כלב שרוכב על אנשים, כלבים וכריות

רכיבה היא אחת ההתנהגויות שהכי מביכות בעלים. הכלב לא בוחר את הזמן הנכון. הוא בוחר את הרגל של חמותכם בארוחת שישי, את הילד של השכנים בגינה, או את הכרית על הספה בדיוק כשיש אורחים. ומה שהופך את זה למבלבל הוא שכמעט כל מה שאנשים חושבים על רכיבה לא נכון ברוב המקרים. זה לא מין, זה לא שליטה, וזה לא אומר שמשהו לא בסדר עם הכלב. זה אומר שיש לו יותר התרגשות ממה שהוא יודע להחזיק.

איך זה נראה, ולמה כלבים רוכבים?

כלב רוכב כשרמת ההתרגשות שלו עולה מעבר למה שהוא יודע לווסת, והגוף מחפש פורקן. אצל רוב הכלבים זה קורה ברגעים צפויים: אורחים שנכנסים, משחק סוער בגינה, חזרה הביתה אחרי יום ארוך, או מצב לחוץ שהכלב לא מבין. אצל חלק מהזכרים יש גם רכיב הורמונלי.

מה שבעלים מתארים לי לרוב מתחלק לשלוש תמונות. הראשונה: גור או כלב בגיל ההתבגרות שרוכב על כרית או על שמיכה מסוימת, בדרך כלל בערב, כשהבית נרגע והוא עוד לא. השנייה: כלב שרוכב על אנשים, כמעט תמיד ברגעים של התרגשות חברתית, אורח חדש, ילד שרץ, מישהו שיושב על הרצפה. והשלישית: כלב שרוכב על כלבים אחרים במשחק, בגינה או בבית.

ההיגיון של הכלב

רכיבה היא התנהגות שכלבים לומדים מגיל צעיר מאוד, הרבה לפני שיש לה קשר למין. גורים רוכבים זה על זה במשחק כבר בשבועות הראשונים. מה שנשאר בגיל בוגר הוא תנועה שהגוף מכיר, שמופיעה כשיש הרבה עוררות ואין לה כיוון ברור.

יש כלבים שאצלם הרכיבה היא התנהגות עקירה: משהו שהכלב עושה כשהוא לחוץ או מבולבל ולא יודע מה לעשות. כלב שמגיע לבית חדש, כלב שמישהו מחבק אותו חזק מדי, כלב שנמצא בגינה עם יותר מדי כלבים. אצלו הרכיבה היא סימן לעומס, לא לשמחה, ולטפל בה כמו בשובבות פשוט מפספס את העיקר.

ויש גם תגמול. רכיבה מביאה תגובה. אנשים צוחקים, צועקים, דוחפים, מצלמים. כלב שרכב פעם על רגל של אורח וקיבל ערב שלם של תשומת לב למד משהו.

איזה סוג רכיבה יש לכם? ההבחנה שקובעת את הטיפול

לפני שמתחילים, כדאי לשבת שבוע ולרשום: מתי זה קורה, על מי או על מה, ומה היה בדקה שלפני. הרשימה הזאת אומרת לכם יותר מכל עצה כללית, כי לכל סוג רכיבה יש פתרון אחר.

הסוג	מתי זה קורה	מה רואים לפני	מה הכי חשוב
התרגשות	אורחים, חזרה הביתה, משחק	קפיצות, נביחות, לקיקות, התנשפות	להוריד עוררות מוקדם, הפניה לפקודה ולעיסה
לחץ ועומס	מקום חדש, הרבה כלבים, חיבוקים	פיהוקים, ליקוק שפתיים, גוף מתוח	להוציא מהמצב, להקטין עומס, לא לנזוף
הרגל וניחום	ערב, כרית או שמיכה מסוימת	כלום, זה קורה כשהבית נרגע	עיסוק לפני השינה, להוריד את החפץ
הורמונלי	ליד כלבות, בעונות מסוימות, עם סימון	הרחה אינטנסיבית, אי שקט	שיחה עם הווטרינר, ניהול מרחק
רפואי	פתאום, או יחד עם ליקוק האזור	גירוד, ליקוק, השתנה תכופה	ווטרינר קודם

השורה השנייה היא זאת שהכי חשוב לא לפספס. כלב שרוכב מתוך לחץ ומקבל צעקה מקבל עוד לחץ, והרכיבה מתגברת. אצלו העבודה היא לזהות מה מעמיס עליו ולהקטין את זה.

מתי צריך לבדוק עם הווטרינר?

רכיבה שהופיעה פתאום אצל כלב שלא עשה את זה, או שמגיעה יחד עם ליקוק מוגבר של האזור האחורי, השתנה תכופה או גירוד, היא קודם כל שאלה רפואית. דלקת בדרכי השתן, גירוי בעור, בעיה בבלוטות האנאליות ושינויים הורמונליים יכולים כולם להתבטא ברכיבה או בהתנהגות שנראית כמוה.

