פיתוי

מה פיתוי נותן, ואיפה בדיוק הוא נתקע

פיתוי הוא להוביל את הגוף של הכלב בעזרת פרס ביד: היד עולה מעל האף והאחוריים יורדים לישיבה, היד יורדת לרצפה והוא נשכב. זה הכלי המהיר ביותר לפתיחה, וזה גם הכלי שהרבה בעלים נשארים בו שנה שלמה, ואז מגלים שבלי יד מלאה אין פקודה.

מה קורה בראש של הכלב: הוא לא לומד “שב”. הוא עוקב אחרי ריח. האף הולך אחרי האוכל, והגוף הולך אחרי האף. זה עובד כי זה לא דורש ממנו להבין כלום, ובגלל זה בדיוק זה לא מלמד הרבה אם נשארים שם. הלמידה האמיתית מתחילה ברגע שהאוכל יוצא מהיד, והכלב עושה את התנועה כי היא משתלמת, ולא כי הוא נגרר אחרי ריח. עד אז, מה שהוא למד הוא בעיקר שכדאי לעקוב אחרי יד מלאה.

איך עוברים מפיתוי לפקודה אמיתית

הכלל המעשי: שלוש עד חמש חזרות עם אוכל ביד, ואחר כך אותה תנועה בדיוק ביד ריקה, כשהפרס מגיע מהיד השנייה או מהכיס אחרי הביצוע. משם מקטינים את התנועה בהדרגה עד שהיא סימון קטן, ורק אז מצרפים מילה. השלב הזה נקרא הסרת הפיתוי, והוא החצי החשוב.

הפיתוי מביא את הגוף למקום הנכון, ומשם הסמן והפרס עושים את העבודה האמיתית. ככה זה נראה בלימוד ארצה:

1. חמש חזרות עם פרס בין האצבעות, היד נעה לאט מהאף לרצפה. הכלב נשכב, מסמנים, הוא אוכל.
2. חזרה שישית: אותה תנועה בדיוק, יד ריקה. הכלב נשכב, מסמנים, והפרס יוצא מהכיס השמאלי.
3. בסביבות החזרה החמש עשרה היד יורדת רק חצי הדרך.
4. בסביבות החזרה השלושים התנועה היא סימון קטן מהמרפק.
5. רק עכשיו אומרים את המילה רגע לפני התנועה, כדי שהמילה תנבא את מה שכבר עובד.

כל התהליך הזה הוא בדרך כלל שני אימונים של חמש דקות. המילה נכנסת בסוף ולא בהתחלה, כי מילה שנאמרת לכלב שעוד לא יודע מה לעשות היא סתם רעש שהוא לומד לשמוע בלי להגיב.

פיתוי או שוחד: ההבדל שמשנה הכל

ההבדל שחשוב להבין הוא בין פיתוי לשוחד. פיתוי בא לפני ההתנהגות ומוסר מהתמונה מהר. שוחד בא אחרי שהכלב כבר לא ביצע: הכלב מתעלם, הבעלים שולף נקניק ומנפנף בו, והכלב בא. מבחוץ זה נראה אותו דבר. מבפנים זה הפוך.

מה שנלמד בשוחד הוא “תתעלם, ואז יופיע נקניק”. זאת שרשרת שעובדת נגדכם: ההתעלמות הפכה לחלק מהתרגיל, כי היא זאת שמוציאה את האוכל לאוויר. בעלים מספרים לי לרוב שהכלב “יודע בדיוק מתי יש לי משהו בכיס”. זה נכון, ומי שלימד אותו לבדוק את הכיס לפני שהוא מחליט היה השוחד.

הכלל פשוט: אוכל שמופיע אחרי סירוב לא מופיע. אם הכלב לא ביצע, מקלים על התרגיל, מורידים הסחה, מתקרבים, ומבקשים שוב. האוכל מגיע רק אחרי ביצוע. בשבוע הראשון זה ירגיש איטי יותר, ואחר כך הכלב מפסיק לבדוק את הכיס ומתחיל להקשיב לכם.

איך פיתוי נראה בבית, ומה רואים אחרי שבוע

בבית, פיתוי טוב נראה משעמם. אימון של חמש דקות לפני ארוחת הערב, עשר עד חמש עשרה חזרות, ובסוף האימון היד כבר ריקה ברוב החזרות. מה שאני רוצה לראות אחרי שבוע הוא כלב שמבצע מתנועת יד קטנה, ביד ריקה, בשני חדרים שונים בבית. אם אחרי שבוע עדיין צריך אוכל ביד כדי שהוא יבצע, זה לא כלב איטי, זה סימן שהמעבר לא נעשה.

אצל גורים הפיתוי הוא הכלי הראשון שלי, כי גור עוד לא יודע להציע התנהגויות ומחזיק סבלנות לשתיים או שלוש דקות בלבד. גם שם הכלל זהה: האוכל יוצא מהיד מהר, אולי אפילו מהר יותר, כי גור לומד הרגלים מהר בשני הכיוונים.

ומה שקורה הרבה אחרי שכלב חוזר מאילוף: מישהו בבית מתחיל שוב להחזיק פרס מול האף “רק כדי שיבצע מהר יותר”. בתוך שבועיים הכלב חוזר לחכות ליד. את זה מתקנים בדיוק כמו בפעם הראשונה: יד ריקה, פרס מהיד השנייה, ותנועה שקטנה מיום ליום.

מתי פיתוי לא מתאים, ומה עושים במקומו

יש שלושה מצבים שבהם אני לא מתחיל בפיתוי. הראשון הוא כלב מפוחד. פיתוי של כלב כזה לעבר אדם זר, כלב אחר או חפץ מפחיד הוא מלכודת: האוכל מושך אותו קדימה, הוא מגיע קרוב, אוכל, מרים את הראש ומגלה שהוא נמצא הרבה יותר קרוב ממה שהוא יכול לשאת. הרגע הזה מלמד אותו שאוכל מוביל לצרות. בכלב מפוחד נותנים לו לבחור את המרחק, ומתגמלים אותו במקום שבו הוא בוחר להיות.

השני הוא כלב שנכנס לסחרור סביב אוכל, חוטף, קופץ ולא מסוגל לחשוב. אצלו הפיתוי מעלה את הכלב במקום להוביל אותו. השלישי הוא כלב שכבר נתקע בפיתוי אצל בעלים קודמים, ורואה יד מושטת כהזמנה לחכות.

בכל המצבים האלה החלופה היא לכידה, שבה מחכים שהכלב יעשה את הדבר לבד ומסמנים אותו, או עיצוב התנהגות, שבו מתגמלים צעדים קטנים לכיוון היעד. בשתיהן היד לא מופיעה מההתחלה, ולכן אין ממה להיגמל.

ועוד דבר. כלב שהיה מגיב לאוכל ופתאום לא מתעניין בו בכלל, גם לא בבית ובשקט, הוא לא בהכרח כלב שהפיתוי הפסיק לעבוד עליו. ירידה פתאומית בתיאבון יכולה להיות סימן לבעיה בפה, בבטן או במקום אחר, ולפני שמחליפים שיטה כדאי לבדוק עם הווטרינר.