כלב בחורף ובגשם: טיולים, פחד מרעמים ושעמום

החורף בישראל קצר, וזה בדיוק מה שמבלבל. רוב השנה הכלב יוצא לטיולים ארוכים ביובש, ואז מגיעים כמה שבועות של גשם, רוח ורעמים, והשגרה מתפרקת. טיולים מתקצרים, כלבים מסרבים לצאת, ותאונות בבית חוזרות אצל כלבים שהיו נקיים חודשים. ובבית, כלב שלא פרק אנרגיה מתחיל לחפש מה לעשות.

כמעט כל זה צפוי, ולכן כמעט כל זה אפשר להכין. ומה שמכינים בסתיו, לפני הגשם הראשון, עובד הרבה יותר טוב ממה שמאלתרים בשבוע השלישי של סערות. העמוד הזה מסודר לפי מה שבאמת קורה בחורף: הגשם, הקור, הרעמים, והשעמום.

מה משתנה לכלב בחורף

כלב לא סובל מהחורף כמו שנדמה לנו, אבל הוא כן מרגיש את השינויים. הנה מה שאני רואה הכי הרבה:

מה קורה	למה	מה עושים
הכלב לא רוצה לצאת	גשם על הפנים, רוח, רעש של טיפות על המטרייה	יציאות קצרות, הפוגות, מטרייה מעליו
תאונות בבית	הכלב ממהר לחזור לפני שעשה, או מתאפק	מחכים איתו בחוץ, מפרגנים כשהוא עושה
אנרגיה מצטברת	פחות טיולים, פחות הרחה	העשרה ואימונים בבית
נביחות או לעיסה	שעמום	עיסוק מתוכנן, לא רק טלוויזיה
רעידות בקור	פרווה קצרה, גוף קטן, גיל	מעיל, יציאות קצרות יותר
פחד מרעמים	רעש פתאומי וחזק	פינה בטוחה והכנה מראש
עור מגורה בין האצבעות	רטיבות ובוץ שנשארים שעות	ייבוש אחרי כל יציאה

ומשהו שבעלים מפספסים: החורף מגיע אחרי קיץ שבו גם כן קיצרנו טיולים בגלל החום. כלב שעבר שני קיצורים ברצף, בקיץ ובחורף, יכול להגיע לאביב עם הרבה אנרגיה שלא נפרקה. מי שקרא את מה שכתבתי על חום, קיץ ואילוף יזהה את אותו עיקרון בכיוון ההפוך.

טיולים בגשם: איך יוצאים בכל זאת

הכלל שאני משתמש בו בחורף הוא יותר יציאות, קצרות יותר, וטיול אחד ארוך בהפוגה. גשם ישראלי מגיע לרוב בגלים, ויש כמעט תמיד שעה או שעתיים ביום שבהן אפשר לצאת כמו שצריך.

1. בודקים את התחזית בבוקר, ומתכננים את הטיול הארוך לשעה של הפוגה, גם אם זה לא השעה הרגילה.
2. יציאות קצרות לצרכים בגשם, לאותה פינה, מוגנת ככל האפשר: מתחת לגגון, ליד קיר, מתחת לעץ.
3. מטרייה מעל הכלב, לא רק מעליכם, לכלב קטן או לכלב שלא אוהב טיפות על הראש. לחלק מהכלבים, זה ההבדל בין יציאה לסירוב.
4. מחכים בסבלנות לצרכים. כלב שממהר הביתה ונענה, עושה בבית. מחכים, ומפרגנים בגדול כשהוא עושה בחוץ.
5. בהפוגה, טיול של הרחה. אדמה רטובה מלאה בריחות, וחורף הוא דווקא זמן מצוין לטיול של הרחה. עשרים דקות כאלה שוות יותר מחצי שעה של הליכה מהירה.
6. רתמה ורצועה מחזיקות, גם לכלב שבדרך כלל הולך משוחרר. רעם פתאומי בטיול גורם לכלבים לברוח.
7. אור בערב. בחורף מחשיך מוקדם. אפוד או קולר מחזירי אור, ופנס קטן, עוזרים לנהגים לראות אתכם ואתכם לראות מה הכלב מרים מהרצפה.

כלב שמסרב לצאת בגשם

יש כלבים, בעיקר קטנים או קצרי פרווה, שפשוט נתקעים בדלת כשיורד גשם. לא גוררים אותם. גרירה מלמדת שהדלת היא מקום לא נעים, והסירוב מתרחב גם לימים יבשים.

מה שעובד: יוצאים ביחד לכמה צעדים, עם פרס טוב מיד בחוץ. חוזרים. יוצאים שוב. בונים את היציאה בגשם כמו כל דבר אחר, בצעדים קטנים. וכלב שמסרב לצאת גם ביובש, או נתקע באמצע טיול רגיל, נמצא כבר בעולם אחר, ועליו כתבתי בעמוד על כלב שלא רוצה לצאת לטיול.

