אילוף תחש

התחש הוא כלב קטן עם החלטות של כלב גדול. בעלים שמביאים תחש מצפים לכלב מחמד קטן ונוח, ומגלים כלב שנובח על כל צעד בחדר המדרגות, חופר בכריות הספה, מסרב לצאת כשיורד גשם, ונוהם עליהם כשהם מנסים להזיז אותו מהמיטה. שום דבר מזה לא מקרי, וכמעט כל זה ניתן לשינוי.

בשביל מה גידלו את התחש, ומה זה אומר בדירה?

התחש גודל לצוד בעלי חיים שחיים במחילות, ובראשם גיריות. הכלב נכנס לבד לתוך המחילה, מתחת לאדמה, בלי שהצייד רואה אותו ובלי שיוכל לתת לו הוראות. מה שנדרש ממנו שם הוא אומץ, עקשנות, יכולת לקבל החלטות לבד, וקול חזק שיגיד לצייד מלמעלה איפה הוא נמצא.

ארבע התכונות האלה הן בדיוק מה שבעלים פוגשים בבית. האומץ הופך לכלב של שבעה קילו שמתייצב מול כלב של ארבעים. העקשנות הופכת לכלב שלא מוותר על חפירה בספה עד שהכרית פתוחה. העצמאות הופכת לכלב שמקשיב כשזה מתאים לו. והקול, הקול הוא כנראה הסיבה מספר אחת שבגללה בעלים של תחש מתקשרים אליי.

בדירה ישראלית, עם חדר מדרגות שעובר בו כל היום מישהו, תחש עם קול חזק ותפקיד של מי שמודיע על כל דבר הוא מתכון לתלונות של שכנים. זה לא אומר שהוא לא מתאים לדירה. זה אומר שצריך לטפל בנביחות מוקדם, לפני שהן הופכות להרגל של שנים.

עם מה בעלים של תחש מתקשרים אליי?

נביחות בראש הרשימה, בעיקר נביחה טריטוריאלית על דלת, חלון ומסדרון. אחריהן, הרגלי נקיון, ובמיוחד בחורף. אחר כך נהימה כשמרימים אותו או מזיזים אותו מהספה, שמירת מקום על המיטה או על אחד מבני הבית, חפירה, ותגובות לכלבים גדולים ברחוב.

הנקיון בחורף הוא משהו שכמעט רק בעלים של תחש מתארים כך. כל הקיץ הכלב בסדר, ובנובמבר הוא מתחיל לעשות בבית. הבעלים חושבים שהוא שכח, אבל לרוב הוא פשוט לא מוכן לצאת לגשם עם בטן שקרובה לקרקע. ההבחנה משנה את הטיפול: כלב ששכח צריך לחזור לבסיס של לימוד נקיון, כלב שלא אוהב רטיבות צריך יציאה קלה יותר, מקורה וקצרה, עם פרס מיידי בחוץ.

וההבחנה השנייה, שחשובה יותר: נהימה כשמרימים אותו. יש תחש שנוהם כי למד שנהימה משאירה אותו על הספה, ויש תחש שנוהם כי הגב שלו כואב. מבחוץ זה נראה אותו דבר. בפנים אלה שני עולמות, ולכן הראשון שבודק את זה הוא הווטרינר ולא אני.

איך מאלפים כלב שנבנה להחליט לבד מתחת לאדמה?

לא בכוח. תחש שנלחצים עליו נוטה לעשות אחד משני דברים: להתנתק ולהתעלם, או להתנגד. אף אחד מהם לא נראה כמו למידה. מה שכן עובד הוא העסקה הנכונה: אוכל, והזדמנות להשתמש באף.

רוב התחשים מונעים מאוכל ברמה גבוהה, וזה הופך כל תרגיל לפשוט יחסית. טווח הקשב שלהם טוב כשהאימון קצר ומעניין, ומתפרק מהר כשהוא חוזר על עצמו. שלוש דקות, חמש חזרות, ונגמר. שלוש פעמים ביום שוות יותר מחצי שעה אחת. וחשוב לעצור כשהוא עוד רוצה, כי תחש שמשתעמם מאימון לומד שאימון זה משעמם.

יש גם עניין של קצב. תחש לרוב לא מבצע מהר כמו כלב רועים, והוא לפעמים עוצר לחשוב לפני שהוא יושב. בעלים פוגשים את ההיסוס הזה וחוזרים על הפקודה, שוב ושוב, עד שהמילה מאבדת משמעות. עדיף לחכות בשקט שלוש שניות, ולתגמל כשזה קורה.

הכלי החזק ביותר עם תחש הוא האף. משחקי חיפוש, גרגרים שמפוזרים בדשא, צעצוע שמסתיר אוכל. הם נותנים לו את מה שהוא נבנה בשבילו, ומורידים חלק גדול מהאנרגיה שהולכת היום לנביחה ולחפירה.

מה עושים מחר בבוקר

1. מזהים את שלושת הרעשים שמפעילים אותו הכי הרבה: דלת המעלית, צעדים במסדרון, הפעמון. רושמים.
2. מתחילים לתגמל אותו על שקט ליד הרעש הראשון, במרחק שבו הוא עוד מסוגל לאכול. רעש, פרס, רעש, פרס. ככה הרעש מתחיל לנבא אוכל ולא איום.
3. מלמדים את מילת השחרור מהספה: אות קבוע, גרגר על הרצפה, והוא יורד בעצמו. בלי להרים ובלי לדחוף.
4. מכינים יציאה קלה לצרכים בחורף: פינה מקורה קרובה, יציאה של שתי דקות, פרס מיידי בחוץ.
5. מתקינים רמפה לספה ולמיטה, ומלמדים אותו להשתמש בה במקום לקפוץ.

