עוברים לגור יחד: כלב ובן או בת זוג חדשים

מעבר לגור יחד הוא אחד השינויים הגדולים ביותר שכלב יכול לעבור, ורוב הבעלים לא חושבים עליו ככה. בשבילם, זה רגע משמח. בשביל הכלב, זה בית חדש או אדם חדש בבית שלו, שגרה חדשה, כללים שמשתנים, ולפעמים גם כלב או חתול שהוא לא בחר. ולמרות זאת, רוב הכלבים עוברים את זה מצוין, בתנאי שנותנים להם להבין מה קורה בקצב שלהם.

אני פוגש את המצב הזה בשתי גרסאות: כלב שמקבל בן זוג חדש לבית שלו, וכלב שעובר יחד עם הבעלים לבית של בן הזוג. העקרונות דומים, והעמוד הזה מכסה את שתיהן.

מה קורה בראש של הכלב כשמישהו חדש נכנס לבית

כלב לא מבין “זוגיות”. מה שהוא רואה הוא שאדם חדש מופיע יותר ויותר, יושב במקום שלו על הספה, ישן במיטה שבה הוא ישן, ולוקח חלק מתשומת הלב של האדם שלו. איך הכלב יגיב תלוי בעיקר בשלושה דברים: כמה הוא רגיל לאנשים חדשים, כמה החיים שלו היו סובבים סביב אדם אחד, ומה האדם החדש עושה בשבועות הראשונים.

התגובות הנפוצות נעות על טווח רחב:

מה רואים	מה זה כנראה	מה עושים
הכלב מתלהב, קופץ, דוחף	אדם חדש ומעניין	מלמדים לקבל אותו בארבע רגליים על הרצפה
הכלב מתעלם, נמנע, יוצא מהחדר	חשדנות או פחד קל	בן הזוג לא ניגש, רק זורק חטיפים
הכלב נדחף ביניכם על הספה	תחרות על קרבה	ספה עם כללים, וקרבה בזמנים שאתם בוחרים
נהמה כשבן הזוג מתקרב למיטה או אליכם	שמירה על מקום או על אדם	מפסיקים את המצב, ובונים עבודה מסודרת
נביחה על בן הזוג בכל כניסה	פחד או טריטוריה	כניסות רגועות, אוכל, ולפעמים עזרה

השורה הרביעית היא זו שכדאי לא לפספס. כלב שנוהם כשבן הזוג מתקרב למיטה, לספה או אליכם, מראה שמירת מקום או שמירה על אדם. זה לא “קנאה חמודה”. זה מצב שנוטה להחריף, ועל הגרסה של שמירה על אדם הרחבתי בעמוד על כלב ששומר על אחד מבני הבית.

ההיכרות, צעד אחרי צעד

הטעות הנפוצה ביותר היא לחשוב שהכלב צריך “לאהוב” את בן הזוג מהר, ולכן לדחוף אותם אחד לשני: “תן לו יד, תלטף אותו, הוא מתוק.” כלב שנדחף לקשר נרתע ממנו. כלב שמקבל זמן מתקרב לבד.

1. פגישה ראשונה בחוץ, בשטח ניטרלי. טיול משותף, לא בבית. אתם מחזיקים את הרצועה, בן הזוג הולך לצידכם, ולא פונה לכלב בכלל. כלב מתרגל לאדם הרבה יותר מהר כשהם הולכים יחד לאותו כיוון, ולא עומדים פנים מול פנים.
2. בן הזוג הוא מקור של דברים טובים. בטיול, בן הזוג זורק חטיפים על הרצפה, בלי לבקש כלום. אחר כך, בבית, הוא מגיש את הארוחה.
3. בלי מגע בכוח. בן הזוג לא מלטף, לא מתכופף מעל הכלב, ולא מבקש ממנו לבוא. אם הכלב ניגש, ליטוף קצר על החזה או הצד, ומפסיקים. הכלב מחליט מתי יש עוד.
4. כניסות שקטות לבית. בכל פעם שבן הזוג מגיע, הוא נכנס רגוע, לא מתייחס לכלב בשניות הראשונות, ורק אחרי שהכלב נרגע זורק לו חטיף.
5. בן הזוג לוקח טיול אחד ביום, כשהכלב כבר רגוע איתו. קודם יחד איתכם, אחר כך לבד.
6. אימונים קצרים עם בן הזוג. חמש דקות של שב, ארצה ואליי, עם פרסים טובים. אימון משותף בונה שפה, והכלב לומד שגם האדם הזה מדבר בשפה שלו.
7. רק אחרי שכל זה רגוע, עוברים לגור יחד.

