אילוף ביגל

הביגל הוא אחד הכלבים הכי חברותיים שאני מכיר, ואחד הכלבים שהכי קשה לקרוא להם בפארק. שני הדברים האלה באים מאותו מקום. הוא נבנה לעבוד בלהקה, להסתדר עם כל כלב, ולעקוב אחרי ריח בלי להרים את הראש. כשמבינים את זה, מפסיקים לכעוס עליו ומתחילים לעבוד איתו.

בשביל מה גידלו את הביגל, ומה זה אומר בבית ובשכונה?

הביגל גודל לצוד ארנבות בלהקה. הצייד הלך ברגל, והכלבים עקבו אחרי הריח, לפעמים שעות, והודיעו בקול כשמצאו. כלב טוב בלהקה כזאת הוא כלב שלא מוותר על ריח, לא נלחם עם הכלבים שלידו, וקולני כשיש לו מה להגיד.

שלוש התכונות האלה נראות בבית ככה. האף שלא מוותר הופך לכלב שמושך מפח לפח ולא שומע את השם שלו. הנטייה ללהקה הופכת לכלב שמתקשה להישאר לבד. והקול הופך ליללות שהשכנים שומעים. מעל כל זה יש תכונה רביעית: מוטיבציה לאוכל ברמה שקשה לדמיין, שהופכת את השיש, הפח והתיק של הילדים למטרות.

בשכונה ישראלית, עם פחים פתוחים, עצמות עוף ליד הספסלים וחתולים בכל חצר, הביגל חי בתוך ספרייה של ריחות. זה לא אומר שהוא לא מתאים לעיר. זה אומר שהטיול שלו צריך להיות בנוי סביב האף, ולא נגדו.

עם מה בעלים של ביגל מתקשרים אליי?

כלב שלא בא כשקוראים לו הוא בראש הרשימה. אחריו, גניבת אוכל מהשיש ומהשולחן, פשיטות על הפח, ואכילה של כל דבר ברחוב. אחר כך יללות כשהוא לבד, משיכה ברצועה עם האף בקרקע, ובריחה אחרי ריח מחצר פתוחה.

מה שמייחד את השיחות האלה הוא שכמעט אף אחת מהן לא עוסקת בתוקפנות. ביגל הוא לרוב כלב רך, סבלני עם ילדים ועם כלבים אחרים. הבעיות שלו הן כמעט כולן בעיות של אף ושל קול, וזה בדיוק מה שמכתיב את הפתרון.

ויש עוד דבר שחוזר בשיחות: בעלים שבטוחים שהביגל שלהם טיפש, כי הוא לא מצליח ללמוד לבוא. ביגל הוא לא טיפש. בסלון הוא ילמד כל דבר מהר. הוא פשוט עובד עם סדר עדיפויות אחר, שבו ריח טרי של חתול עומד מעל כל מילה שתגידו. כשמפסיקים לבחון אותו כמו כלב רועים ומתחילים לעבוד עם הסדר שלו, האימון מתחיל לזוז.

ההבחנה שמשנה את הטיפול היא בין ביגל שלא שמע לביגל שבחר. כשהאף שלו על ריח טרי, ביגלים רבים פשוט לא מעבדים קול. זה לא חוסר כבוד. לכן קריאה חוזרת שלוש פעמים לא עוזרת, היא רק מלמדת אותו שהשם שלו הוא רעש רקע. מה שעוזר הוא לקרוא לפני שהאף ננעל, או לגשת אליו.

איך מאלפים כלב שהאף שלו מחליט?

עם אוכל, ועם האף עצמו. רוב הביגלים מונעים מאוכל ברמה גבוהה, וזה הופך את הלימוד בבית לקל מאוד. בסלון, בלי ריחות, ביגל לומד שב, ארצה ולמקום מהר כמו כל כלב. הקושי מתחיל בחוץ, שם כל שיח מתחרה בכל חטיף.

כאן נכנס עקרון פרמק: התנהגות שהכלב רוצה לעשות מאוד יכולה לשמש פרס להתנהגות שהוא רוצה פחות. אצל ביגל, ההתנהגות שהוא רוצה הכי הרבה היא להריח. אז במקום להילחם בזה, משלמים בזה. מבט אליכם, רצועה רפויה, ישיבה ליד הכביש, ופרס של לך תריח.

טווח הקשב שלו בחוץ קצר, וזה בסדר. אימונים של שתיים עד שלוש דקות, בתוך טיול, עדיפים על אימון ארוך בפארק. והוא לרוב רגיש לטון קשוח פחות ממה שנראה, אבל מתנתק מהר מאימון שאין בו שום דבר טוב.

מה עושים מחר בבוקר

1. קונים רצועה ארוכה של חמישה עד עשרה מטרים. היא תהיה החבר הכי טוב שלכם בשנה הקרובה.
2. בוחרים מילת קריאה חדשה, אם הישנה כבר נשרפה, ומתרגלים אותה בבית עשר פעמים ביום עם הפרס הכי טוב שיש.
3. בטיול, מתגמלים כל מבט אליכם. כל מבט. גם כשהוא סתם הרים את הראש.
4. מפנים את השיש, קונים פח עם מכסה, וסוגרים את המטבח כשאין מי שישגיח.
5. מוסיפים כל יום משחק חיפוש של חמש דקות: גרגרים מפוזרים בדשא או בחדר.

מה לא לעשות

לא לשחרר אותו בשטח פתוח לפני שהקריאה עובדת על רצועה ארוכה ליד ריחות. לא לרדוף אחריו כשהוא בורח עם משהו בפה, כי זה הופך גניבה למשחק. לא להעניש אותו כשהוא חוזר אחרי שהתעלם, כי הוא ילמד שלחזור זה רע. ולא להאכיל אותו מהשולחן אף פעם, גם לא פעם אחת, כי לביגל פעם אחת זה תקדים.