מה לא לעשות

לא לצעוק עליו כשהוא נובח. מבחינתו אתם פשוט מצטרפים לנביחה. לא למשוך אותו מהספה בקולר, כי ככה הוא לומד שהספה שווה מלחמה. ולא להעניש על נהימה, כי נהימה היא אזהרה, וכלב שנענש עליה מדלג עליה בפעם הבאה ישר לשיניים.

הגב של התחש: מה זה משנה באימון?

הרבה. לתחש עמוד שדרה ארוך ביחס לרגליים, והגזע ידוע בנטייה לבעיות בדיסקים בגב. זה לא אומר שכל תחש ייפגע בגב, אבל זה כן אומר שיש דברים שאני משנה באימון איתו מהיום הראשון.

אני לא מלמד אותו לעמוד על שתי רגליים אחוריות או לבקש בעמידה, למרות שזה חמוד. אני מלמד אותו לא לקפוץ מהספה ומהמיטה אלא לרדת ברמפה. אני מרים אותו עם יד מתחת לחזה ויד מתחת לאגן, אף פעם לא רק מתחת לבית השחי. ואני שומר על המשקל שלו, כי כל קילו עודף על גב ארוך הוא עומס.

והחלק החשוב ביותר: כלב שפתאום מסרב לעלות במדרגות, הולך בחוסר יציבות, צועק כשנוגעים בו, או גורר רגל, צריך להגיע לווטרינר מייד ולא למאלף. זה לא נושא לחכות איתו כמה ימים לראות אם עובר. לבדוק עם הווטרינר, ובמהירות.

כמה פעילות תחש צריך, ואיזו?

יותר ממה שאנשים חושבים לפי הגודל. תחש בוגר ובריא נהנה מטיולים של חצי שעה עד שעה ביום, מחולקים, ועוד עבודה לראש. הוא נבנה לעבוד שעות בשטח, ולכן תחש שמסתובב רק סביב הבניין משתעמם, ותחש משועמם נובח וחופר.

הטיול הטוב ביותר בשבילו הוא טיול הרחה: קצב שלו, אף על הקרקע, עצירות. עשרים דקות כאלה מעייפות אותו יותר מארבעים דקות של הליכה מהירה ליד הרגל. ובבית, פינת חפירה מותרת, ארגז עם שמיכות ישנות שמסתירים בהן צעצועים, נותנת לחפירה כתובת במקום הספה. עוד רעיונות בעמוד על כלב שחופר בגינה.

בקיץ, תחש הוא כלב שגופו קרוב מאוד לאספלט, וזה אומר שהוא מרגיש את חום המדרכה יותר מכלב גבוה. הטיולים עוברים לשעות הקרירות, ובודקים את המדרכה ביד לפני שיוצאים.

כלב קטן, אז לא צריך לאלף אותו?

זה המיתוס שהכי הרבה תחשים משלמים עליו. כשכלב של שבעה קילו נובח על אורח, כולם צוחקים. כשהוא נוהם על הספה, מרימים אותו ומניחים אותו במקום אחר. כשהוא מתנפל על כלב גדול ברחוב, מרימים אותו לגובה. כל אחת מהתגובות האלה הגיונית ברגע, וכל אחת מהן מלמדת אותו משהו.

הנביחה מלמדת אותו שהיא עובדת. ההרמה מהספה מלמדת אותו שאין לו דרך משלו לרדת. וההרמה מול כלב גדול מלמדת אותו שהוא אף פעם לא יצטרך ללמוד לחלוף ליד כלב ברוגע. אחרי שנתיים כאלה מגיע אליי כלב שקשה לחיות איתו, ובעלים שמופתעים, כי הוא הרי קטן.

אילוף כלב קטן הוא לא עניין של שליטה, זה עניין של איכות חיים. כלב שיודע לשבת ליד הדלת, לרדת מהספה באות, ולעבור ליד כלב אחר בלי להתפרץ, הוא כלב שאפשר לקחת לכל מקום, להשאיר אצל ההורים, ולגדל לצד ילדים. וזה נכון בשבעה קילו בדיוק כמו בארבעים. גם טיפול בציפורניים ובדיקה אצל הווטרינר הם חלק מזה, ואצל תחש שלא אוהב שמרימים אותו, כדאי להתחיל בזה מוקדם.

כמה זמן זה לוקח, ומה משתנה בשלושה שבועות אצלי?

נביחה טריטוריאלית מתחילה לרדת אחרי שבועיים עד שלושה של עבודה עקבית, וממשיכה לרדת לאורך חודשים. נקיון בחורף משתנה מהר כשהיציאה נעשית קלה. נהימה על הספה תלויה בכמה זמן היא תורגלה, ולפעמים לוקחת יותר. וקריאה בשטח פתוח עם תחש היא תמיד פרויקט ארוך.

באילוף בתנאי פנסיון תחש מקבל שלושה אימונים קצרים ביום, טיולים יומיומיים, וסביבה שבה הנביחה לא מקבלת תגובה. זה בדרך כלל עובד טוב, כי אצלי אין את חדר המדרגות שלכם ואת השכן שחוזר בשמונה. בדיוק בגלל זה, החלק החשוב הוא ההעברה הביתה. במפגש איתכם אחרי שבועיים ובמפגש המסירה בסיום אנחנו עובדים על הרעשים הספציפיים של הבית שלכם, כי שם הנביחה גרה.

ומתי לא צריך את זה? תחש צעיר עם נביחות בהתחלה ובעלים שזמינים לעבודה יומיומית של עשר דקות יכולים להתקדם מצוין לבד. המקום שבו זה כבר גדול ממה שמסדרים לבד הוא כשיש נהימה שהפכה לנשיכה, או כשהשכנים כבר בדרך לוועד הבית.