כלב שתופס קרסוליים ובגדים

הולכים מהסלון למטבח, ומרגישים שיניים קטנות על העקב. רצים לענות לטלפון, והכלב תלוי על קצה המכנס. הילדים משחקים תופסת בחצר, ופתאום יש בכי, כי הכלב תפס את השמלה וקרע אותה. תפיסת קרסוליים ובגדים היא בעיה שרוב האנשים מקבלים בהתחלה כחלק מהגוריות, ומגלים אחרי חצי שנה שהיא רק התחזקה. החדשות הטובות הן שהיא בדרך כלל לא מסובכת. מה שצריך הוא להבין מה הכלב מנסה להשיג, ולתת לו דרך אחרת להשיג את זה.

איך זה נראה, ולמה דווקא הקרסוליים?

כלב שתופס קרסוליים ובגדים מגיב לתנועה. רגליים שזזות, שמלה שמתנופפת, מכנס רחב שמתנפנף בהליכה, ילד שרץ. התנועה הזאת מפעילה אצל כלבים רבים דחף לרדוף ולתפוס, ואצל גורים גם סקרנות בפה. ברגע שהכלב תפס, משהו מעניין קורה: הרגל עוצרת, האדם צועק, המכנס נמשך. וזה הפרס.

הצורות הנפוצות נראות ככה:

• גור שתופס כל מה שזז. גרביים, שרוכים, קצה מכנס, פסים של חלוק. הוא משחק, ובודק את העולם בפה.
• כלב צעיר שתוקף רגליים בזמן הליכה. במיוחד במסדרון, במדרגות, ביציאה מהמיטה בבוקר. הוא נצמד מאחור, מתכופף ותופס את העקב.
• כלב שתופס רק כשרצים. ילדים בחצר, אדם שממהר, ריצה לדלת. כל עוד הולכים לאט, אין בעיה.
• כלב שתופס ומושך. תופס בגד ומושך לאחור בכוח, לפעמים עם נהמת משחק. זה כבר הפך למשחק משיכה שהוא בחר לבד.

שתי סיבות, שני כלבים שונים

הגור. גורים חוקרים את העולם בפה, ומשחקים זה עם זה בתפיסות ונשיכות. נשיכת גור היא שלב נורמלי, ובשלב הזה הגור לומד גם עיכוב נשיכה, כלומר כמה חזק מותר לסגור את הפה על עור של אדם. כשהגור תופס קרסול, הוא עושה בדיוק מה שהיה עושה לאח שלו. מה שחסר לו הוא הסבר מה כן.

כלב הרועים. בורדר קולי, אוסטרלי שפרד, קורגי, רועים בלגים ועוד גזעים שגודלו כדי לכנס, לעצור ולכוון תנועה של עדר. אצלם דחף הרעייה הוא לא בעיה, הוא העבודה שהגזע נבנה בשבילה במשך דורות. כלב רועים שרואה ילדים רצים לכל הכיוונים רואה עדר מבולגן, ועושה מה שאבותיו עשו: נצמד, תופס בעקב, ומנסה להחזיר לשליטה. בגזעים האלה התפיסה היא לרוב נמוכה, מהירה ומדויקת, עם מבט קבוע ותנועה מתכופפת. אם יש לכם בורדר קולי או אוסטרלי שפרד, זה כנראה חלק גדול מהסיפור.

גור שמשחק או כלב שרועה? ההבחנה

לפעמים זה אותו כלב, גור מגזע רועים. אבל שווה לדעת מה מוביל, כי זה משנה מה ממלאים.

מה רואים	גור שמשחק	כלב עם דחף רעייה
מתי	כמעט כל הזמן, בעיקר כשהוא עייף או מתרגש	בעיקר כשיש תנועה מהירה, ריצה, כמה אנשים זזים
איך	קופץ, תופס, משחרר, מנער, נובח במשחק	מתכופף, מתקרב מאחור, מבט קבוע, תפיסה מהירה בעקב
על מה	על כל דבר: ידיים, שיער, בגדים, רהיטים	בעיקר רגליים ובגדים בתנועה
עם הגיל	נרגע אם מלמדים מה כן	לא נעלם, צריך כתובת אחרת
מה ממלאים	לעיסה, משחק מובנה, שינה מספיקה	עבודה לראש ולגוף: חיפוש, משחקי רדיפה עם חוקים

שורה אחת שכדאי לשים אליה לב היא השינה. גורים עייפים נושכים יותר, בדיוק כמו פעוטות עייפים שבוכים יותר. גור שמשתולל ותופס כל דבר בשמונה בערב הוא לרוב גור שצריך לישון, לא גור שצריך עוד משחק.

מה מחריף את זה? הטעויות שהופכות קרסול למשחק

לנער את הרגל. זאת התגובה הכי טבעית שיש, והיא הופכת את הקרסול לצעצוע שזז. כלב שתפס מכנס ונער אותו קיבל בדיוק את מה שחיפש.

