אילוף אוסטרלי שפרד

האוסטרלי שפרד הוא כלב שאנשים בוחרים בגלל המראה: העיניים הבהירות, הפרווה המנומרת, והחיוך. מה שמגיע איתו הוא אחד הראשים הכי פעילים בעולם הכלבים, בגוף שגודל לעבוד מהבוקר עד הערב. רוב האוסטרלים שבעליהם פונים אליי לא סובלים מבעיה של אופי. הם סובלים מבעיה של תעסוקה, ושל כלב שאף אחד לא לימד אותו שמותר גם לא לעשות כלום.

בשביל מה גידלו את האוסטרלי שפרד, ומה זה אומר באקלים ישראלי?

למרות השם, האוסטרלי שפרד פותח בעיקר בחוות במערב ארצות הברית, ככלב שמזיז ומכוון עדרי צאן ובקר. כלב טוב לעבודה הזאת צריך להיות ערני לכל תנועה, מהיר, רגיש לאדם שמכוון אותו, ומסוגל לעבוד שעות. הוא גם צריך להיות מוכן להפעיל לחץ על בעל חיים גדול ממנו: להתקרב, לחסום, ולפעמים לתפוס בעקב.

בבית ישראלי, התכונות האלה נראות ככה. הערנות לתנועה הופכת לכלב שרודף אחרי אופניים, קורקינטים ומכוניות. הרעייה הופכת לכלב שמקיף את הילדים בחצר ותופס להם את המכנסיים. הרגישות הופכת לתגובה חזקה לרעשים, לזרים ולשינויים. והסיבולת הופכת לכלב שחוזר מטיול של שעה ומביא לכם כדור.

והאקלים מוסיף שכבה. לאוסטרלי שפרד יש פרווה כפולה, שגודלה למזג אוויר אחר לגמרי. בקיץ שלנו, חלק גדול מהיום פשוט חם מדי לפעילות בחוץ. אוסטרלי שלא יוצא בצהריים לא נעשה רגוע יותר, הוא נעשה משועמם יותר. לכן התכנון אצלו הוא לא רק כמה פעילות, אלא מתי, ומה עושים בבית בשעות החמות. הפירוט המלא נמצא בעמוד על חום, קיץ ומתי לא לאמן.

עם מה בעלים של אוסטרלי שפרד מתקשרים אליי?

הרשימה מוכרת. כלב שלא נרגע בבית, הולך אחרי בני הבית מחדר לחדר ומביא צעצוע כל שתי דקות. רדיפה אחרי אופניים ומכוניות. תפיסת קרסוליים ובגדים, במיוחד של ילדים. נביחות על תנועה ורעשים. חשדנות כלפי זרים. ולעיסה והרס כשהוא נשאר לבד.

ההבחנה שמשנה את הטיפול היא בין רעייה לבין פחד. אוסטרלי שמקיף, מתכופף ותופס עקב של ילד שרץ, רועה. אוסטרלי שנובח על אורח, נסוג ומתקדם שוב, מפחד. שניהם יכולים להגיע לשיניים על עור, אבל הסיבה שונה לגמרי. הראשון צריך כתובת אחרת לדחף הרעייה ושליטה במצבים שמדליקים אותו. השני צריך סוציאליזציה הדרגתית ומרחק, ועונש עליו עלול להפוך פחד לתוקפנות.

איך מאלפים אוסטרלי שפרד, ולמה ריצה לבד לא מספיקה?

עם הראש קודם. האוסטרלי לומד מהר מאוד, הוא לרוב מונע מאוכל, ממשחק ומעבודה עם אדם, וזה הופך אותו לאחד הכלבים הנעימים ביותר לאמן. אבל אותו ראש לומד גם את מה שלא התכוונתם ללמד. אם הוא גילה שנביחה עליכם מביאה זריקת כדור, הוא ינבח. אם הוא גילה שתפיסת עקב גורמת לילד לצרוח ולרוץ, שזה בדיוק מה שמדליק אותו, הוא יתפוס.

