כלב ששומר על אחד מבני הבית

זה מתחיל לרוב במשהו שנראה מתוק. הכלב צמוד לאחד מבני הבית, הולך אחריו מחדר לחדר, ישן לרגליו. ואז יום אחד בן הזוג מתיישב על הספה, והכלב נוהם. או שהילד ניגש לחבק את אמא, והכלב נועץ מבט ומתקשח. בעלים מספרים לי לרוב שבהתחלה צחקו, “הוא שומר עלייך”, ורק אחרי כמה חודשים הבינו שהבית כבר מתנהל סביב הכלב: מי יושב איפה, מי נכנס למיטה, מי מתקרב למי. הבעיה הזאת ניתנת לפתרון, אבל היא דורשת להבין שמה שנראה כמו נאמנות הוא בעצם חשש.

איך זה נראה, ומה באמת קורה בראש של הכלב?

כלב ששומר על אחד מבני הבית מתייחס לקרבה לאותו אדם כמשאב, בדיוק כמו עצם או מקום על הספה. כשמישהו אחר מתקרב, הוא מרגיש שהמשאב בסכנה, ומגיב: מבט קשוח, גוף שנעמד ביניכם, נהמה, ולפעמים נקישת שיניים או נשיכה. זה לא הגנה מסכנה אמיתית. זה חשש לאבד.

המצבים הנפוצים חוזרים כמעט בכל בית:

• על הספה. הכלב יושב צמוד לאחד מבני הבית, וכל מי שמתיישב לידם מקבל נהמה.
• במיטה. הכלב ישן עם אחד מבני הזוג, ונוהם כשהשני נכנס, מתהפך או מתקרב.
• על הידיים. כלב קטן שמרימים אותו נוהם מהידיים על כל מי שמתקרב. זה נפוץ במיוחד אצל כלבים קטנים, כי הם הרבה זמן גבוה, צמוד ומוחזק.
• ברגעי חיבה. הכלב נדחף בין שני בני זוג שמתחבקים, או נובח כשילד מטפס על ההורה.

למה דווקא אדם אחד?

כמעט תמיד מדובר באדם שהוא מקור הכול: מי שמאכיל, מי שמטייל, מי שעובד מהבית, מי שהכלב היה איתו לבד לפני שהגיע בן זוג או תינוק. הקשר חזק מאוד, והוא גם בלעדי מאוד. כלב שכל העולם הטוב שלו מגיע מאדם אחד לומד שכל אדם אחר הוא תחרות.

למה זה נקרא שמירה ולא הגנה?

כי כלב שמגן מגיב לאיום אמיתי, ונרגע כשהאיום עובר. כלב ששומר מגיב לבן משפחה שהוא מכיר שנים, שאין בו שום איום, ומגיב רק כשהוא מתקרב לאדם מסוים. זה אותו מנגנון של רכושנות על אוכל או צעצוע, רק שהמשאב הוא אדם. וכמו בכל רכושנות, ההתנהגות מתחזקת כל פעם שהיא עובדת: נהמה שגרמה לבן הזוג לקום מהספה היא נהמה שהצליחה.

כשמגיע תינוק, בן זוג או שותף לדירה

הרבה פעמים השמירה לא מתחילה מהכלב אלא מהשינוי. כלב שחי שנים עם אדם אחד, ישן איתו, עבד איתו מהבית והיה כל העולם שלו, מקבל פתאום שותף: בן זוג שעובר לגור, תינוק שמגיע, שותף לדירה. מבחינת הכלב, מה שהיה בלעדי הפך למשותף, ואף אחד לא שאל אותו. זה לא אומר שהוא רע או שהוא “מקנא” במובן האנושי. זה אומר שהוא מגן על מה שנראה לו כמו משאב שהולך ומצטמצם.

לכן ההכנה הכי טובה מתחילה לפני השינוי. כמה שבועות לפני שבן הזוג עובר, או לפני שהתינוק מגיע, הכלב כבר ישן במיטה משלו, כבר מכיר את המקום שלו בסלון, וכבר יוצא לטיולים גם עם אנשים אחרים. כשהשינוי מגיע, הוא לא מאבד את כל מה שהיה לו באותו יום. ואם השינוי כבר קרה, זה בדיוק מה שהתוכנית בהמשך עושה, רק בדיעבד.

כלב קטן, בעיה גדולה

אצל כלבים קטנים השמירה נפוצה יותר ומטופלת פחות. כלב של שלושה קילו שנוהם מהידיים נראה מצחיק, ואף אחד לא מרגיש מאוים. אבל ההרגל זהה לזה של כלב גדול, והנשיכה, כשהיא מגיעה, מגיעה בגובה של פנים, כי הכלב מוחזק בגובה של חזה. בכלב קטן אני מתייחס לשמירה בדיוק באותה רצינות.