לברוח או לרוץ. מי שמתחיל ללכת מהר כדי להתחמק מהכלב יוצר עוד תנועה, ועוד תפיסה. אצל כלב רועים, אדם שבורח הוא בדיוק העז שצריך להחזיר.

לצעוק. קול גבוה וחד מעלה את העוררות, והכלב שומע הצטרפות למשחק, לא עצירה.

לתת לילדים להתמודד לבד. ילד לא יכול לעמוד כמו עץ כשכלב תלוי לו על השמלה. הוא צורח ורץ, והכלב לומד שילדים הם המשחק הכי טוב בבית.

להעניש בכוח. מכה באף, לחיצה על הלסת או הצמדה לרצפה מלמדות את הכלב שידיים ורגליים מסוכנות. אצל חלק מהכלבים זה מוריד את התפיסה לזמן קצר, ומעלה את הסיכוי לנשיכה אמיתית בהמשך, כשהכלב מרגיש מאוים.

לא לתת שום כתובת לדחף. כלב רועים שאין לו שום עבודה יחפש עבודה, והרגליים שלכם הן מה שזמין. להילחם בדחף בלי לתת לו מוצא זה להילחם בגזע.

ומה עם אורחים, סבים ומי שלא גר בבית?

הנוהל של העץ עובד רק כשכולם עושים אותו, והבעיה היא שאורחים לא יודעים עליו. סבתא שבאה לביקור, מטפלת, חבר של הילדים, שכנה שקפצה. כל אחד מהם מגיב אחרת, ורובם מגיבים בדיוק בדרך שמחזקת את התפיסה: מנערים, צוחקים, צועקים או מתחילים ללכת מהר. כלב שלמד שאצלכם הקרסול משעמם יבדוק מהר מאוד אם גם אצל האורחים.

לכן, בשבועות של העבודה, הכלב פוגש אורחים על רצועה או מאחורי שער, ומקבל לעיסה טובה בזמן שהם נכנסים ומתיישבים. כשכולם ישובים והכלב רגוע, אפשר לשחרר אותו. אם מישהו קם ומתחיל להסתובב בבית, מחזירים את הכלב לרצועה לכמה דקות. זה נשמע מסורבל, אבל זה מה ששומר על ההתקדמות שלכם מכל ביקור.

אנשים מבוגרים ומי שהיציבה שלו לא בטוחה

כאן אני מבקש להיזהר במיוחד. כלב שתופס בגד או נצמד לעקב של אדם מבוגר, של אדם שהולך עם מקל או של מישהו אחרי ניתוח, עלול להפיל אותו. וגם כלב קטן, שנראה לא מזיק, יכול להיכנס בין הרגליים ברגע הלא נכון. בבית שיש בו אדם כזה, או שמגיע אליו לביקור, הכלב לא משוטט חופשי בזמן שהוא הולך, עד שהתפיסה נעלמה לגמרי.

מה עם תרסיס, רעש או קולר?

יש מי שממליץ על בקבוק ריסוס, פחית עם מטבעות או קולר שמגיב בזרם כשהכלב תופס. אני לא ממליץ על אף אחד מהם. הם יכולים לעצור את הכלב לרגע, אבל הם לא מלמדים אותו מה לעשות עם הדחף, והדחף נשאר ומחפש מוצא אחר. אצל חלק מהכלבים הם גם מייצרים פחד מרגליים, מאנשים שהולכים לידם או מהבית עצמו, וכלב שמפחד מרגליים הוא כלב שעלול לנשוך אותן באמת. צעצוע בכיס ועצירה במקום עושים את העבודה בלי המחיר.

