום:
- בימים הראשונים: סגרו דלת חדר ביניכם לבין הכלב לשלושים שניות, בזמן שהוא עסוק בלעיסה. פתחו בלי לומר כלום.
- מהיום השלישי: הגדילו לשתי דקות, שלוש פעמים ביום, במקומות שונים בבית.
- מהיום השישי: צאו מהבית לעשר דקות, בלי טקס. בלי להתכופף אליו, בלי להגיד שאתם מצטערים.
- מהיום התשיעי: שעה. אם יש אפשרות, השאירו אותו אצל אדם שהוא מכיר, כדי שהאדם שמחזיק את הרצועה לא יהיה אתם.
- בשבוע השני: תרגלו שמישהו זר יחזיק את הרצועה ויטפל בו חמש דקות בנוכחותכם, ואחר כך גם בלעדיכם.
מה שבודקים אינו שהכלב לא בוכה, אלא כמה מהר הוא נרגע אחרי שיצאתם. כלב שבכה דקה והתמתח על הרצפה בדקה השנייה מוכן. כלב שבכה עשרים דקות ברצף מתוך עשר דקות של היעדרות הוא כלב שצריך לדבר עליו איתי לפני שקובעים תאריך, כי ייתכן שזאת חרדת נפרדות ולא הסתגלות, וזה שינוי בכל התוכנית.
מה הכלב לומד מהיציאה שלכם, ולמה בלי טקס
כלב לא מבין “אני יוצא לשעה”. הוא מבין רצפים. נעליים, מפתחות, תיק, קול מתנצל ליד הדלת, ואז שקט. אחרי כמה עשרות פעמים, הנעליים לבדן כבר מפעילות אותו, הרבה לפני שהדלת נסגרה. לכן התרגול עובד רק אם היציאה משעממת: אתם קמים, יוצאים וחוזרים באותו טון שבו אתם הולכים למטבח. אותו דבר בחזרה. לא נכנסים בהתרגשות, לא מתכופפים מיד, נותנים לו דקה להירגע ורק אז אומרים שלום. כלב שלמד שהיציאות והחזרות בבית הן אירוע רגיל מגיע למקום חדש עם דבר אחד פחות להתמודד איתו.
איך מתרגלים את המגע שיקרה בפועל
שלוש פעולות שקורות בכל פנסיון וביום של אילוף, וששווה שלא יהיו חדשות.
אחיזה בקולר. המון כלבים לא אוהבים את זה, כי זה קרה להם בעיקר ברגעים לא נעימים. בשבועיים האלה, עשרים פעמים ביום: נגיעה קצרה בקולר, פרס, שחרור. בלי להחזיק.
מעבר בין אנשים. אדם אחר מחזיק את הרצועה, אתם מתרחקים חמישה מטרים, חוזרים.
שהייה בכלוב או בגדר. אם יש לכם כלוב בבית, הפכו אותו למקום נעים: אוכל בפנים, דלת פתוחה, בלי לסגור בכלל בשבוע הראשון. הרגלה לכלוב נעשית בהדרגה, וכלוב שנסגר בפעם הראשונה דווקא ברגע של לחץ נעשה מקום שהכלב מתנגד לו.
הדף שאני מבקש, ולמה הוא שווה יותר משיחה
שיחת טלפון היא טובה, ודף כתוב טוב ממנה, כי הוא נשאר מולי לאורך שלושה שבועות. שישה סעיפים:
- מה מפעיל אותו, בשמות מדויקים. לא “פוחד מרעשים” אלא “קופא כשמזיזים כיסא, נכנס מתחת לשולחן בזיקוקים”.
- באילו מילים השתמשתם לכל פקודה, ואיזו מילה כבר נשחקה כי היא נאמרה הרבה בלי שקרה כלום אחריה. גירוי מותנה שעבר שחיקה הוא מידע חשוב, כי אתחיל במילה אחרת. את שש פקודות הבסיס שאני עובד עליהן פירטתי בעמוד נפרד.