אצל זכרים לא מסורסים, רכיבה שמגיעה יחד עם סימון בתוך הבית, בריחות או התרגשות סביב כלבות מיוחמות בשכונה מצביעה על רכיב הורמונלי. כאן שווה לפתוח שיחה עם הווטרינר על עיקור, סירוס והתנהגות: מה זה יכול לשנות אצל הכלב שלכם, מה לא, ומתי. זאת החלטה רפואית, ואני לא מחליט אותה במקום הווטרינר. מה שאני כן יודע הוא שגם כשהורמונים מעורבים, יש חלק של הרגל שנשאר, ואותו עובדים באילוף.

מה מחריף את זה? הטעויות הנפוצות

לצחוק. זה מצחיק, אני יודע. אבל כלב לא מבחין בין צחוק של מבוכה לצחוק של עידוד. מבחינתו, הבית הגיב, ותגובה היא פרס.

לדחוף בכוח ולצעוק. דחיפה של הכלב מהרגל היא לפעמים בדיוק המשחק הגופני שהוא חיפש. וצעקה מוסיפה עוררות לכלב שכבר עמוס בה. אצל כלב שרוכב מתוך לחץ, זה מחריף.

לחכות לשיא. רוב האנשים מגיבים רק כשהכלב כבר על הרגל. בשלב הזה הוא בשיא העוררות ובקושי שומע. הרגע הנכון היה שתי דקות קודם.

משחק סוער לפני אורחים. “שיפרוק אנרגיה” נשמע הגיוני, אבל אצל הרבה כלבים משחק פראי מעלה את העוררות ולא מוריד אותה. כלב שהגיע לדלת אחרי עשר דקות של משיכת חבל פראית מגיע לאורח טעון.

להשאיר את הכרית. אם יש חפץ אחד שהכלב חוזר אליו כל ערב, והוא גם רוכב עליו, ההרגל מתחזק כל ערב מחדש. לפעמים הדבר הכי פשוט הוא להוריד את הכרית הזאת לתקופה.

לתת לו להמשיך בגינה. “הם מסתדרים לבד” נכון לפעמים. אבל כלב שרוכב על כלב אחר שלא רוצה יכול להתחיל ריב, וכלב שמתרגל שזה עובר לו בלי תגובה יחזור על זה עם הכלב הבא, שאולי פחות סבלני. מתי כדאי בכלל להיכנס לגינת כלבים ואיך קוראים את המשחק, יש על זה מדריך בנפרד, גינת כלבים: מתי כן, מתי לא, ואיך לקרוא את המשחק.

ומה עם גורים, ועם שני כלבים בבית?

גור שרוכב

גור בן ארבעה או חמישה חודשים שרוכב על כרית או על הרגל שלכם לא עושה שום דבר חריג. זה חלק מהמשחק ומהגילוי של הגוף, וברוב המקרים זה נרגע מעצמו כשהגור לומד דרכים אחרות לפרוק התרגשות. מה שכן כדאי הוא לא להפוך את זה לאירוע. לא צוחקים, לא מצלמים, לא מבקשים ממנו לעשות את זה שוב לאורחים. מסיטים בשקט לצעצוע לעיסה, ומתגמלים אותו כשהוא משחק בו. גור שלא קיבל קהל על רכיבה לא בונה ממנה הרגל.

שני כלבים באותו בית

בבית עם שני כלבים, רכיבה היא לפעמים חלק ממשחק שמתנהל יפה, ולפעמים סימן לכך שאחד מהם מטריד את השני. ההבדל נמצא בכלב שמתחת. כלב שמשתתף, מסתובב לשחק בחזרה ומזמין עוד, נהנה. כלב שקופא, מנסה לצאת, נוהם או מסתתר אחר כך מאחוריכם, לא נהנה, וזה כבר תפקידכם להפסיק. מפרידים בעדינות, נותנים לשניהם כמה דקות במקומות נפרדים, ומקצרים את המשחקים הבאים כך שייגמרו לפני שהעוררות מגיעה לשיא. כשהרכיבה מגיעה יחד עם מתח סביב אוכל, מקום או תשומת לב, כדאי לקרוא גם את העמוד על שני כלבים שרבים בבית.

הכלל שאני נותן לבתים כאלה פשוט: משחק טוב בין כלבים נראה כמו שיחה, עם הפסקות קצרות והחלפת תפקידים. משחק שבו אחד תמיד למעלה ואחד תמיד מתחת, בלי הפסקות, הוא משחק שצריך לעצור.

