כלב שמקנא

אחת התמונות שבעלים מתארים לי הכי הרבה, בדרך כלל בחיוך: אני מחבקת את בעלי, והכלב נדחף בינינו. אני מלטפת את הכלב של השכנים, והכלב שלי קופץ ונובח. בן הזוג מתיישב לידי על הספה, והכלב מתיישב עליי. זה נראה חמוד, ולפעמים זה באמת לא יותר מזה. אבל אצל לא מעט כלבים מה שמתחיל כדחיפה מסתיים בנהמה, ואז זה כבר לא מצחיק.

איך נראית “קנאה” אצל כלב, ועד כמה זה נפוץ

ההתנהגות שבעלים קוראים לה קנאה היא נפוצה מאוד, במיוחד אצל כלבים צמודים לבעלים, כלבים קטנים שרגילים להיות על הידיים, וכלבים שהיו כלב יחיד בבית במשך שנים. היא מופיעה בכמה צורות, והן שונות מאוד בדרגת הסיכון:

1. דחיפה פיזית. הכלב נכנס בין שני אנשים שמתחבקים, דוחף את האף מתחת ליד שמלטפת כלב אחר, או מטפס על הברכיים.
2. דרישה קולית. נביחה, יבבה או גרגור כשתשומת הלב הולכת למישהו אחר.
3. הסחה. הכלב מביא צעצוע, גונב גרב, או עושה משהו אסור בדיוק ברגע שאתם עסוקים במישהו אחר.
4. חסימה. הכלב נעמד בין הבעלים לבין האדם או הכלב השני, עם גוף נוקשה.
5. נהמה או הקפצת פה כלפי האדם או הכלב שמקבל את תשומת הלב.

שלושת הראשונים הם כלב שרוצה תשומת לב ולמד דרכים להשיג אותה. הם מעצבנים, אבל לא מסוכנים. ארבע וחמש הם כבר משהו אחר: הכלב לא רק רוצה את תשומת הלב לעצמו, הוא מנסה למנוע אותה ממישהו אחר. וזה כבר קרוב מאוד לרכושנות, כשהמשאב הוא אתם.

קנאה או שמירה? ההבחנה שמשנה את הטיפול

זאת ההבחנה החשובה ביותר בעמוד הזה, כי שני הדפוסים נראים דומים ומטופלים אחרת.

	כלב שמתחרה על תשומת לב	כלב ששומר עליכם
מה הוא עושה	נדחף פנימה, מבקש, מביא צעצוע	נעמד ביניכם, קופא, נועץ מבט
שפת הגוף	רכה, מכשכשת, נרגשת	נוקשה, זנב גבוה ונעול, פה סגור
כלפי מי	כלפיכם, כדי לקבל	כלפי האחר, כדי להרחיק
מה קורה אם מתעלמים	מנסה חזק יותר, ואז מוותר	ממשיך לחסום, ולפעמים מחריף
הסיכון	נמוך	יכול להגיע לנשיכה

כלב שמתחרה על תשומת לב צריך ללמוד שיש דרך אחרת לקבל אותה. כלב ששומר עליכם צריך ללמוד שאדם או כלב שמתקרבים אליכם הם לא איום, ובמקרים האלה כדאי לקרוא גם את העמוד על כלב ששומר על אחד מבני הבית. אם אתם לא בטוחים באיזה צד הכלב שלכם נמצא, המדד הפשוט הוא הזנב והפה: זנב רפוי ופה פתוח הם בקשה, זנב נוקשה ופה סגור הם אזהרה. שווה להכיר גם את שפת הגוף של הכלב לעומק, כי הסימנים הקטנים מופיעים הרבה לפני הנהמה.

למה הכלב מתנהג ככה? ההיגיון שלו

מבחינת הכלב, תשומת הלב שלכם היא משאב. היא כנראה המשאב הכי שווה שיש לו, יותר מאוכל ויותר מצעצועים. וכמו כל משאב, כשנראה שהוא הולך למישהו אחר, הכלב מנסה להשיג אותו בחזרה.

ומה שקובע אם זה יהפוך להרגל הוא, כמו תמיד, מה שקרה בפעמים הקודמות. כלב שנדחף בין שניכם וקיבל ליטוף, צחוק או אפילו “די, תזוז”, קיבל בדיוק את מה שרצה: תשומת לב. כלב שנבח כשליטפתם את הכלב של השכנים, ואתם הפסקתם ללטף והסתובבתם אליו, למד שנביחה עובדת. ואת זה הוא ינסה שוב.