- על מה הוא שומר, ובאיזה מרחק: קערה, עצם, ספה, מיטה, מקום מסוים בבית.
- היסטוריית נשיכה או נהמה, עם תאריכים. זה החלק שאנשים חוששים לכתוב, והוא החלק שהכי מגן על כולם, כולל על הכלב.
- מה בדיוק אתם רוצים שיהיה שונה בבית, בשלושה משפטים. לא “שיהיה מאולף” אלא “שאפשר לפתוח את הדלת בלי שהוא יוצא” ו”שאשתי תוכל לטייל איתו לבד”.
- מי מאכיל, מי מטייל ומי מבקש פקודות בבית. הדף הזה מכין גם את המפגש שלנו אחרי שבועיים, ואת מפגש המסירה בסיום.
איך נראית שורה טובה בדף, ואיך נראית שורה שלא עוזרת
ההבדל הוא תמיד אותו הבדל: פרט שאפשר לראות מול תווית. “הוא קצת תוקפני עם כלבים” לא אומר לי מה לעשות ביום הראשון. “נובח ומושך לכיוון כלבים זכרים גדולים כשהם במרחק של חצי רחוב, ועם נקבות הוא בסדר” אומר לי בדיוק באיזה מרחק להתחיל ומאיזה כלב להתרחק בטיול הראשון. אותו דבר עם פקודות: “יודע שב” פחות שימושי מ”יושב בבית כשמראים לו חטיף, ובחוץ לא”. זה שהכלב יודע משהו רק בבית אינו כישלון שלכם. זאת הכללה שעוד לא קרתה, ומהנקודה הזאת אני מתחיל.
שלושת הימים הראשונים אצלי, כדי שתדעו למה לצפות
אני מעדיף לומר את זה מראש. ביום הראשון רוב הכלבים אוכלים פחות, מסתכלים על הדלת, ונרגעים לקראת הערב. ביום השני והשלישי מופיעה הסתגלות אמיתית: הכלב מתחיל להכיר את סדר היום, ושם מתחילה העבודה האמיתית. ולקראת סוף השבוע הראשון יש כלבים שעושים צעד אחורה לכמה שעות, וזה נורמלי.
בשבוע השני רוב הכלבים כבר מחכים לאימון, ושם רואים את רוב ההתקדמות בפקודות. השבוע השלישי מוקדש פחות לפקודות חדשות ויותר לביסוס בסביבות שונות, כי פקודה שעובדת רק בחצר אחת לא שווה הרבה בבית שלכם. זה תיאור של איך זה נראה בדרך כלל, לא לוח זמנים קשיח: כלב חששן יכול להזדקק לעוד יומיים של הסתגלות, וכלב בטוח בעצמו מתחיל לעבוד כבר מהיום השני. ואת מה שקורה כשהוא חוזר הביתה תיארתי בנפרד, במדריך על השבוע הראשון אחרי האילוף.
מה שמוריד את הימים הראשונים האלה מכמה ימים לכמה שעות הוא בדיוק ההכנה בעמוד הזה: כלב שהורגל לשהות קצרה בלי המשפחה, שלא עבר שינוי אוכל, שלא קיבל שיטה חדשה בשבוע לפני, ושהגיע בלי כאב.
מה לעשות ביום עצמו, ומה לא
להגיע בבוקר ולא בשעות הערב. לטייל איתו טיול קצר לפני שאתם נכנסים. להביא את האוכל שלו, את הרצועה שהוא מכיר, ושמיכה או צעצוע עם ריח הבית.
ומה לא: לא פרידה דרמטית. חיבוקים ארוכים, קול מתנצל וחזרה לחבק פעם נוספת הם מה שמלמד כלב שעומד לקרות משהו גדול. מה שעובד הוא להעביר את הרצועה, לומר משפט קצר בקול רגיל ולצאת. אני יודע שזה החלק הקשה, והוא קשה לבעלים ולא לכלב.