מה עושים מחר בבוקר? תוכנית בשבעה צעדים

1. שבוע של רישום. מתי, על מי, מה היה לפני. בלי לשנות שום דבר חוץ מלמנוע את הרכיבה כשהיא קורה. בסוף השבוע תדעו באיזו שורה בטבלה אתם.
2. מוציאים את הכרית. אם יש חפץ קבוע, הוא עובר לארון לשלושה שבועות לפחות. אם הרכיבה היא על שמיכה במיטה של הכלב, מחליפים אותה בשמיכה אחרת ונותנים לעיסה ארוכה לפני השינה.
3. מזהים את הסימנים של הדקה שלפני. לכל כלב יש תסריט: לקיקות, נשיפות, קפיצות קטנות, הדבקות לרגל, הליכה מעגלית. כותבים אותו, ומלמדים את כל בני הבית לזהות אותו.
4. הפניה רגועה בשלב המוקדם. ברגע שמופיע הסימן הראשון, קוראים לכלב בשמו בקול רגיל, מבקשים “שב” או למקום, ומתגמלים. לא צועקים “לא”. אתם לא עוצרים התנהגות, אתם מציעים אחרת.
5. אם הוא כבר על הרגל: עומדים ומתרחקים. בלי מילה, בלי דחיפה, בלי צחוק. קמים, מסתובבים, הולכים צעד או שניים. אם הוא חוזר, הולכים לחדר אחר לחצי דקה. מה שהכלב לומד הוא שהרכיבה מפסיקה את הקשר, לא מתחילה משחק.
6. אורחים: מתכננים מראש. לפני שמגיעים אורחים, טיול רגוע עם הרבה הרחה, לא ריצה. בכניסה, הכלב על רצועה או מאחורי שער בטיחות לחמש הדקות הראשונות, עם לעיסה. מבקשים מהאורחים לא לרדת לגובה שלו ולא להתלהב. רק כשהגל הראשון עבר, הוא מצטרף.
7. ממלאים את היום. כלב שרוכב כל ערב הוא פעמים רבות כלב שלא קיבל מספיק עיסוק שקט במהלך היום. הרחה, חיפוש, צעצועי מזון ואימון קצר של חמש דקות מורידים עוררות יותר מריצה.

איך מודדים התקדמות?

שני מספרים בשבוע: כמה פעמים הכלב רכב, וכמה פעמים הצלחתם לעצור אותו בשלב הסימנים המוקדמים. בשבועות הראשונים המספר השני עולה לפני שהראשון יורד, וזה בדיוק מה שצריך לקרות. ושאלה שלישית לסוף כל שבוע: כמה זמן לוקח לכלב להירגע אחרי שאורח נכנס.

כמה זמן זה לוקח באמת?

הניהול עובד מיד. כרית שאינה, אורחים שנכנסים לכלב על רצועה, ומשחקים שנעצרים בזמן מורידים את מספר הרכיבות כבר מהשבוע הראשון.

שלושה עד שישה שבועות של הפניה עקבית, ורוב כלבי ההתרגשות מתחילים לעצור בעצמם, או להגיב לשמם כבר בשלב הלקיקות. בהתחלה יכולה להיות עלייה קצרה, כי הכלב מנסה חזק יותר דרך שעבדה לו. זה חולף.

אצל כלבים בגיל ההתבגרות, בין חצי שנה לשנתיים, זה לרוב לוקח יותר, כי זה גיל של עוררות גבוהה והורמונים שעוד מתייצבים. כאן כדאי לקרוא גם את העמוד על כלב שלא נרגע בבית, כי לרוב שתי הבעיות באות יחד.

כשיש רכיב הורמונלי והווטרינר המליץ על טיפול, השינוי בהתנהגות לא מגיע ביום שאחרי. ההרגל צריך עבודה משלו, גם כשהגוף כבר נרגע.

מתי זה גדול ממה שמסדרים לבד?

• הרכיבה על ילדים. ילד קטן לא יכול להתרחק, והכלב גבוה ממנו. זה עניין של בטיחות, ובשבועות של העבודה הכלב לא נמצא עם ילדים בלי מבוגר שמשגיח מקרוב.
• נהמה או נשיכה כשמורידים אותו. כלב שמגיב בשיניים כשמפסיקים לו את הרכיבה צריך עבודה זהירה יותר.
• ריבים עם כלבים אחרים שמתחילים מרכיבה.
• רכיבה שהיא חלק מתמונה של כלב שלא נרגע אף פעם: קופץ על אורחים, נובח, לא מסוגל לשכב.

במצב האחרון, הבעיה היא לא הרכיבה, היא השליטה העצמית. אילוף בתנאי פנסיון בונה אותה בשלושה אימונים ביום לאורך שלושה שבועות, בתוך שגרה רגועה וצפויה, עם למקום ולא לזוז שמחזיקים גם כשמישהו נכנס. ובמפגש המסירה בסיום אנחנו מתרגלים בדיוק את כניסת האורחים, ואתם חוזרים הביתה עם נוהל מדויק לדלת שלכם ולספה שלכם, כי שם זה צריך לעבוד.