יש גם מצבים שמגבירים את זה:

• שינוי בבית. בן זוג חדש, תינוק, כלב נוסף, או בעלים שחזר לעבוד מחוץ לבית. פתאום יש פחות ממה שהיה, והכלב מנסה להחזיר את המצב לקדמותו.
• כלב שתלוי מאוד באדם אחד. כלב שכל היום שלו מתנהל סביב אדם אחד מרגיש כל שינוי בזמינות שלו בעוצמה גדולה.
• מעט מדי פעילות. כלב שלא פורק מספיק, שלא מקבל אתגר מחשבתי ושהיום שלו ריק, משקיע את כל האנרגיה בכם.

ויש עוד נקודה שבעלים לא תמיד שמים לב אליה: כלב שה”קנאה” שלו מופיעה בעיקר בערב, אחרי יום ארוך לבד, לא בהכרח מקנא באדם או בכלב האחר. הוא פשוט חיכה לכם כל היום, ועכשיו שאתם סוף סוף בבית, כל דקה שהולכת למישהו אחר מרגישה לו כמו עוד דקה של המתנה. אצל כלבים כאלה, חצי שעה של טיול ומשחק מיד כשנכנסים הביתה, לפני שמתיישבים עם בן הזוג או עם הילדים, משנה את כל הערב. הכלב מקבל את שלו קודם, ואז הוא פנוי לשכב במקום שלו.

מה מחמיר את ה”קנאה”

• להיענות לדחיפה. כל ליטוף שניתן לכלב שנדחף מלמד אותו שדחיפה היא הדרך לקבל.
• להעניש בצעקה. אצל כלב שרוצה תשומת לב, גם צעקה היא תשומת לב. ואצל כלב ששומר, עונש על נהמה מלמד אותו לדלג על האזהרה.
• לפצות אחרי כל דבר. בעלים שמרגישים אשמה מלטפים את הכלב מיד אחרי שליטפו את התינוק או את הכלב החדש. זה נשמע הוגן, אבל בפועל זה מלמד את הכלב שהוא צריך לחכות לרגע הזה ולדרוש אותו.
• להחזיק את הכלב על הידיים מול אחרים. כלב קטן שמוחזק בזמן שמישהו מתקרב לבעלים נמצא בגובה הפנים, צמוד למשאב שלו, ובלי דרך לברוח. זה בדיוק המצב שבו כלבים קטנים נוהמים ומקפיצים פה.
• להשאיר את הכלב במיטה או על הספה עם בן זוג חדש. אלה המקומות שבהם הכלב הכי קרוב אליכם, והכי סביר שישמור.

התוכנית לבית: מה עושים מחר בבוקר

1. מחר בבוקר: רושמים את הרגעים. במשך שלושה ימים רושמים כל דחיפה, נביחה או נהמה: מי קיבל תשומת לב, איפה, מה הכלב עשה, ומה קרה אחר כך. אחרי שלושה ימים רוב הבעלים מגלים שזה תמיד אותם שניים או שלושה מצבים, ושהם בעצמם שילמו על כמעט כל אחד מהם.
2. מפסיקים לשלם על הדחיפה. כשהכלב נדחף, לא מלטפים, לא מדברים ולא דוחפים. פשוט קמים בשקט ומסתובבים, או ממשיכים במה שעשיתם. בימים הראשונים זה יחמיר לפני שישתפר, וזה סימן שהכלל נקלט.
3. מלמדים לכלב מקום משלו. מיטה נוחה בסלון, שבה הוא מקבל פרס על שכיבה רגועה. בעזרת פקודת למקום, הכלב לומד שיש לו לאן ללכת כשמישהו אחר מקבל תשומת לב.
4. הופכים את הרגע של האחר לסימן טוב. בכל פעם שאתם מחבקים מישהו, מלטפים כלב אחר או מרימים את התינוק, הכלב מקבל פרס על המיטה שלו. זאת התניה נגדית: הכלב לומד שהרגע שבו מישהו אחר מקבל את תשומת הלב שלכם הוא בדיוק הרגע שבו גם הוא מקבל משהו טוב.
5. נותנים תשומת לב צפויה. בזמנים קבועים, כשהכלב רגוע, הוא מקבל זמן שהוא רק שלו: משחק, אימון קצר, ליטוף על הספה אם הכלל מאפשר. כלב שיודע שהתור שלו מגיע לא צריך להיאבק עליו.
6. מעלים את רמת הפעילות. טיול של הרחה, משחקי חשיבה ולעיסה טובה במקום שלו. כלב שהיום שלו מלא פחות תלוי בכל רגע של תשומת לב.
7. מגייסים את “המתחרה”. בן הזוג החדש, הסבתא או השכן עם הכלב, נעשים מקור לדברים טובים: הם זורקים פרס למיטה של הכלב, מוציאים אותו לטיול או מגישים את הארוחה. הכלב מגלה שהאדם החדש מביא, ולא לוקח.

