כלב ותינוק: איך מכינים את הכלב לפני הלידה

הרבה זוגות מתקשרים אליי בחודש השמיני, כשהם מבינים שהכלב קופץ על כל מי שנכנס ומושך בטיולים, ופתאום מדמיינים את זה עם עגלה. החודש השמיני הוא לא מאוחר מדי, אבל הוא מאוחר. ההכנה הטובה ביותר מתחילה כשההיריון עוד לא נראה, כי רוב מה שכלב צריך כדי לקבל תינוק הוא שינויים שקורים לאט, הרבה לפני שהתינוק מגיע.

למה צריך להתחיל חודשים לפני הלידה?

כי כלב מקשר שינויים למה שקרה בזמן שהם קרו. אם ביום שהתינוק נכנס הביתה הכלב מפסיק לישון בחדר, מאבד את הטיול של הבוקר ומקבל פחות תשומת לב, הוא לומד שהתינוק הוא הסיבה שהעולם שלו התכווץ. אם כל השינויים האלה קרו חודשים קודם, התינוק מגיע לבית שהכלב כבר מכיר, ובא בלי חשבונות.

יש גם סיבה מעשית. ללמד כלב ללכת למקום, לחכות מאחורי שער או ללכת ליד עגלה לוקח שבועות של תרגול יומי. אחרי הלידה לא יהיו לכם השבועות האלה. לפני הלידה יש.

מה עובר בראש של הכלב

מבחינת הכלב, תינוק הוא יצור חדש לגמרי. הוא לא נשמע כמו אדם, לא זז כמו אדם ולא מריח כמו אדם. הוא בוכה בתדרים גבוהים, עושה תנועות פתאומיות, והוריו פתאום עייפים, לחוצים וקצרי רוח. כלב שהיה מרכז הבית מוצא את עצמו מחוץ לחדרים, בלי טיול מסודר, עם בעלים שמגיבים אליו בעצבנות. אין פה רוע ואין “קנאה” במובן האנושי. יש כלב שעולמו השתנה בבת אחת, ושצריך עזרה להבין את הכללים החדשים.

מה עושים בכל שלב, מההיריון ועד שהתינוק זוחל?

ההכנה מתחלקת לשלבים, וכל שלב בונה את הבא. ככל שמתחילים מוקדם יותר, כל שלב נעשה ברוגע ובלי לחץ. הטבלה היא לוח זמנים מציאותי לבית רגיל, עם כלב בלי בעיות התנהגות קשות. כלב שכבר נוהם, נושך או שומר בעוצמה על דברים צריך תוכנית אחרת, ומוקדם יותר.

מתי	מה עושים	למה
ארבעה חודשים לפני ויותר	בדיקה אצל הווטרינר, שינוי סדר יום, סגירת חדרים, התחלת תרגול מקום	שינויים שקורים עכשיו לא יקושרו לתינוק
שלושה חודשים לפני	שער בטיחות, הליכה ליד עגלה ריקה, הליכה ברצועה רפויה	מיומנויות שדורשות שבועות של תרגול
חודשיים לפני	הרגלה לקולות תינוק בעוצמה נמוכה, הרגלה לציוד ולריחות	הכלב פוגש את החדש בלי לחץ
שבועות לפני	מסדרים מי מטפל בכלב בימי הלידה, תרגול “לא לזוז” ליד ספה	הימים האלה כאוטיים, והכלב צריך שגרה
החזרה הביתה	היכרות רגועה ומרחוק, שגרה רגילה, הרבה השגחה	הרושם הראשון נבנה בשקט
החודשים הראשונים	הפרדה בכל רגע בלי השגחה, תגמול על רוגע ליד התינוק	הכלב לומד שתינוק מביא דברים טובים
שלב הזחילה	הוצאת אוכל, עצמות ומיטת הכלב מהשטח של התינוק	התינוק מגיע אל הכלב, וזה השלב המסוכן

מה מתרגלים לפני הלידה, צעד אחרי צעד?

שישה תרגילים, כל אחד מהם בסבבים של כמה דקות ביום. הם לא דורשים ציוד מיוחד חוץ משער ושטיחון, ומתאימים לכל כלב, בכל גודל. המטרה איננה כלב “מאולף” אלא כלב שיודע מה לעשות ברגעים שיחזרו עשרות פעמים ביום אחרי הלידה.