אצל רוב הכלבים, שבועיים או שלושה של שלבים כאלה מספיקים כדי שהכלב יקבל את בן הזוג בשמחה. אצל כלב חשדן מזרים, זה יכול לקחת חודשיים, וזה בסדר.

מיטה, ספה, אוכל: כללים אחד לפני המעבר

שני אנשים שגרו כל אחד לבד הגיעו עם הרגלים שונים. אחד נותן לכלב לישון במיטה, השני לא מוכן. אחד מאכיל מהשולחן, השני חושב שזה אסור. כלב שגדל בבית אחד ועובר לבית עם שני סטים של כללים מתבלבל, ובדרך כלל בודק בכל פעם מחדש מה עובד ועם מי. את הבעיה הזאת, ואיך פותרים אותה, פירטתי בעמוד על כלב שמקשיב לאחד מאיתנו ולא לשני.

לכן, לפני המעבר, מחליטים יחד:

• המיטה. הכלב ישן במיטה, ליד המיטה, או בחדר אחר? אם התשובה משתנה, עושים את השינוי לפני שבן הזוג עובר, כדי שהכלב לא יקשר את ההרחקה מהמיטה לאדם החדש.
• הספה. מותר, אסור, או רק בהזמנה. האפשרות השלישית עובדת מצוין, כי היא נותנת לכם שליטה בלי לוותר על הקרבה.
• אוכל. מי מאכיל, מתי, והאם יש אוכל מהשולחן.
• הפקודות. מילה אחת לכל פקודה, ושניכם משתמשים באותה מילה.
• קפיצות. אם אחד מכם מקבל את הכלב בקפיצה בדלת והשני לא, הכלב ימשיך לקפוץ על שניכם.

הלילות הראשונים ביחד

הלילה הוא המקום שבו רוב החיכוכים מתחילים, כי זה הזמן שבו הכלב הכי קרוב אליכם והכי פחות ער. כלב שהתעורר כשבן הזוג זז במיטה, או כשהוא נכנס לחדר בחושך, מגיב לפעמים בבהלה ולא מתוך כוונה. ולכן, בשבועות הראשונים, כדאי שהכלב יישן במיטה משלו, ליד המיטה שלכם או בחדר הסמוך, גם אם בעתיד תחליטו שהוא חוזר לישון איתכם.

כלב שישן על הרצפה ליד המיטה לא מרגיש מורחק, אם המיטה שלו נוחה ואם הוא קיבל ערב מלא. ואחרי שהקשר עם בן הזוג רגוע, ואין נהמות או חסימות, אפשר להחליט ביחד אם הוא עולה למיטה, ובאילו תנאים. הסדר הזה חשוב: קודם יחסים טובים, ואחר כך קרבה. כלב שעולה למיטה לפני שהוא סומך על בן הזוג מקבל בדיוק את המקום שהכי קל לו לשמור עליו.

ואם הכלב שלכם נוטה לישון בפתח חדר השינה, או במסדרון שבן הזוג עובר בו בלילה, שווה להזיז את המיטה שלו. כלב ששוכב בפתח שומר על הפתח.

ואם ההחלטה היא שהכלב יוצא מהמיטה, עושים את זה בעדינות ובהדרגה, עם מיטה משלו ליד, ופרס כשהוא נשאר בה. כלב שעף מהמיטה ביום שבן הזוג עבר מקשר את זה אליו, ומתחיל את הקשר ביניהם בחוב.

כלב ששומר עליכם מבן הזוג

זה המצב הכי רגיש, ושווה לכתוב עליו בנפרד. כלב שנעמד ביניכם, נוהם כשבן הזוג מתקרב לספה, או נובח עליו כשהוא נכנס לחדר השינה, לא “מגן עליכם” במובן שנשמע מחמיא. הוא שומר על משאב, והמשאב הזה הוא אתם, או המקום שלידכם. זה קרוב מאוד לרכושנות על אוכל או על צעצוע, רק שהחפץ הוא אדם.

מה עושים מיד:

1. לא מענישים את הנהמה. נהמה היא אזהרה. כלב שננזף עליה לומד לדלג עליה, ולעבור ישר לשלב הבא.
2. מוציאים את הכלב מהמצבים האלה. הוא לא עולה לספה או למיטה בתקופה הזאת. מיטה משלו, קרובה.
3. בן הזוג לא מנסה “להראות לו”. לא מתקרב, לא מסתכל עליו בעיניים, לא מנסה ללטף כדי להוכיח שהוא בסדר.
4. בונים את הקשר מחוץ לאזורים הרגישים. טיולים, אימונים, אוכל, במקומות שבהם הכלב רגוע.
5. פונים לעזרה מוקדם. שמירה על אדם נוטה להחריף, ולא לעבור מעצמה.

