רתמה אחורית

רתמה אחורית היא רתמה שבה נקודת החיבור של הרצועה נמצאת על הגב, בדרך כלל בין השכמות או מעט מאחוריהן. היא הנפוצה ביותר בחנויות, היא קלה ללבישה, והיא מחלקת את הלחץ על החזה ועל הכתפיים במקום על הצוואר, וזה מגן על הצוואר ועל קנה הנשימה. אותו מבנה גם מאפשר לכלב להישען קדימה בכל הגוף, וכך הוא יכול למשוך בכוח גדול יותר מאשר בכל כלי אחר. שתי העובדות האלה נכונות יחד, ולכן השאלה איננה אם רתמה אחורית טובה, אלא למי ומתי.

למה רתמה אחורית מקלה על הכלב למשוך?

זה לא פגם בתכנון, זה בדיוק התכנון. רתמות מהסוג הזה קרובות ברעיון לרתמות שמשמשות כלבים שאמורים למשוך מטען: מזחלות, עגלות, ספורט משיכה. הנקודה שבה הרצועה מתחברת יושבת מעל מרכז הכובד, והכלב יכול להשתמש בכל השרירים האחוריים כדי לדחוף קדימה. כשהוא עושה את זה, החזה נשען על הרתמה כמו על משענת.

לזה נוסף מנגנון שקיים בכל כלב: רפלקס לחץ נגד לחץ. כשמושכים כלב אחורה, הגוף שלו נשען קדימה באופן כמעט אוטומטי. ברתמה אחורית הרפלקס הזה עובד במלוא העוצמה, כי שום דבר לא מסיט את הכוח הצידה. הבעלים מושך אחורה, הכלב נשען קדימה, ושניהם מתאמנים בכוח.

דוגמה: אותו כלב, שני כלים, אותו טיול

אותו כלב בשלושים קילו, שני כלים, אותו טיול. ברתמה אחורית הבעלים מרגיש את הכוח במלואו, הוא נסחב בעשרה מטרים הראשונים, ובפועל אין לו דרך להפסיק את ההתקדמות כשהרצועה מתוחה. הוא לא מצליח לעצור בזמן, ואז אין איך לתגמל רצועה רפויה, כי היא כמעט אף פעם לא רפויה.

ברתמה קדמית אותו כוח מסיט את הכלב הצידה ומסובב אותו מעט לכיוון הבעלים. הבעלים עוצר בלי מאבק, הרצועה מתרפה לשנייה, ובשנייה הזאת אפשר לסמן ולתגמל. העבודה על ההליכה מתאפשרת מהיום הראשון, לא בגלל שהכלי מלמד, אלא בגלל שהוא מאפשר לבעלים ללמד.

ההבדל מורגש פחות בכלבים קטנים. כלב של חמישה קילו ברתמה אחורית מושך, אבל הבעלים עדיין עוצר אותו בקלות, ולכן לרוב הכלבים הקטנים רתמה אחורית טובה מספיק גם בשלב הלמידה.

הטעות הנפוצה: להניח שרתמה היא רתמה

הטעות היא להניח שכל הרתמות עושות אותו דבר. בעלים של כלב חדש קונים רתמה אחורית כי היא נראית הכי נוחה, ואחרי חודש מספרים שהרתמה החמירה את המשיכה, וזה נכון במובן המעשי. הכלב לא נעשה עקשן, הוא קיבל כלי שבו משיכה משתלמת יותר וקלה יותר.

טעות שנייה היא הפוכה: לזרוק את הרתמה האחורית לגמרי ולעבור לקולר צר “כדי שירגיש”. קולר צר על כלב שמושך מעמיס את הצוואר, ובכלבים מסוימים, במיוחד גזעים עם פנים קצרות או קנה נשימה רגיש, זה גם עניין בריאותי שכדאי לבדוק עם הווטרינר. המעבר הנכון הוא מרתמה לרתמה, לא מרתמה לקולר.

טעות שלישית היא התאמה לא נכונה. רתמה רחבה מדי מסתובבת על הגב ומשפשפת בבית השחי, ורתמה צרה מדי מגבילה את הכתף. בדיקה פשוטה: שתי אצבעות נכנסות מתחת לכל רצועה, והכלב צועד באותו אורך צעד כמו בלי הרתמה.

מתי רתמה אחורית היא הבחירה הנכונה

אחרי שההליכה נבנתה אין שום בעיה לחזור לרתמה אחורית, וזה בדרך כלל הכלי הנוח ביותר לכלב. היא מצוינת לטיולי רחרוח ארוכים, לעבודה עם רצועה ארוכה בשטח פתוח, שם חיבור בגב מונע מהרצועה להסתבך ברגליים, ולכלב קטן שהבעלים שולט בו בקלות.

הסדר שאני ממליץ עליו לרוב הכלבים הגדולים שמושכים:

1. רתמה קדמית לתקופת העבודה על ההליכה, בדרך כלל ארבעה עד שמונה שבועות.
2. עבודה יומית על הליכה ברצועה רפויה, עשר דקות ביום לפחות.
3. כשהכלב הולך רפוי ברוב הטיול כמה שבועות ברציפות, מחזירים את הרתמה האחורית בטיולים הרגועים.
4. אם המשיכה חוזרת, חוזרים לשלב הקודם לשבוע ולא נבהלים.

מה רתמה אחורית לא תעשה, גם כשהיא הכלי הנכון

רתמה, אחורית או קדמית, היא כלי ניהול. היא קובעת כמה כוח עובר מהכלב לבעלים ואיפה הוא נוחת על הגוף, והיא לא משנה את מה שמשתלם לכלב. כלב שלמד שמשיכה מקדמת אותו לעץ הבא ימשיך למשוך בכל כלי, רק בעוצמה אחרת. לכן ההחלטה איזו רתמה לקנות היא חצי מהתשובה, והחצי השני הוא מה קורה בכל פעם שהרצועה מתוחה: אם ממשיכים ללכת, המשיכה מקבלת פרס, ואם עוצרים ומחכים לרצועה רפויה, היא מפסיקה להשתלם.

עוד דבר שבעלים שואלים עליו הרבה הוא כלבים שבורחים מהרתמה. כלב שנבהל ונסוג אחורה יכול להחליק החוצה מרתמה אחורית פשוטה, במיוחד כלב עם ראש צר. לכלבים כאלה, ובעיקר לכלבים מאומצים בשבועות הראשונים, כדאי רתמה עם רצועת בטן נוספת, או חיבור כפול לרתמה ולקולר, עד שיודעים איך הכלב מגיב לרעשים ברחוב. ורצועה נשלפת על רתמה אחורית היא השילוב שמלמד משיכה הכי מהר: הכלב מרגיש מתח קבוע, וכל צעד קדימה מאריך לו את הרצועה. אם המטרה היא הליכה רפויה, רצועה רגילה באורך קבוע עושה את העבודה טוב יותר.

ההרחבה על המשיכה עצמה, למה היא נבנית ואיך מפרקים אותה, נמצאת בעמוד על כלב שמושך ברצועה.