התפרצות כיבוי

התפרצות כיבוי היא ההתגברות הזמנית של התנהגות בדיוק כשהיא מפסיקה להשתלם. הכלב מנסה חזק יותר, מהר יותר ובווריאציות חדשות, לפני שהוא מרפה. נביחה נעשית גבוהה יותר, גירוד בדלת מצטרף אליה, ולפעמים מופיעה התנהגות שלא ראיתם קודם. זה שלב צפוי ולא סימן לכישלון, אבל זה גם השלב שבו רוב תוכניות הכיבוי מתות, כי הוא נראה בדיוק כמו החמרה.

למה התנהגות מתגברת דווקא כשהיא מפסיקה לעבוד?

אפשר לחשוב על זה כמו על מכונת קפה שהפסיקה לעבוד. אף אחד לא לוחץ פעם אחת ומוותר. קודם לוחצים על הכפתור חזק יותר, ועוד כמה פעמים, אולי מכים קלות בצד של המכונה, ורק אחר כך מפסיקים. מה שעבד מאות פעמים לא נזנח אחרי פעם אחת שלא עבד.

אצל כלבים זה אותו דבר בדיוק. נביחה שהביאה תשומת לב במשך חודשים לא תיעלם אחרי ערב אחד של התעלמות. הכלב יניח שמשהו לא עבד כמו שצריך, וינסה שוב, חזק יותר. אצל כלבים השלב הזה נמשך בדרך כלל בין שלושה לעשרה ימים, והוא מגיע לשיא בימים הראשונים.

בעלים שנותן את מה שהכלב רוצה בשיא ההתפרצות מחזק את הגרסה הגרועה ביותר של ההתנהגות. לא את הנביחה הרגילה, אלא את הנביחה הגבוהה, הארוכה, עם הגירוד. וזה הופך את התהליך לתגמול לסירוגין, התבנית שמייצרת את ההתנהגויות העקשניות ביותר שיש.

דוגמה: כלב שנובח לתשומת לב, יום אחרי יום

כלב שנובח לתשומת לב בערבים. במדידה פשוטה לפני ההתחלה: שנים עשר פרצי נביחה ביום. ביום השני של התוכנית זה יעלה לעשרים, הנביחה תהיה גבוהה יותר, ויצטרפו גם גירוד בדלת וסיבובים. ביום השלישי אולי עוד קצת. ביום השישי זה בדרך כלל יורד לשמונה, ואחרי שבועיים לשניים או שלושה.

בלי ספירה על דף הבעלים לא יראה את העיקול הזה, הוא יזכור רק את יום שלישי. ביום שלישי הוא היה בטוח שהשיטה לא עובדת, שהכלב שלו מיוחד, ושהשכנים יתלוננו. הדף הוא מה שמחזיק את התוכנית בחיים.

יש גם תופעה שמגיעה מאוחר יותר: התחדשות ספונטנית. אחרי שההתנהגות כמעט נעלמה, היא חוזרת פתאום ליום אחד, בדרך כלל בעוצמה נמוכה יותר. זה לא אומר שהכול נמחק. אם גם הפעם היא לא משתלמת, היא נעלמת מהר יותר מבפעם הראשונה.

הטעות: להחליף שיטה בדיוק ביום החמישי

הטעות היא לפרש את ההתגברות כהוכחה שהשיטה לא מתאימה לכלב הזה, ולהחליף שיטה בדיוק ביום החמישי. הבעלים מנסה התעלמות, ההתנהגות מחמירה, הוא עובר לנזיפה, ואחר כך לפרס כדי להשתיק, ואחר כך שוב להתעלמות. הכלב לומד מכל זה דבר אחד: לפעמים זה עובד, אז צריך להתמיד.

טעות שנייה היא התעלמות לבד, בלי לתת לכלב דרך אחרת להשיג את מה שרצה. כשמשלבים כיבוי עם התנהגות חלופית שמשתלמת, למשל לשכב על המיטה כדי לקבל תשומת לב, ההתפרצות בדרך כלל קצרה ומתונה יותר, כי לכלב יש לאן ללכת.

מה שכן נכון לבדוק בשלב הזה: אם ההתנהגות לא התחילה לדעוך בשבוע השני, או אם מצטרפים סימני מצוקה אמיתיים כמו רעד, ריור, התנשפות והרס, זה כבר לא תסכול אלא חרדה, והכיבוי אינו הכלי הנכון בכלל.

איך עוברים את ההתפרצות בבית

1. ספרו את ההתנהגות שלושה ימים לפני שמתחילים, כדי שיהיה לכם בסיס.
2. החליטו מראש מה עושים ברגע הכי קשה, ושכולם בבית יודעים את זה.
3. בחרו התנהגות חלופית ותגמלו אותה בנדיבות מהיום הראשון.
4. ספרו כל יום. כשנראה שזה מחמיר, הסתכלו על הדף ולא על התחושה.
5. אם יש שכנים, ספרו להם מראש שיש שבוע של עבודה. זה מוריד לחץ, וגם מונע את הרגע שבו נכנעים בגלל דפיקה בדלת.

יש מצבים שבהם אי אפשר לעמוד בהתפרצות מלאה, למשל בדירה עם קירות דקים או כשיש תינוק שישן. במצבים כאלה לא מוותרים על הכיבוי, אלא מקטינים את המקרים שבהם ההתנהגות בכלל מתחילה. אם הכלב נובח כשאתם יושבים לאכול, הוא מקבל משהו ללעוס לפני הארוחה. אם הוא מגרד בדלת כדי לצאת, מוציאים אותו לפני שהוא מבקש. כך ההתנהגות מקבלת פחות הזדמנויות לנסות, וההתפרצות קטנה יותר.

ועוד דבר שבעלים לא מצפים לו: ההתפרצות לפעמים לא נראית כמו אותה התנהגות. כלב שהפסיק לקבל תשומת לב על נביחה עשוי להתחיל לגנוב גרביים, לגרד ברגל או לקפוץ על הספה. אלה ניסיונות חדשים לאותה מטרה, ואותו כלל חל עליהם.

איך זה מתחבר לשאר המונחים

התפרצות כיבוי היא חלק מכל עבודה על נביחת דרישה, על נדנוד לאוכל, על יבבות בכלוב ועל קפיצה על אנשים. היא גם מסבירה למה כל כך הרבה בעלים בטוחים שניסו הכול: הם ניסו כל שיטה בדיוק עד ההתפרצות, ועזבו אותה שם. בעבודה עם בעלים, אני מספר להם עליה לפני שהיא מגיעה, כי מי שיודע שהיא בדרך לא נבהל ממנה. ההרחבה על לוח הזמנים האמיתי של נביחות, כולל השבוע הקשה הזה, נמצאת במדריך כמה זמן עד שהשכנים מפסיקים להתלונן.