הטעות הנפוצה ביותר היא לנסות לעייף אותו בריצה. בשבוע הראשון זה עובד. אחרי חודש יש לכם כלב בכושר טוב יותר, שצריך יותר. מה שמרגיע אוסטרלי באמת הוא שילוב של עבודה לראש, למשל תרגילים חדשים, חיפוש וצעצועי מזון, עם תרגול מכוון של רוגע. כלב רועה לא נולד עם מתג כיבוי. מלמדים אותו.

מה עושים מחר בבוקר

1. מלמדים למקום על מזרן, ומתגמלים כל פעם שהוא נשכב שם מעצמו, גם בלי שביקשתם.
2. מחליפים זריקות כדור אינסופיות בעשר זריקות עם כללים: יושב, מחכה, יוצא באות ומחזיר.
3. כשהילדים משחקים בריצה, הכלב לא בתוך המשחק. מזרן עם לעיסה, או מאחורי שער.
4. מחלקים חלק מהארוחה לצעצוע מזון או לחיפוש בבית, במיוחד בשעות החמות.
5. מוסיפים רבע שעה ביום של כלום מתוגמל: אתם יושבים, הכלב לידכם ברצועה, וכל נשיכה מעצמו מקבלת גרגר.

מה לא לעשות

לא לצעוק כשהוא תופס קרסול, ולא לרוץ ממנו. שניהם מוסיפים תנועה ורעש, בדיוק מה שמדליק את הרעייה. לא לתת לו לרדוף אחרי אופניים מאחורי גדר כל היום, כי זה תרגול של מאות פעמים. ולא להשתמש בכלים כוחניים כדי לעצור רדיפה. אצל כלב רגיש, כאב שמגיע בדיוק כשהוא רואה ילד או אופניים עלול לקשר אותם לפחד.

כמה פעילות ועבודה לראש אוסטרלי שפרד צריך?

אוסטרלי שפרד בוגר ובריא צריך לרוב לפחות שעה וחצי עד שעתיים של פעילות ביום, מחולקת לכמה חלקים, ועוד עבודה לראש. אבל האיכות חשובה יותר מהכמות. טיול הרחה של ארבעים דקות בבוקר מוקדם, אימון של עשר דקות בצהריים בבית, וחיפוש או משחק עם כללים בערב, יעשו יותר מריצה של שעתיים.

דברים שעובדים טוב במיוחד איתו: לימוד תרגילים חדשים, משחקי חשיבה, עבודת אף, ומשחק עם כדור גדול שהוא דוחף עם האף. ומה שכדאי להגביל: כל פעילות שבה הוא רק רודף אחרי משהו שזז, שוב ושוב, בלי שום עצירה. היא מעלה את העוררות ולא מורידה אותה.

ובקיץ, שוב: הפעילות עוברת לשעות הקרירות, הטיולים מתקצרים, והעבודה לראש עוברת פנימה. כלב עם פרווה כפולה שמסרב להמשיך באמצע טיול באוגוסט לא עקשן. הוא חם, וזה הזמן לחזור הביתה.

אוסטרלי שפרד וילדים: איך נראה בית שעובד?

הרבה אוסטרלים קשורים מאוד לילדים של המשפחה, ובדיוק בגלל זה הם רוצים לנהל אותם. ילדים שרצים בחצר, משחקים תופסת או רוכבים על אופניים הם בשבילו עדר שמתפזר. הכלב לא מנסה לפגוע. הוא מנסה להחזיר סדר, ועושה את זה עם הגוף והפה.

הפתרון הוא לא לצפות מהילדים לא לרוץ, וגם לא מהכלב לא לשים לב. הפתרון הוא להפריד את שני הדברים: כשהילדים משתוללים, הכלב עסוק במשהו אחר, במקום שלו. וכשהכלב משחק עם הילדים, זה משחק עם כללים, כמו חיפוש צעצוע מוסתר או הבאה עם המתנה, שמבוגר מנהל. ככה הדחף שלו מקבל כתובת, והילדים מפסיקים להיות העדר.