ובימים שאחרי: לא צריך להתקשר כל שעה כדי לשאול איך הוא. הליווי הטלפוני הוא חלק מהתהליך, ואני מעדכן לאורך הדרך, אבל כלב לא מרגיש שאתם מודאגים מרחוק. הוא כן מרגיש את זה כשאתם מגיעים למפגש הראשון מתוחים, ולכן שווה להגיע אליו רגועים ועם שאלות כתובות.
מה שווה לשאול לפני שקובעים תאריך
בקשו לבוא לראות את המקום לפני התשלום, ושאלו שלוש שאלות: איך בנוי סדר היום סביב האימונים, מי נמצא עם הכלבים בשעות שבהן אתה לא שם, ומתי נופל המפגש שלנו באמצע האילוף. עוד שאלות ששווה לשאול כל מאלף, לא רק אותי, ריכזתי ברשימת השאלות לפני שמשאירים כלב אצל מאלף. אני עונה על אלה בשמחה, ועל החלקים שנוגעים למקום עצמו עדיף לשאול אותי ישירות ולראות בעיניים כשאתם מגיעים.
מתי שבועיים של הכנה לא מספיקים, וצריך לדבר לפני שקובעים
יש מצבים שבהם ההכנה בעמוד הזה היא לא העיקר, ואז אני מעדיף לשמוע עליהם בשיחה ולא ביום ההגעה. כלב שנשך אדם, גם פעם אחת וגם אם “זה היה בגלל הילד”. כלב שנוהם על כל מי שמתקרב לקערה או לספה, כלומר רכושנות שכבר עברה את שלב האזהרה. כלב שבוכה עשרים דקות אחרי כל יציאה שלכם. וכלב שמשהו בגוף שלו השתנה לאחרונה, צולע, מגרד או נרתע ממגע, ואז קודם לבדוק עם הווטרינר. אף אחד מאלה אינו סיבה לוותר. כל אחד מהם הוא סיבה לבנות את שלושת השבועות אחרת, ומוטב שזה יקרה לפני שהכלב מגיע.
מה שאני יכול להתחייב עליו הוא החלק שלי: האילוף מתבצע על ידי באופן אישי, שלוש פעמים ביום, הכלבים יוצאים לטיולים יומיומיים בליווי שלי, ואת כל מה שכלול כתבתי בעמוד התוכנית.
את הדף למאלף אל תכתבו בערב אחד לפני. תלו אותו על המקרר שבועיים מראש, וכל פעם שהכלב עושה משהו שמפתיע אתכם, נובח על משהו, נתקע מול משהו או שומר על משהו, הוסיפו שורה עם המקום והשעה. בסוף השבועיים יש לכם דף שנכתב מהשטח ולא מהזיכרון, ומהדף הזה אני יודע בעיקר מה לא לעשות ביום הראשון.
שאלות ותשובות
כמה זמן לפני כדאי לקבוע תאריך לאילוף בפנסיון?
בין שבועיים לחודש, וזה לא רק עניין של יומן. שבועיים הם בדיוק הזמן שההכנה דורשת, בעיקר בגלל מועד החיסונים ובגלל תרגול השהייה הקצרה בלי המשפחה. מי שמחליט ביום שלישי ומביא את הכלב ביום ראשון מוותר על החלק שהכי משפיע על הימים הראשונים, ואז הם ארוכים יותר גם לכלב וגם לכם.
צריך להביא כלוב או מיטה לפנסיון?
לא חייבים, ושמיכה או צעצוע עם ריח הבית כן עוזרים. מה שחשוב יותר הוא האוכל הקבוע שלו בכמות לכל התקופה, והרצועה שהוא מכיר. אם הכלב רגיל לישון בכלוב, כדאי לומר את זה מראש כדי שסדר היום שלו יישאר מוכר ככל האפשר בימים הראשונים במקום חדש.
הכלב בדיאטה או עם רגישות במזון. זאת בעיה?