כמה פעילות ביגל צריך, ולמה טיול הרחה שווה יותר?

ביגל בוגר ובריא צריך לרוב שעה עד שעה וחצי של פעילות ביום, ובעיקר פעילות של האף. זה ההבדל המרכזי בינו לבין כלבים אחרים בגודל שלו. ביגל שהלך מהר שעה ליד הרגל חוזר הביתה עם אף לא מסופק, וימצא עבודה בפח.

טיול הרחה הוא טיול שבו הוא קובע את הקצב, האף בקרקע, ויש זמן לעצור. עשרים דקות כאלה, על רצועה ארוכה, מורידות את המתח שלו יותר מכל ריצה. עוד על איך נראה טיול טוב בעמוד על הטיול היומי.

שאלה שאני מקבל הרבה היא אם אפשר פשוט לשחרר אותו בגינת כלבים שיתעייף. ביגלים רבים נהנים מכלבים אחרים, ומשחק עם כלב מתאים הוא דבר טוב. אבל גינה עמוסה היא גם המקום שבו הוא לומד שהקריאה שלכם לא מחייבת, כי אין לכם שום דרך להגיע אליו כשהוא עסוק בריח. אם הולכים לגינה, הולכים בשעה שקטה, ולא קוראים לו אם אתם לא בטוחים שהוא יבוא. ניגשים אליו, מחברים רצועה, ונותנים פרס.

ובבית, עבודת אף היא הכלי הכי טוב שיש לכם. החבאת אוכל בחדר, קופסאות קרטון עם גרגר באחת מהן, צעצוע מזון קפוא. משחק כזה מעייף ביגל יותר משאפשר לחשוב, ובקיץ, כשהטיולים מתקצרים לשעות הקרירות, זה מה שמחזיק אותו רגוע.

למה הביגל מיילל, ומה עושים עם זה?

הביגל נבנה להודיע בקול, ולכן הוא קולני מטבעו. אבל לא כל יללה היא אותה יללה, וזה משנה מה עושים.

מתי הוא מיילל	מה זה כנראה	מה עושים
כשהוא עלה על ריח בטיול	קול של עבודה, חלק מהגזע	לא ממש בעיה. מפנים אותו הלאה
כשהוא רוצה משהו מכם	נביחת דרישה	לא מגיבים ליללה, מגיבים לשקט
דקות אחרי שיצאתם, ברצף	קושי להישאר לבד	עבודה הדרגתית על יציאות קצרות
בלילה, אצל כלב חדש בבית	חוסר ביטחון בסביבה חדשה	שגרה קבועה, מקום שינה קרוב

השורה השלישית היא זאת שמביאה תלונות של שכנים. כלב להקה שנשאר לבד לשמונה שעות הוא כלב שקשה לו, וזה לא נפתר בעוד טיול. עוד על זה בעמוד על חרדת נפרדות.

מה לבדוק עם הווטרינר?

אצל ביגל, משקל הוא הדבר הראשון. הגזע נוטה להשמנה, וכלב כבד הוא כלב שזז פחות ומשתעמם יותר. הפרסים באימון צריכים לצאת מהמנה היומית. גם אוזניים: אוזניים ארוכות ונופלות נוטות לדלקות, וכלב עם אוזן כואבת מנער את הראש, מגרד, ולפעמים נוהם כשנוגעים בראש.

ואם הביגל אוכל דברים שאינם מזון, אבנים, בדים, פלסטיק, באופן קבוע ולא רק כשהוא מוצא משהו טעים, זה משהו לבדוק עם הווטרינר ולא רק לנהל. וכמו בכל גזע, שינוי פתאומי בהתנהגות של כלב בוגר הוא קודם כל שאלה רפואית.

כמה זמן זה לוקח, ומה משתנה בשלושה שבועות אצלי?

שקט ליד הפח ובמטבח משתנה מהר כשהבית מנוהל. הליכה ברצועה בלי גרירה לוקחת כמה שבועות. וקריאה אמינה אצל ביגל היא פרויקט של חודשים, וחלק מהביגלים יישארו על רצועה ארוכה בשטח פתוח כל החיים. אני אומר את זה מראש, כי זה חוסך הרבה אכזבה.

באילוף בתנאי פנסיון הביגל מקבל שלושה אימונים ביום וטיולים יומיומיים, והרבה עבודה עם האף. כלב שעובד באף שלוש פעמים ביום הוא כלב רגוע יותר, וכלב רגוע לומד. במפגש איתכם אחרי שבועיים ובמפגש המסירה בסיום אני מראה לכם איך משלמים בהרחה, ואיך בונים את הטיול סביבה.

מה שתראו בבית אחרי שלושה שבועות הוא ביגל שמסתכל עליכם יותר בטיול, שמחכה ליד הדלת, ושיודע שיש עבודה לאף גם בתוך הבית. מה שלא תראו הוא ביגל שהפסיק להתעניין בריחות, ואני לא רוצה שתראו את זה. המטרה היא כלב שהאף שלו עובד בשבילכם, לא נגדכם.

ומתי זה גדול ממה שמסדרים לבד? כשהביגל כבר ברח לכביש אחרי ריח, כשהיללות מביאות תלונות, או כשהבית כבר לא מצליח לנהל את האוכל. ומתי לא צריך את זה? ביגל צעיר ובעלים שמוכנים לטייל איתו על רצועה ארוכה כל יום, יכולים להגיע רחוק מאוד לבד.