1. ביקור אצל הווטרינר. כלב עם כאב באוזניים, בשיניים או במפרקים יגיב אחרת למגע ולרעש. עדיף לגלות את זה עכשיו. גם שאלות על טפילים, היגיינה ובטיחות בבית עם תינוק בודקים עם הווטרינר.
2. למקום. פקודת המקום היא התרגיל הכי חשוב בבית עם תינוק. הכלב לומד ללכת לשטיחון ולהישאר שם רגוע, בזמן שמחליפים חיתול, מניקים או מתלבשים. מתחילים בשניות, ובונים לדקות ארוכות.
3. שער. שער בטיחות בפתח החדר של התינוק או של המטבח, והכלב לומד שמאחוריו נעים: לעיסה, צעצוע מזון, פרסים. השער הוא לא עונש. הוא הדרך לנהל את הבית בלי לכעוס.
4. הליכה ליד עגלה. קודם הליכה ברצועה רפויה בלי עגלה, אחר כך עם עגלה ריקה. כלב שמושך ליד עגלה הוא סכנה ממשית, ואת זה לא מתקנים בשבוע שאחרי הלידה.
5. קולות. הקלטות של בכי תינוק, בעוצמה כל כך נמוכה שהכלב בקושי מגיב, תוך כדי שהוא מקבל אוכל או לעיסה. מעלים עוצמה לאט, לאורך שבועות. זאת דה-סנסיטיזציה, וכשעושים אותה נכון, הכלב מתחיל לשמוח מהבכי ולא להיבהל ממנו.
6. מגע. כלב שלא אוהב שתופסים לו את הזנב או את האוזן ילמד את זה מהר מאוד מפעוט. מרגילים אותו עכשיו למגע עדין בכל הגוף, עם פרס, ומלמדים אותו שמגע מביא דברים טובים. זה לא תחליף להשגחה. זה רק מקטין את ההפתעה.

שינויים בבית שכדאי לעשות עכשיו

• חדר השינה וחדר התינוק. אם הכלב לא ייכנס אליהם אחרי הלידה, מפסיקים להכניס אותו עכשיו.
• הספה. אם הכלב לא יעלה עליה כשאתם מניקים, מתחילים עכשיו לתגמל אותו על הרצפה, על השטיחון.
• שעות הטיול. אם בן הזוג ייקח את הטיולים, הוא מתחיל לקחת אותם עכשיו.
• תשומת לב. כדאי להוריד בהדרגה את הכמות, אם הכלב רגיל לליטופים בלי הפסקה. כלב שמקבל תשומת לב בעיקר כשהתינוק נמצא, לומד לחכות לתינוק.

איך נראית החזרה הביתה מבית החולים?

החזרה צריכה להיות משעממת. האם נכנסת קודם בלי התינוק, מקבלת את הכלב בשקט, כי היא לא ראתה אותו כמה ימים והוא ישמח מאוד. אחרי שהכלב נרגע, מישהו אחר נכנס עם התינוק. הכלב ברצועה או מאחורי שער, ומקבל פרסים על כל רגע של רוגע. אין טקס, אין דחיפה של התינוק לאף שלו, ואין לחץ שהוא “יכיר” אותו עכשיו.

1. לפני שמגיעים: מישהו מוציא את הכלב לטיול ארוך, כדי שיגיע לרגע הזה רגוע ולא מלא אנרגיה.
2. האם נכנסת לבד: פוגשת את הכלב, שלוש דקות של שמחה, ואז היא מתיישבת.
3. התינוק נכנס: בזרועות מבוגר, הכלב ברצועה רפויה או מאחורי שער, במרחק של כמה מטרים.
4. הכלב בוחר: אם הוא רוצה להתקרב ולהריח, מאפשרים לו להתקרב לרגליים של המבוגר, לא לפנים של התינוק. כמה שניות, ואז מפנים אותו בפרס.
5. חוזרים לשגרה: הכלב מקבל ארוחה, לעיסה, את המקום שלו. מה שהוא צריך עכשיו זה יום רגיל.

מה הכלל שלא מתפשרים עליו אחרי הלידה?

הכלב והתינוק אף פעם לא לבד יחד. לא כשהתינוק ישן, לא לשנייה כדי לענות לטלפון, לא כשהכלב “אף פעם לא עשה כלום”. השגחה פירושה מבוגר שהעיניים שלו עליהם עכשיו, לא מבוגר שנמצא בבית. וכשאין מבוגר כזה, יש ביניהם דלת סגורה, שער או כלוב. אין מצב שלישי.

הכלל הזה נשמע קיצוני, ובפועל הוא קל לביצוע אם השער כבר הותקן והכלב כבר רגיל אליו. הוא לא אומר שהכלב רע. הוא אומר שכלב הוא בעל חיים, ותינוק לא יכול להבין אזהרה, לא יכול להתרחק ולא יכול להגן על עצמו. כל האחריות היא שלכם.

איך זה נראה ביום רגיל

בבוקר, ההורה שמטפל בתינוק נמצא בסלון, והכלב על השטיחון שלו במרחק כמה מטרים, עם לעיסה. ההורה צריך ללכת להחליף חיתול בחדר אחר: התינוק הולך איתו, או שהכלב עובר מאחורי השער. אף אחד לא נשאר עם השני “רק לדקה”. בצהריים התינוק ישן בחדר, הדלת סגורה, והכלב בסלון. בערב, כשכולם עייפים, הכלב מקבל טיול רגוע ואחר כך לעיסה מאחורי השער, ולא נשאר לשוטט בין הרגליים בזמן הרחצה. אחרי שבועיים כאלה זה כבר לא מאמץ. זה פשוט איך שהבית עובד.