לא, וזה בדיוק המקרה שבו אני מבקש לקבל את הפרטים בכתב ולא בשיחה: מה הוא אוכל, בכמה ארוחות, ומה אסור לו בכלל. אם הווטרינר שלכם נתן הוראות, שלחו אותן כמו שהן. מה שלא עובד הוא להחליף את המזון שבוע לפני כדי לפשט, כי קלקול בטן בימים הראשונים מסתיר את כל השאר.
אפשר להתחיל לאלף את הכלב לפני הפנסיון כדי לקצר את התהליך?
לא צריך, ולרוב זה פוגע. מה שכן עוזר הוא התרגולים שאינם אילוף: נגיעה בקולר, שהייה קצרה בלי המשפחה, ומעבר רצועה לאדם אחר. מה שלא עוזר הוא להתחיל ללמד פקודות במילים שאני אחליף בכל מקרה, ובמיוחד לא להתחיל לתקן התנהגות בשבועיים האלה, כשהכלב ממילא עומד לפני שינוי גדול.
רוצים שאסתכל על המצב של הכלב שלכם?
השאירו שם וטלפון, ואני חוזר אליכם בעצמי, בדרך כלל באותו יום. בשיחה תשמעו איך שלושה שבועות של אילוף בתנאי פנסיון אצלי ייראו עבור הכלב שלכם, ונקבע ביקור לראות את המקום.
- חוזר אליכם בעצמי, לא מזכירה ולא מוקד
- זמין בטלפון לכל שאלה, גם במהלך האילוף וגם אחריו
- אפשר לבוא לראות את המקום לפני שמחליטים
לאחר טיולים ארוכים מאד של כמעט שעה היא לא הייתה עושה צרכים בחוץ ורק בבית , לא האמנו שמישהו יוכל לעזור לנו בעניין, עד שהגענו למתי ועדיין היינו סקפטיים...
דילן וניב מיבנה, צ'לסי, יורקשייריתהגעתי אל מתי סקפטית ובעיקר חרדה לגורלו של טומי, הקוואליר החמוד שלי. אחרי לא מעט פגישות יעוץ והתחלה של תהליכי אילוף בכל מיני מקומות כבר הייתי מותשת ומיואשת...
איילה דוידוביץ', טומי, קוואליר
להמשיך לקרוא
לפני ואחרי האילוף מה קורה בשבוע הראשון אחרי שהכלב חוזר הביתה השבוע שבו נקבע אם האילוף נשאר: למה הכלב מבצע אצל המאלף ולא אצלכם, אילו טעויות מוחקות את העבודה, מה עושים בכל יום, ולמה נסיגה ביום השלישי נורמלית.
לבחור מאלף מה לשאול מאלף כלבים לפני שאתם משאירים אצלו את הכלב מה לשאול מאלף לפני שמשאירים אצלו כלב לשלושה שבועות: מי עובד עם הכלב בפועל, אילו כלים נכנסים לעבודה, מה קורה אם אין התקדמות, ואיזו תשובה היא סימן אזהרה.
התנהגות חרדת נפרדות חרדת נפרדות היא מצוקה אמיתית שמופיעה אצל הכלב כשהוא נשאר לבד, ומתבטאת בייבוב, הרס, עשיית צרכים או ריור, בלי קשר לאילוף.
החיים בבית כמה זמן עד שהשכנים מפסיקים להתלונן על הנביחות לוח זמנים אמיתי לפי סוג הנביחה, מה לומר לשכן ומה לא להבטיח לו, למה ביום השני הוא ישמע יותר נביחות, ואיך מגלים מה הכלב עושה כשאתם לא בבית.
לבחור מאלף ניסינו מאלף ולא עבד. מה עושים עכשיו למה אילוף נכשל, בארבע סיבות שאפשר לאבחן בשבועיים, איך בודקים איזו מהן קרתה אצלכם, ומה לא לעשות לפני שמתחילים מההתחלה אצל מאלף חדש.