מה עושים ברגע עצמו

התוכנית עובדת לאורך שבועות, אבל הרגע עצמו קורה עכשיו, באמצע הסלון. כשהכלב נדחף בין שניכם, אל תדחפו אותו ואל תדברו אליו. קומו בשקט, תנו לו שנייה להתבלבל, ואז אמרו “למקום” והפנו אותו למיטה שלו. כשהוא נשכב שם, פרס, וחוזרים לשבת. אם הוא חוזר להידחף, חוזרים על אותו דבר, בלי לכעוס ובלי להאריך.

כשהוא נובח על כלב אחר שאתם מלטפים, הפסיקו ללטף את הכלב האחר, אבל אל תסתובבו אל הכלב שלכם. התרחקו כמה צעדים, חכו לשקט, ורק אז פרס, כשהוא שקט. כך הנביחה לא מביאה דבר, והשקט מביא.

כשהמתחרה הוא כלב שני בבית

כשהמתחרה הוא כלב שני, הכלל של התורות הוא הכלי החשוב ביותר. כל כלב יודע איפה המקום שלו, והליטוף, האוכל והרצועה מגיעים לפי סדר קבוע. הכלב שנדחף מחכה עוד, והכלב שמחכה במקום שלו מקבל. אחרי כמה שבועות שני הכלבים לומדים שאין טעם להידחף, כי התור מגיע בכל מקרה. ולמי שמביא כלב שני הביתה עכשיו, שווה לקרוא את העמוד על להביא כלב שני לפני היום הראשון.

איך מודדים התקדמות

סופרים, פעם ביום, כמה פעמים הכלב נדחף או נבח כשמישהו אחר קיבל תשומת לב. בשבוע הראשון המספר יכול לעלות, ובשבוע השני הוא אמור לרדת בבירור. המדד הטוב ביותר הוא כלב שרואה אתכם מתחבקים, והולך בעצמו למיטה שלו ומחכה. זה כלב שהבין את הכלל החדש, והחליף את הדחיפה בהמתנה.

כמה זמן זה לוקח באמת?

אצל כלב שרק נדחף ומבקש, רוב הבתים רואים שינוי ברור תוך שבועיים עד ארבעה של עקביות. אצל כלב שנובח וחוסם, מדובר בחודש עד חודשיים. אצל כלב ששומר עליכם ונוהם כלפי אנשים או כלבים שמתקרבים, העבודה ארוכה יותר, ומתחילה בניהול: הכלב לא נמצא במצבים שבהם הוא שומר, עד שיש תוכנית.

השלב הכי קשה הוא השבוע הראשון שבו מפסיקים לשלם על הדחיפה. כלב שהדחיפה תמיד עבדה לו ינסה חזק יותר, ידחוף יותר, ינבח יותר. זה נקרא התפרצות כיבוי, והוא סימן שהשינוי עובד. מי שנשבר בשבוע הזה ומלטף מלמד את הכלב שצריך פשוט להתעקש יותר.

מתי זה כבר יותר מקנאה

רוב הכלבים ה”מקנאים” הם פשוט כלבים שרוצים תשומת לב. אבל יש מצבים שבהם אני ממליץ לא להמשיך לבד:

• נהמה, הקפצת פה או נשיכה כלפי אדם או כלב שמתקרב אליכם. זאת שמירה, והיא דורשת הערכה מקצועית.
• “קנאה” כלפי תינוק או ילד קטן. כל סימן של נוקשות, מבט נעוץ או נהמה כלפי ילד הוא מצב לבטיחות מלאה: אף פעם לבד יחד, ושער בין החדרים. העמוד על כלב ותינוק מפרט את ההכנה.
• מריבות בין כלבים סביב הבעלים. שני כלבים שרבים כשאתם מלטפים אחד מהם הם כבר מצב של שני כלבים שרבים בבית, עם סידורי בטיחות משלו.
• שינוי פתאומי אצל כלב בוגר שהיה רגוע. כלב שפתאום נעשה צמוד, דורש ונוהם יכול לסבול מכאב או מבעיה בריאותית, ושווה לבדוק עם הווטרינר.

מתי אילוף בתנאי פנסיון עוזר לכלב שמקנא

לרוב הכלבים שרק נדחפים ומבקשים, העבודה בבית עם הכלים בעמוד הזה מספיקה. אילוף בתנאי פנסיון מתאים כשהדחיפה היא חלק מתמונה רחבה יותר: כלב שתלוי באדם אחד, שלא יודע להיות במקום שלו, ושהבית כולו מסתובב סביבו. בשלושה שבועות הכלב לומד “למקום” ו”לא לזוז” כפקודות שמחזיקות גם כשקורה משהו מעניין, ובונה ביטחון גם כשהאדם שלו לא שם. ובמפגש שאחרי שבועיים ובמפגש המסירה בסיום, אתם לומדים איך לתת לו את תשומת הלב שהוא צריך בדרך שלא מלמדת אותו להילחם עליה.