למה האוסטרלי נבהל מרעשים ומזרים?

כי הוא נבנה לשים לב לכל שינוי בסביבה. כלב רועה שלא שם לב לזאב בקצה השדה לא היה שווה הרבה. אותה רגישות, בעיר ישראלית, פוגשת אופנועים, זיקוקים, אזעקות, טריקות של דלתות ואורחים שנכנסים בקול רם. אצל חלק מהאוסטרלים זה מתבטא בנביחה, אצל אחרים בהסתתרות, ואצל אחרים בהליכה עצבנית ברחבי הבית שעות אחרי שהרעש נגמר.

ההבחנה החשובה היא בין כלב שנבהל ומתאושש לבין כלב שנשאר דרוך. אוסטרלי שנבהל מטריקת דלת, מנער את עצמו וחוזר לשחק, מגיב באופן רגיל. אוסטרלי שאחרי רעש אחד לא מסוגל לאכול, מתנשף ומחפש מסתור במשך שעה, צריך עבודה מכוונת, ולפעמים גם שיחה עם הווטרינר.

מה שעוזר הוא חשיפה הדרגתית ונעימה, מרחוק ובעוצמה נמוכה, ומקום מסתור שהוא שלו. אורחים נכנסים בלי לגשת אליו, והוא מחליט מתי להתקרב. ולקראת חגים עם זיקוקים, כדאי להתכונן מראש לפי העמוד על זיקוקים, רעמים ופחד מרעשים.

מה לבדוק עם הווטרינר לפני שמאשימים את האופי?

כמה דברים אני מבקש לבדוק אצל אוסטרלי לפני שאני עובד על התנהגות. מפרקים, כי כלב שמתחיל לנהום כשנוגעים לו באגן, מהסס בקפיצה לרכב או קם לאט, יכול לסבול מכאב. עיניים, שיש בגזע נטייה לבעיות בהן שכדאי שהווטרינר יעקוב אחריהן. ושמיעה וראייה אצל כלבים עם הרבה לבן בפרווה, כי כלב שלא שומע טוב נבהל ממגע פתאומי, ונראה לפעמים כמו כלב שמתעלם.

ועוד נקודה אחת שכדאי להכיר: בחלק מכלבי הרועים, כולל האוסטרלי, יש רגישות גנטית לתרופות מסוימות. זה נושא לשאול עליו את הווטרינר, לא משהו לבדוק לבד. ובאופן כללי, כל שינוי פתאומי בהתנהגות של כלב בוגר הוא קודם כל שאלה לווטרינר.

כמה זמן זה לוקח, ומה משתנה בשלושה שבועות אצלי?

תרגול של רוגע מראה תוצאות לרוב בתוך שבועיים או שלושה של עבודה יומית. תפיסת קרסוליים יורדת מהר כשהמצבים מנוהלים ולדחף יש כתובת אחרת. רדיפה אחרי אופניים ומכוניות לוקחת יותר, כי הכלב תרגל אותה פעמים רבות, וכי ההנאה ממנה מובנית בגזע. ותגובה לזרים תלויה במידה רבה בכמה סוציאליזציה הייתה בשנה הראשונה.

באילוף בתנאי פנסיון אוסטרלי מקבל שלושה אימונים ביום, טיולים יומיומיים ושגרה צפויה, וזה לרוב מתאים מאוד לכלב שצריך עבודה ומבנה. רוב האוסטרלים לומדים את שש הפקודות מהר. מה שאני משקיע בו במיוחד הוא הרגע שבין לבין: לשכב על המזרן, לחכות, לנוח. במפגש איתכם אחרי שבועיים ובמפגש המסירה בסיום, אני מראה לכם איך לתת לו מספיק עבודה בלי להפוך אותו לספורטאי שצריך כל יום יותר.

ומתי זה כבר גדול ממה שמסדרים לבד? כשתפיסות הקרסוליים הופכות לנשיכות, כשהוא מתחיל לנהום על אורחים או על ילדים, או כשהבית מתחיל לסובב את כל היום סביב לעייף את הכלב.