קור, מעילים וייבוש

רוב הכלבים בישראל לא צריכים מעיל. מי שכן צריך, צריך אותו באמת:

• כלבים קטנים וקצרי פרווה, כמו צ’יוואווה או פינצ’ר ננסי.
• כלבים רזים מאוד עם פרווה דקה, כמו גרייהאונד וויפט.
• כלבים מבוגרים, שהגוף שלהם מתחמם לאט יותר, ושהקור מורגש אצלם במפרקים. על השלב הזה בחיים כתבתי בעמוד על כלב מבוגר.
• כלבים חולים או אחרי ניתוח, לפי הנחיית הווטרינר.

מעיל טוב הוא פשוט: מכסה את הגב והבטן, לא מגביל את הרגליים, נסגר בקלות ולא משפשף מתחת לבית השחי. מרגילים אליו בהדרגה בבית, עם פרסים, לפני שצריכים אותו בחוץ. כלב שפוגש מעיל לראשונה ביום גשום וקר ינסה להשתחרר ממנו.

ייבוש אחרי כל יציאה. כפות, בין האצבעות, בטן ואוזניים. כלב שנשאר רטוב שעות, בעיקר כלב עם פרווה ארוכה או עבה, יכול לפתח גירוי בעור, ריח וגרד. מגבת קבועה ליד הדלת, וטקס קצר עם פרס, הופכים את זה לחלק מהיציאה. כלב שלא אוהב שנוגעים לו בכפות ירוויח מהעבודה שתיארתי בעמוד על הרגלת טיפול. ואם רואים אדמומיות, פצעים, או כלב שמלקק כפה בלי הפסקה, בודקים עם הווטרינר.

בבית, כלב לא צריך חימום מיוחד, אבל צריך מקום מנוחה שאינו על רצפה קרה ליד דלת עם רוח. מיטה מוגבהת קצת, או שמיכה. ותנורים וקמינים בגובה הכלב, עם חוטים חשופים, מרחיקים או מגדרים. כלב שנשכב צמוד לתנור יכול להיכוות בלי להבין מה קרה.

רעמים: איך מכינים כלב שמפחד

רעמים הם אחד הפחדים הנפוצים ביותר אצל כלבים, והחורף הוא העונה שלהם. כלב שמפחד מרעמים מתנשף, רועד, מחפש מקום להתחבא, ולפעמים מנסה לברוח. וכמו כל פחד מרעשים, הוא נוטה להחריף עם החשיפה אם לא עושים כלום.

1. פינה בטוחה מראש. חדר פנימי, עם תריס סגור, מיטה, ומשהו ללעוס. אם הכלב בוחר מקום משלו, כמו מתחת למיטה או באמבטיה, נותנים לו אותו.
2. רעש רקע. מאוורר, מוזיקה שקטה, או טלוויזיה, מכסים חלק מהרעש.
3. אוכל טוב כשהרעם מגיע. לא כפרס על התנהגות, אלא כדי לחבר את הרעם למשהו טוב.
4. נוכחות רגועה. מותר ללטף ולשבת ליד כלב מפוחד. זה לא מחזק את הפחד.
5. עבודה בתקופות שקטות. הרגלה הדרגתית לצליל הרעם, בעוצמה נמוכה עם אוכל, בחודשים שבהם אין סערות.

את כל העבודה המלאה על פחד מרעשים, כולל איך מבדילים בין רגישות רגילה לפוביית רעשים, פירטתי בעמוד על זיקוקים, רעמים ויום העצמאות. וכלב שנכנס לפאניקה בכל סערה, פוגע בעצמו או מפסיק לאכול, צריך גם בדיקה אצל הווטרינר, כי יש כלבים שזקוקים לעזרה תרופתית בעונה הזאת, וזאת החלטה שלו בלבד.

ימים שאי אפשר לצאת: איך פורקים אנרגיה בבית

יש ימים, בדרך כלל שניים או שלושה ברצף, שבהם באמת קשה לצאת לטיול אמיתי. אלה הימים שבהם כלבים מתחילים ללעוס, לנבוח, ולקפוץ על הספה. אבל רוב האנרגיה של כלב נפרקת לא ברגליים, אלא בראש, ובבית אפשר לעבוד על הראש.

• משחקי חיפוש. מחביאים חטיפים בחדר, ומלמדים את הכלב “חפש”. מתחילים קל, במקומות גלויים, ומקשים בהדרגה.
• שטיח הרחה או מגבת מגולגלת עם חלק מהארוחה בתוכה.
• צעצוע מזון קפוא. לעיסה ארוכה מרגיעה, ומוציאה אנרגיה.
• אימונים קצרים. חמש דקות, שלוש פעמים ביום. פקודה חדשה, או חזרה על ישנות במקומות חדשים בבית.
• משחק משיכה עם כללים. הכלב תופס כשאומרים לו, ומשחרר כשמבקשים.
• ארוחה בלי קערה. כל הארוחה דרך צעצועים, חיפוש ואימון.