מה עושים מחר בבוקר? תוכנית בשבעה צעדים

1. הופכים לעץ. כמו בטיפ. כל בני הבית, בכל פעם. עוצרים, ידיים צמודות, בלי מילה. ממשיכים ללכת רק כשהשיניים משוחררות. אם הוא חוזר לתפוס מיד, יוצאים מהחדר וסוגרים דלת או שער לעשרים שניות.
2. צעצוע בכיס, תמיד. חבל ארוך או צעצוע על חוט, בכל חדר שבו זה קורה. ברגע שהכלב משחרר את הקרסול, מוציאים את הצעצוע ומושכים אותו על הרצפה, הרחק מהרגליים. הכלב מקבל לתפוס, לרדוף ולמשוך, רק על משהו אחר.
3. מתגמלים הליכה רגועה. כשאתם הולכים בבית והכלב הולך לידכם בלי לתפוס, אפילו חמש שניות, פרס קטן נופל לרצפה ליד הרגל שלכם. אתם מלמדים שליד הרגליים טוב להיות רגוע, לא נלהב.
4. מנהלים את המקומות החמים. אם התפיסה קורית תמיד במסדרון בבוקר או במדרגות, הכלב נמצא בזמנים האלה מאחורי שער בטיחות או על רצועה, עם לעיסה. כל תפיסה שלא קרתה היא הרגל שלא התחזק.
5. ילדים וכלב לא רצים יחד. בשבועות של העבודה, כשהילדים משחקים משחקי ריצה, הכלב לא שם. אחרי כמה שבועות מכניסים אותו בהדרגה, על רצועה, עם מבוגר שמתגמל אותו על ישיבה בזמן שהילדים זזים לאט. את הכללים הרחבים מפרט המדריך ילדים וכלבים: כללי הבטיחות שכל בית צריך.
6. נותנים לדחף עבודה. חמש עד עשר דקות פעמיים ביום של משחק שבו יש רדיפה עם חוקים: הכלב יושב, מחכה, ורק במילת שחרור רודף אחרי הצעצוע. ומשחקי חיפוש, שעייפים את הראש יותר מכל ריצה. כלב רועים שעבד את הראש בבוקר תופס פחות בערב.
7. שינה ומנוחה. גורים צריכים הרבה יותר שינה ממה שנדמה, ורבים מהם לא מקבלים אותה בבית רועש. גור שמתחיל להשתולל ולתפוס מקבל זמן מנוחה במקום שקט, עם לעיסה. זה לא עונש, זה מה שהוא צריך.

איך מודדים התקדמות?

פעם ביום, בערב, רושמים כמה תפיסות היו וכמה פעמים הכלב שחרר מעצמו כשעצרתם. אחרי שבוע מוסיפים מדד שלישי: כמה פעמים הוא בחר בצעצוע לפני שתפס את הרגל. כשהמספר השלישי עולה, ההחלפה התחילה לעבוד, גם אם התפיסות עוד לא נעלמו.

כמה זמן זה לוקח באמת?

אצל גור שכל הבית עוצר כמו עץ ומציע צעצוע, רואים ירידה ברורה בתוך שבוע עד שבועיים. בשבוע הראשון יכולה להיות החמרה קצרה: הגור מנסה חזק יותר, תופס חזק יותר, כי הרגל הפסיקה לזוז והוא רוצה שתזוז שוב. זה סימן שהשינוי מתחיל, לא שהוא נכשל.

בגיל ההתבגרות, בין חצי שנה לשנה וחצי, יש לפעמים חזרה של התפיסות, בעיקר בזמני עייפות ועוררות. זה לא חזרה לנקודת ההתחלה, זה גיל. ממשיכים עם אותו נוהל, ומקפידים על שינה ועבודה לראש.

אצל כלב רועים בוגר, שבנה את ההרגל חודשים או שנים, זה לוקח יותר: שלושה עד שישה שבועות עד שרואים שינוי עקבי, ולפעמים יותר כשיש ילדים קטנים בבית. הדחף לא נעלם, והמטרה היא לא להעלים אותו, אלא שהוא יופנה לצעצוע, לחיפוש ולעבודה, ולא לעקבים.

ומה נשאר בסוף? כלב שעדיין מתלהב כשמישהו רץ, אבל עוצר כשאומרים לו, מחפש את הצעצוע במקום את המכנס, ומסוגל לשבת בצד כשהילדים משחקים. זה לא כלב בלי דחף, זה כלב שהדחף שלו עובד בשבילו ובשבילכם. בגזעי רועים זה בעיניי היעד הנכון, והוא הרבה יותר יציב לאורך זמן מניסיון להשתיק את מה שהכלב הוא.

מתי זה גדול ממה שמסדרים לבד?

• התפיסות מכאיבות, משאירות סימנים או קורעות עור, גם כשהכלב כבר לא גור.
• הכלב נוהם או נושך חזק כשעוצרים אותו, מרחיקים אותו, או אוחזים בקולר.
• יש ילדים קטנים בבית והכלב מכוון אליהם במיוחד.
• התפיסה היא חלק מרדיפה רחבה: אופניים, רצים, חתולים ומכוניות. כאן כדאי לקרוא גם את העמוד על כלב שרודף אחרי חתולים, אופניים ומכוניות, כי זה אותו דחף בזירה מסוכנת יותר.

בכלב רועים צעיר עם הרבה דחף והרבה אנרגיה, אילוף בתנאי פנסיון נותן את מה שהכי חסר לכלב כזה: שלושה שבועות של עבודה מסודרת, שלושה אימונים ביום וטיולים יומיומיים, שבהם הדחף מקבל מסגרת ושליטה עצמית נבנית. רגלי, שב, לא לזוז ואליי הן בדיוק הכלים שכלב רועים צריך כדי להפסיק לנהל את המשפחה. ובמפגש המסירה בסיום אנחנו עוברים על המסדרון שבו זה קורה, ומלמדים את כל בני הבית את אותו נוהל, כולל הילדים, בגרסה שמתאימה לגיל שלהם, כדי שתחזרו הביתה עם נוהל מדויק.