ואם הכלב כבר נשך, או ניסה, במצב כזה, זה כבר לא שלב של ניסוי וטעייה. את מה שקורה בסולם האזהרות שלפני נשיכה, ומה עושים, פירטתי בעמוד על כלב תוקפני.

כשמגיעים עם כלב שני או חתול

לפעמים בן הזוג מגיע עם כלב משלו, או עם חתול. ואז יש שני תהליכים במקביל: הכלב פוגש אדם חדש, ופוגש חיה חדשה.

שני כלבים. ההיכרות מתחילה בחוץ, בטיולים מקבילים, קודם במרחק ואחר כך קרוב. רק אחרי כמה טיולים רגועים, הם נפגשים בבית, ועדיף בבית שאף אחד מהם לא רואה כשלו לגמרי, או בחצר. בשבועות הראשונים, אוכל, צעצועים, עצמות ומיטות נפרדים, ולפעמים שער בין חלקי הבית. את התהליך המלא פירטתי בעמוד על להביא כלב שני.

כלב וחתול. החתול צריך מקומות גבוהים ומקום מוגן שהכלב לא מגיע אליו, והכלב צריך ללמוד שהחתול הוא לא משחק. בשבועות הראשונים, הכלב על רצועה כשהחתול בחדר, והם נפגשים מאחורי שער. על המצב הזה הרחבתי בעמוד על כלב וחתול באותו בית.

ובשני המקרים, הסדר חשוב: קודם מסדרים את היחסים בין בעלי החיים, ואחר כך עוברים לגור יחד. מעבר דירה, אדם חדש וחיה חדשה בבת אחת זה הרבה מדי לרוב הכלבים.

כשעוברים לבית של בן הזוג

אם הכלב עובר אתכם לבית שבו בן הזוג כבר גר, הוא פוגש גם בית חדש. כאן נכנס כל מה שנכון למעבר דירה: הכלב צריך לגלות את המקום, את הרעשים, ואת הפינה שלו. כדאי שיבקר בבית כמה פעמים לפני המעבר, לשעה או לשעתיים, עם המיטה והצעצועים שלו. ואם בבית כבר יש כלב, הוא רואה את המקום כשלו, וההיכרות צריכה להיות איטית יותר. את כל הצד של המעבר עצמו פירטתי בעמוד על מעבר דירה עם כלב.

מה לא לעשות

לא לדחוף את הכלב לבן הזוג. “תן לו להריח אותך, תלטף אותו, הוא אוהב.” כלב שנדחף לקשר נרתע ממנו.

לא לתת לבן הזוג להיות “האכפן”. אם כל מה שבן הזוג עושה מול הכלב הוא להוריד אותו מהספה ולהגיד לא, הכלב יקשר אותו לכל מה שלא נעים. בשבועות הראשונים, בן הזוג נותן, ואתם מציבים גבולות.

לא לשנות את כל החיים של הכלב ביום אחד. מעבר, אדם חדש, כללים חדשים, וחדר שינה סגור, בבת אחת, זה יותר ממה שרוב הכלבים מעכלים.

לא להתעלם מהכלב בשבועות הראשונים. זוג חדש נוטה לשכוח את הכלב בהתלהבות. הטיולים, האימונים והזמן המשותף שלו צריכים להישאר, ואם אפשר אפילו לגדול.

לא לפרש נהמה כ”קנאה” ולצחוק. קנאה אצל כלבים היא נושא אמיתי, ונהמה על אדם היא סימן שיש לקחת ברצינות.

כמה זמן זה לוקח, ומתי צריך עזרה

רוב הכלבים מקבלים בן זוג חדש תוך כמה שבועות, ומתרגלים לבית משותף ולכללים החדשים תוך חודש או חודשיים. כלב חשדן מזרים, או כלב שחי שנים עם אדם אחד, צריך יותר, ולפעמים הרבה יותר. בשבועות הראשונים אחרי המעבר צפו לכלב שנצמד אליכם יותר, ישן פחות טוב, או עושה תאונה או שתיים. זה חולף, בדרך כלל בתוך שבועיים, כשהשגרה החדשה מתייצבת והכלב מבין שהיא נשארת.

שווה לפנות לעזרה, ולא לחכות, כשהכלב נוהם או מראה שיניים לבן הזוג, חוסם אותו מלהתקרב אליכם, נובח עליו בכל כניסה אחרי כמה שבועות, או כששני כלבים או כלב וחתול לא נרגעים. במצבים האלה, עבודה מוקדמת ומסודרת קצרה הרבה יותר מעבודה אחרי שהמצב הסלים.