רסן ראש

רסן ראש הוא ציוד הליכה שבנוי משתי לולאות: אחת סביב הלוע ואחת מאחורי האוזניים, והרצועה מתחברת לטבעת מתחת לסנטר. הרעיון לקוח מהאופן שבו מובילים סוסים: מי ששולט בכיוון הראש, שולט בכיוון הגוף. כשהכלב מושך קדימה, הראש שלו מסתובב בעדינות הצידה ואחורה, והכוח של המשיכה מתפזר.

איך רסן ראש עובד, ולמה זה מקטין משיכה

כלב מושך בעיקר מהחזה ומהכתפיים. ברתמה רגילה או בקולר, הכוח הזה עובר ישר לרצועה ולזרוע שלכם, וכלב של שלושים או ארבעים קילו מושך בכוח שקשה מאוד לעמוד מולו. ברסן ראש, הכוח לא פוגש את החזה. הוא פוגש את הלוע, והלוע זז הצידה. הכלב לא יכול להתקדם בכוח מלא כשהראש שלו מופנה הצידה, ולכן המשיכה נחלשת מאוד כמעט מהרגע הראשון.

בגלל זה רסן ראש פופולרי אצל בעלים של כלבים גדולים וחזקים, ובמיוחד כשיש פער גדול בין הגודל של הכלב לגודל של האדם. אדם מבוגר עם כלב גדול, או מתבגר שמטייל עם הכלב של המשפחה, יכולים להחזיק בעזרתו כלב שקודם גרר אותם. יש לו גם יתרון נוסף: מי שמכוון את הראש מכוון גם את המבט, וזה עוזר לפעמים להפנות את הכלב מגירוי לפני שהוא מתקבע עליו.

למה רוב הכלבים לא אוהבים אותו בהתחלה

רסן ראש הוא ציוד מוזר בשביל כלב. הלוע רגיש, ולולאה סביבו מרגישה לא טבעית. כלבים רבים מגיבים בימים הראשונים בשפשוף הפנים ברצפה, בגירוד באף עם הכפה, בעצירות או בקפיצות. אנשים מפרשים את זה לפעמים כהצגה, אבל זה פשוט כלב שמנסה להוריד משהו שמפריע לו.

לכן ההרגלה היא לא תוספת, היא חלק מהשימוש. רסן ראש שהולבש בכוח ונשאר על הכלב בזמן שהוא נאבק, הופך לדבר שהכלב מקשר לתסכול. רסן ראש שהוצג בהדרגה, עם הרבה פרסים, הופך לעוד חלק מהטקס של היציאה לטיול.

הרגלה בחמישה שלבים

1. מחזיקים את לולאת הלוע פתוחה, ומניחים פרס בצד השני. הכלב מכניס את האף כדי לקחת. מוציאים.
2. אחרי כמה ימים, האף נשאר בלולאה כמה שניות, עם כמה פרסים ברצף.
3. סוגרים את התפס שמאחורי האוזניים לרגע, ופותחים.
4. משאירים אותו כמה דקות בבית, בזמן אוכל או משחק.
5. רק עכשיו מחברים רצועה, ויוצאים לטיול קצר.

האם רסן ראש הוא כלי אברסיבי?

זאת שאלה הוגנת, והתשובה תלויה בשימוש. רסן ראש לא בנוי כדי לגרום כאב, והוא לא מתהדק סביב הצוואר. אבל הוא לא ניטרלי כמו קולר שטוח: לחץ על הלוע לא נעים לכלב, וסיבוב חד של הראש יכול להעמיס על הצוואר. כשמרגילים אליו בהדרגה, מחזיקים רצועה קצרה ולא מושכים בו, רוב הכלבים מסתגלים אליו ומטיילים בנוחות. כשמשתמשים בו למשיכות תיקון, הוא הופך לכלי אברסיבי לכל דבר. ההבדל הוא לא בציוד, אלא ביד שמחזיקה אותו.

דוגמה מהיום יום: כלב גדול ובעלים קטנה

מצב שאני פוגש: כלב גדול וחזק, ובעלים שאוהבת אותו מאוד ולא מסוגלת להחזיק אותו כשהוא רואה חתול. רתמה עם חיבור קדמי עזרה קצת, אבל ברגע של חתול הכלב עדיין גורר אותה מטר או שניים. כאן רסן ראש יכול לשנות את התמונה. אחרי שבועיים של הרגלה, הוא נותן לה שליטה בכיוון הראש, ולכן ברוב המקרים גם בכיוון הגוף. אבל הוא לא עושה את העבודה. העבודה על משיכה ברצועה ועל החתולים נמשכת במקביל, והרסן נותן לה רק את הבטיחות שהייתה חסרה.

הטעויות הנפוצות

הטעות המסוכנת ביותר היא רסן ראש עם רצועה ארוכה או נשלפת. כלב שרץ חמישה מטרים ומגיע לסוף הרצועה מקבל סיבוב חד של הראש, והצוואר סופג את כל הכוח. לכן רסן ראש הולך תמיד עם רצועה קצרה, ואף פעם לא עם רצועה נשלפת. ואף פעם לא מושכים בו במשיכה חדה כדי לתקן.

הטעות השנייה היא לחשוב שהוא מחסום פה. הוא לא. כלב עם רסן ראש יכול לפתוח את הפה ולנשוך. מי שצריך מניעה של נשיכה צריך מחסום פה סלי, שהכלב הורגל אליו.

והשלישית היא לוותר על ההרגלה. רוב האנשים שאומרים לי שהכלב שלהם לא מסוגל לסבול רסן ראש, הלבישו אותו ויצאו לטיול באותו היום. כלב כזה לא למד שהרסן נורא, הוא פשוט לא קיבל הזדמנות ללמוד שהוא בסדר, ולפעמים צריך להתחיל את ההרגלה מחדש עם צעצוע או אוכל שהוא לא קיבל אז.

איך זה נראה בבית ובאילוף בפנסיון

בבית, רסן ראש הוא כלי ביניים טוב לכלבים מסוימים, לא לכולם. לרוב הכלבים רתמה עם חיבור קדמי מספיקה, והיא לא דורשת הרגלה ארוכה. אני חושב על רסן ראש כשיש פער כוח גדול בין הכלב לאדם, או כשהבטיחות ברחוב באמת בסכנה.

בתהליך בפנסיון אני עובד בעיקר עם רתמות וקולרים רגילים, כי המטרה היא כלב שהולך ברצועה רפויה בלי כלי שמכוון אותו. אם כלב מגיע עם רסן ראש שהוא כבר רגיל אליו, אני ממשיך איתו. ואם אני חושב שהוא יעזור לבעלים בבית, אני מראה במפגשים איך מרגילים אליו ואיך מחזיקים את הרצועה, כי רסן ראש שמשמש לא נכון מזיק יותר ממה שהוא עוזר.