איך מזהים את זה מוקדם? הסימנים שלפני הנהמה

כלב לא מתחיל מנהמה. לפניה יש רצף של סימנים שקטים, וכשמזהים אותם, אפשר להתערב לפני שמשהו קורה. ברוב הבתים שאני רואה, הסימנים האלה היו שם חודשים לפני הנהמה הראשונה, ואף אחד לא קרא אותם.

השלב	מה רואים	מה עושים
מוקדם	הכלב נדחק פיזית בין האדם לבין מי שמתקרב, מסתכל על המתקרב	מזמינים את הכלב לרצפה, פרס על המקום שלו
ביניים	גוף קפוא, ראש נמוך, מבט ישיר, עין לוויתן, שפתיים סגורות	המתקרב עוצר, האדם הנשמר קם בשקט
נהמה	נהמה נמוכה, לפעמים חשיפת שיניים	לא מענישים. מגדילים מרחק ומשנים את הסידור
סכנה	נקישת שיניים, זינוק, נשיכה	ניהול מלא ועזרה מקצועית

הטבלה הזאת היא גרסה של סולם האזהרות, והדבר הכי חשוב בה הוא השורה השלישית. נהמה היא אזהרה, והיא טובה. כלב שענישו אותו על נהמה לומד לדלג עליה, ולהגיע ישר לשורה הרביעית.

מה מחריף את זה? הטעויות של האדם הנשמר

רוב החיזוק לשמירה מגיע, בלי כוונה, מהאדם שעליו הכלב שומר. וזה הגיוני: הוא אוהב את הכלב, והכלב אוהב אותו.

להרגיע בזמן הנהמה. “די, מתוק, זה רק אבא” בקול רך, עם יד על הגב. מבחינת הכלב, הוא נהם וקיבל ליטוף. הוא לא מבין את המילים, הוא מבין את התגמול.

להרים את הכלב כשמישהו מתקרב. אצל כלבים קטנים זה כמעט אוטומטי. אבל הרמה שמה את הכלב בדיוק בעמדה ששמר עליה: צמוד, גבוה, מוגן. הנהמה הבאה תגיע מהידיים, ולפעמים לפנים של מי שמתקרב. על כלבים שנוהמים כשמרימים אותם יש עמוד נפרד, כלב שנוהם כשמרימים או נוגעים בו.

לענוש על נהמה. צעקה או מכה מלמדות את הכלב שנהמה מסוכנת, לא שהאדם שמתקרב בטוח. השמירה נשארת, רק האזהרה נעלמת.

לתת לכלב את הספה והמיטה. כל המקומות הגבוהים והצמודים הם גם המקומות שבהם השמירה הכי חזקה. כלב שעולה לספה מתי שהוא רוצה, ומחליט מי יושב לידו, מחזיק את כל הקלפים. העמוד על כלב שעולה על הספה והמיטה מפרט איך מלמדים לעלות רק בהזמנה.

להשאיר את כל הטוב אצל אדם אחד. אם רק אמא מאכילה, מטיילת ומשחקת, אבא הוא רק מי שמפריע.

מתי שווה לבדוק עם הווטרינר?

שמירה שהופיעה פתאום, אצל כלב שלא שמר קודם, או נהמה שמגיעה בעיקר כשנוגעים בו או כשמזיזים אותו על הספה, יכולה לנבוע מכאב. כלב עם כאב בגב, במפרקים או באוזניים נעשה רגיש יותר למגע ולתנועה סביבו, ונוהם כדי שלא יתקרבו. לבדוק עם הווטרינר, במיוחד אצל כלבים מבוגרים או כשיש שינויים נוספים כמו צליעה, חוסר תיאבון או קושי לעלות ולרדת.