הסימנים שאומרים שהכלב לא מסתדר

ליקוק שפתיים, פיהוק, הסטת מבט, יציאה מהחדר כשהתינוק בוכה, גוף שמתקשח כשהתינוק קרוב. אלה הסימנים התחתונים בסולם האזהרות, והם מופיעים הרבה לפני נהמה. כשרואים אותם, מורידים לחץ: יותר מרחק, יותר זמן שקט לכלב, פחות רגעים צמודים. איך מזהים אותם בזמן אמת פירטתי בעמוד על שפת הגוף של הכלב.

למה שלב הזחילה מסוכן יותר מהחודשים הראשונים?

כי בחודשים הראשונים התינוק נשאר איפה שמניחים אותו, ומהזחילה הוא מגיע בעצמו אל הכלב. הוא זוחל אל המיטה שלו, אל הקערה, אל העצם שהוא לועס, ותופס לו את הזנב או את האוזן. כלב שהיה רגוע לגמרי עם תינוק שוכב יכול להגיב אחרת לגמרי לתינוק שמגיע אליו, במיוחד כשהוא אוכל או נח.

לכן לפני שהתינוק מתחיל לזחול:

• אוכל ולעיסות רק מאחורי שער. כלב אוכל בחדר שהתינוק לא יכול להגיע אליו, ועצמות וצעצועים של הכלב לא נשארים על הרצפה.
• למיטה של הכלב יש מקום שהתינוק לא מגיע אליו. פינה מגודרת, או חדר שנסגר. המקום הזה שייך לכלב בלבד.
• בודקים רכושנות. כלב שקופא מעל קערה או נוהם כשמתקרבים לעצם שלו, גם כלפי מבוגרים, צריך עבודה מקצועית עכשיו, לפני שהתינוק זוחל.
• מלמדים את הפעוט מוקדם. ככל שהוא גדל, מלמדים אותו שלא נוגעים בכלב שאוכל או ישן, ושמלטפים רק בעזרת מבוגר. את הכללים לכל גיל פירטתי בעמוד על כללי הבטיחות של ילדים וכלבים.

מה לא לעשות, גם כשמאוד רוצים?

• לא לצלם את התינוק שוכב על הכלב או צמוד אליו. התמונות האלה מחמיאות ברשת, והן מראות בדיוק את המצב שבו כלבים לא מסוגלים להתרחק.
• לא להעניש נהמה. כלב שנענש על נהמה ליד תינוק לא מפסיק להרגיש מאוים. הוא מפסיק להזהיר.
• לא להגיד לכלב “לא” בכל פעם שהוא מסתכל על התינוק. הוא לומד שהתינוק מביא צעקות. עדיף לתגמל אותו כשהוא מסתכל על התינוק ונשאר רגוע.
• לא לסמוך על “הוא אוהב ילדים”. כלב שאוהב ילדים בגיל שש לא בהכרח מסתדר עם תינוק שבוכה, או עם פעוט שזוחל אל הקערה שלו.
• לא לחכות לחודש התשיעי. אחרי הלידה לא יהיה לכם זמן לתרגל, ולא יהיה לכם כוח.

מתי כבר צריך עזרה מקצועית, ולא בעוד חודש?

כשהכלב כבר נהם או נשך מישהו, כולל מבוגרים, כשהוא שומר על אוכל, על צעצועים או על מקום, כשהוא מגיב בעוצמה לרעשים, או כשהוא קופץ ומושך כל כך שאין דרך ללכת איתו ליד עגלה. כל אחד מאלה הוא סיבה לפנות לאיש מקצוע בתחילת ההיריון, ולא בסופו. מה שעושים מול נשיכה פירטתי בעמוד על כלב שנושך.

כשהבעיות הן קפיצה, משיכה ברצועה וחוסר שקט בבית, ואין לכם את הזמן לתרגל כמה פעמים ביום, אפשר לעשות את הבסיס בשלושה שבועות של אילוף בתנאי פנסיון, ואז להמשיך יחד בבית, במפגש אחרי שבועיים ובמפגש מסירה שבו עובדים על השער, על המקום ועל העגלה. אבל העיתוי הוא הכול: בחודש החמישי או השישי, לא אחרי הלידה. וכשיש כלב שכבר נהם על תינוק, או נשך, אף פתרון של שלושה שבועות לא מחליף את כללי ההשגחה וההפרדה בבית.

ובכל מקרה של נשיכה, גם קטנה, בתינוק או בפעוט: מטפלים קודם בילד ופונים לרופא, אחר כך לוקחים את הכלב לבדיקה אצל הווטרינר, ורק אז מדברים על אילוף, באותו יום ולא בעוד שבועיים.