את הרעיונות המלאים, ואיך מתאימים אותם לכלב, כתבתי בעמוד על העשרה ומשחקי חשיבה. כלב שעבד עם הראש עשרים דקות נח שעות, ובחורף זה הכלי הכי חשוב שיש לכם.

כלב עם אנרגיה גבוהה במיוחד

כלב רועים צעיר, כלב ציד או כלב עבודה לא יסתפק בשטיח הרחה ביום שלישי ברצף של גשם. אצלו, כדאי לחשוב על פתרונות גדולים יותר: טיול ארוך בגשם קל עם מעיל עמיד לכם ומגבת גדולה לו, נסיעה קצרה לשטח פתוח בהפוגה, או מפגש משחק עם כלב שהוא מכיר בבית או במקום מקורה. כלב כזה שלא קיבל פריקה אמיתית יומיים ימצא אותה לבד, ובדרך כלל בספה. ואם יש לכם כלב כזה, תכננו את החורף עוד לפני שהוא מתחיל, ולא אחרי השבוע הראשון של גשם.

גור בחורף: הרגלי ניקיון כשיורד גשם

גור שמגיע הביתה בחורף לומד את הרגלי הניקיון בתנאים הכי קשים. הוא קטן, קר לו, הטיפות מפחידות אותו, והוא עוד לא יודע להתאפק. ובעלים, בצדק, לא רוצים לעמוד איתו בגשם עשר דקות כל שעתיים.

מה שעוזר:

1. פינה מוגנת וקבועה, קרובה לדלת ככל האפשר, ומתחת לגגון אם יש. גור לומד מקום, ומקום קרוב חוסך את הרגע שבו הוא נתקע באמצע הדרך.
2. יוצאים איתו, לא שולחים אותו. גור שנשלח לחצר לבד בגשם חוזר לדלת ומחכה. אתם צריכים לראות שהוא עשה, ולפרגן ברגע.
3. תזמון. אחרי שינה, אחרי אוכל, אחרי משחק. בחורף, הרגעים האלה חשובים עוד יותר, כי אין יציאות “סתם” שתופסות את הצרכים במקרה.
4. מעיל לגור קטן במיוחד, אם הוא רועד. גור שקר לו לא נרגע מספיק כדי לעשות.
5. סבלנות לנסיגות. גור שהיה נקי שבועיים בסתיו יכול להתחיל לעשות בבית בשבוע הראשון של גשם. זה לא כישלון, זה מזג האוויר. חוזרים ליציאות תכופות ולפרגון.

מה לא לעשות

לא לבטל טיולים לגמרי בימים גשומים. יציאות קצרות לצרכים בלבד, שלושה ימים ברצף, מצטברות לכלב עצבני.

לא להעניש תאונות בבית בחורף. הכלב לא “התקלקל”. הוא נלחץ מהגשם או מיהר. מנקים בשקט ומוציאים יותר. ואם התאונות ממשיכות גם אחרי שהגשם נגמר, חוזרים לבסיס של הרגלי ניקיון.

לא לשים מעיל הדוק או רטוב על כלב שעה ארוכה. מעיל רטוב מקרר במקום לחמם.

לא להשאיר כלב לבד בחצר בזמן סערה. כלבים שנבהלים מרעמים קופצים גדרות שאף פעם לא קפצו.

לא לשחרר את הכלב לרוץ בבוץ ובשדות אחרי גשם בלי לבדוק. תעלות מלאות מים, נחלים שזורמים פתאום ובורות שהתמלאו נראים לכלב כמו מקום לשחק. כלב שקפץ למים זורמים לא תמיד יוצא מהם לבד. בטיולי חורף בשטח, הכלב נשאר קרוב, ואם צריך, על רצועה ארוכה.

לא לתת לכלב ללקק את הכפות אחרי טיול ברחוב בלי לשטוף. בחורף הכבישים מלאים בשאריות שמן, דלק וחומרים שנשטפים עם הגשם. ניגוב פשוט במגבת לחה, ואחריו מגבת יבשה, מספיק.

לא להתעלם מרעידות. כלב שרועד בקור צריך מעיל או יציאה קצרה יותר. כלב שרועד בבית, בחום, בלי סיבה, צריך בדיקה.

כמה זמן זה לוקח, ומתי צריך עזרה

רוב הכלבים מסתגלים לשגרת חורף תוך שבוע או שבועיים, בתנאי שהיא שגרה ולא אלתור יומי. הרגלה למעיל לוקחת כמה ימים. הרגלה ליציאה בגשם אצל כלב שמסרב לוקחת לפעמים כמה שבועות של צעדים קטנים. עבודה על פחד מרעמים לוקחת חודשים, ועדיף להתחיל אותה בקיץ.

שווה לפנות לעזרה כשהכלב לא יוצא בכלל גם בהפוגות, כשתאונות בבית ממשיכות אחרי שהגשם נגמר, כשהפחד מרעמים מחריף מסערה לסערה, או כשהשעמום בבית הופך להרס שלא נעצר גם בימים יבשים.