מה עושים מחר בבוקר? תוכנית בשמונה צעדים

1. ספה ומיטה סגורות לתקופה. לשלושה עד ארבעה שבועות, הכלב לא עולה לספה ולא ישן במיטה. יש לו מיטה משלו ליד, נוחה וטובה. אם צריך, שער או דלת סגורה בלילה. זה לא עונש, זה הורדת הזירה שבה השמירה קורית.
2. מקום משלו. מזרן או כרית בסלון, במקום שהוא רואה את כולם. מלמדים למקום בזמנים רגועים, עם פרסים, עד שהוא הולך לשם בשמחה.
3. האדם הנשמר קם והולך. כמו בטיפ. ברגע של נהמה, בלי מילה ובלי ליטוף, קמים ויוצאים. המשאב נעלם.
4. מי שמתקרב מביא דברים טובים. בן הזוג, הילד המבוגר או מי שהכלב נוהם עליו, מתחילים מרחוק: נכנסים לחדר, זורקים פרס לכלב, ויוצאים. בלי להתקרב, בלי לגעת, בלי להסתכל ארוכות. עשר פעמים ביום. הכלב לומד שהאדם הזה מגיע עם משהו טוב, וזאת התניה נגדית במובן הכי פשוט שלה.
5. מחלקים את העולם הטוב. האדם שהכלב לא שומר עליו מאכיל לפחות ארוחה אחת ביום, ויוצא לטיול אחד ביום. האדם הנשמר מוריד הילוך: פחות ליטופים בלתי פוסקים, יותר חיבה שמגיעה כשהכלב רגוע על הרצפה.
6. בלי הרמות בתקופה הזאת. כלב קטן הולך על הרגליים שלו. אם חייבים להרים, קוראים לו קודם, מחכים שיבוא, ומרימים כשאין אף אחד בסביבה.
7. מתקרבים בהדרגה. אחרי שבוע או שבועיים של פרסים מרחוק, האדם שמתקרב מתיישב בקצה השני של החדר כשהאדם הנשמר על הספה והכלב על המקום שלו. הכלב רגוע, פרס. בשבועות הבאים, קצת יותר קרוב. תמיד מתחת לסף התגובה: אם הכלב קופא, התקדמתם מהר מדי, וחוזרים צעד אחורה.
8. כללים לילדים. עד שהשמירה נפתרת, ילדים לא ניגשים להורה כשהכלב צמוד אליו, והכלב לא נמצא על הספה כשילדים בחדר. את הכללים האלה כל המבוגרים אוכפים, לא הילדים.

איך מודדים התקדמות?

פעם בשבוע: כמה נהמות היו, ובאילו מצבים. ומדד שני, שאני אוהב במיוחד: כשמי שהכלב נהם עליו נכנס לחדר, האם הכלב מסתכל עליו בציפייה, או בחשד. כשהמבט משתנה, השמירה מתחילה להתפרק. זה קורה לפני שהנהמות נעלמות לגמרי.

כמה זמן זה לוקח באמת?

השבוע הראשון הוא ניהול: ספה ומיטה סגורות, האדם הנשמר קם בזמן נהמה. ברוב הבתים מספר הנהמות יורד כבר כאן, פשוט כי יש פחות זירות.

שבועיים עד שישה של פרסים יומיים מהאדם שמתקרב, וחלוקה מחדש של הטיולים והאוכל, ורוב הכלבים מתחילים לקבל את פניו בשמחה במקום בחשד.

חודשיים עד שלושה עד שאפשר לבחון מחדש ישיבה משותפת על הספה, אם בכלל רוצים. ויש בתים שבהם ההחלטה הנכונה היא שהכלב לא עולה לספה ולמיטה גם בהמשך, וזה לגיטימי לגמרי. כלב שיש לו מקום טוב משלו לא מפסיד כלום.

כשהשמירה התחילה סביב שינוי, בן זוג חדש או תינוק, כדאי לקרוא גם את המדריך עוברים לגור יחד: כלב ובן או בת זוג חדשים, ואם הכלב מתנהג כמו מי שמקנא בכל תשומת לב שלא מופנית אליו, שווה לקרוא גם על כלב שמקנא. שתי הבעיות קרובות, אבל לא זהות: כלב שמקנא דוחף את עצמו פנימה כדי לקבל, וכלב ששומר דוחף אחרים החוצה כדי לא לאבד. ההבדל קובע מי בבית צריך לשנות יותר, ומה.

מתי זה גדול ממה שמסדרים לבד?

• כבר הייתה נשיכה, או נקישת שיניים קרוב לפנים של מישהו.
• השמירה כלפי ילדים, ובמיוחד כלפי ילדים קטנים שלא יכולים לקרוא את הסימנים.
• השמירה מתרחבת: מהספה לחדר, מהחדר לבית, מהבית לטיול.
• אתם כבר מסדרים את החיים סביב הכלב: בן הזוג לא נכנס לחדר, האורחים לא יושבים על הספה.

במצבים האלה הבעיה כבר נוגעת בבטיחות, ושם יש מקום לעבודה מסודרת שמתחילה מקריאה של הכלב בבית שלכם. אילוף בתנאי פנסיון נותן לכלב כזה דבר שקשה מאוד לתת בבית: שלושה שבועות שבהם הוא לא מחזיק את האדם שלו, עם שגרה צפויה, גבולות ברורים ושלושה אימונים ביום שבונים ביטחון. כלב שהוא פחות תלוי שומר פחות. אבל הכלב חוזר לאותו בית, לאותה ספה ולאותו אדם, ולכן העבודה האמיתית היא של כל בני הבית יחד, במפגש שאחרי שבועיים ובמפגש המסירה בסיום. בבעיה הזאת יותר מכל אחרת, מה שמשתנה אצל האנשים קובע אם מה שהשתנה אצל הכלב יחזיק.