עובדים מהבית עם כלב: איך לא להפוך אותו לתלוי בכם

עבודה מהבית נשמעת כמו החלום של כל כלב. אתם שם כל היום, אפשר לצאת בצהריים, אף אחד לא נשאר לבד. ובאמת, לרוב הכלבים זה טוב. אבל אני פוגש לא מעט כלבים שהעבודה מהבית שינתה לרעה: כלבים שנובחים בכל שיחה, שלא נותנים לעבוד, ושמתפרקים ביום שבו מישהו יוצא לשלוש שעות.

ההבדל בין שני הסוגים האלה הוא לא כמה זמן אתם בבית. הוא איך היום בנוי. כלב שהיום שלו כולל מנוחה במקום שלו, טיולים בשעות קבועות, ויציאות שלכם בלעדיו, מרוויח מכך שאתם בבית. כלב שכל היום שלו סובב סביבכם, לומד שאתם תמיד שם.

מה קורה בראש של כלב כשאתם תמיד בבית

כלבים לומדים מה שחוזר. כלב שבכל פעם שהוא מניח ראש על הברך מקבל ליטוף, לומד להניח ראש על הברך. כלב שבכל פעם שהוא נובח ליד הדלת יוצא לגינה, לומד לנבוח ליד הדלת. כשאתם בבית כל היום, יש הרבה מאוד הזדמנויות כאלה, ורובן קורות בלי שאתם שמים לב, באמצע מייל או שיחה.

ובמקביל, הכלב מפסיק לתרגל משהו שהוא היה עושה כשהבית היה ריק: לנוח לבד. כלב שבמשך חודשים לא נשאר לבד יותר מחצי שעה מאבד את המיומנות הזאת, בדיוק כמו שאדם מאבד כושר. זה לא תמיד מגיע עד לחרדת נפרדות של ממש, אבל זה מספיק כדי שהיום הראשון שבו תצאו לכמה שעות יהיה קשה.

יש כאן שני מצבים שכדאי להבחין ביניהם:

מה רואים	כלב שנהנה מהחברה	כלב שהתחיל להיות תלוי
איפה הוא נח	לפעמים לידכם, לפעמים במקום שלו	רק צמוד אליכם
כשאתם קמים	מרים ראש, לפעמים ממשיך לישון	קם מיד ועוקב, כל פעם
דלת סגורה ביניכם	שוכב לידה או הולך	שורט, מיילל, נובח
כשאתם בשיחה	נח או משחק לבד	מבקש, נובח, מביא צעצועים
כשאתם יוצאים לשעה	נח	מסתובב ליד הדלת, מיילל

אם רוב מה שאתם רואים נמצא בעמודה הימנית, הגיע הזמן לבנות את היום מחדש.

אצל מי זה קורה יותר

במה שאני רואה, יש כלבים שנכנסים לתלות הזאת מהר יותר מאחרים. כלבים שאומצו אחרי תקופה במחסה, או שעברו כמה בתים, נצמדים לפעמים לאדם הראשון שנותן להם יציבות. כלבים שגדלו כגורים בתקופה שבה מישהו היה כל הזמן בבית מעולם לא תרגלו שהייה לבד. וכלבים שחיים עם אדם אחד, בלי בני בית נוספים, בונים את כל היום סביבו.

אין בזה שום דבר רע בכלב. זה פשוט אומר שאצל כלבים כאלה, השגרה שבהמשך העמוד היא לא תוספת נחמדה אלא הכרח, וכדאי להתחיל אותה מוקדם, עוד לפני שרואים סימנים.

שגרה יומית שעובדת, צעד אחרי צעד

זאת שגרה שאני ממליץ עליה לכלב בוגר כשאחד מבני הבית עובד מהבית. מתאימים אותה לשעות שלכם, אבל שומרים על המבנה:

1. בוקר: טיול אמיתי לפני העבודה. חצי שעה לפחות, עם הרבה הרחה, ולא רק סיבוב לצרכים. כלב שהבוקר שלו מלא נח בשעות שאחריו.
2. אחרי הטיול: שעת מנוחה במקום שלו. בחדר אחר או מאחורי שער בטיחות, עם צעצוע מזון שהוא מקבל רק בזמן הזה. אתם עובדים, הוא לועס ונרדם.
3. אמצע הבוקר: הפסקה קצרה שלכם, לא שלו. קמים, שותים, חוזרים. בלי לפתוח את השער כל פעם.
4. צהריים: יציאה קבועה. עשרים דקות, באותה שעה בערך כל יום. זה הזמן שלו, והוא יודע מתי הוא מגיע.
5. אחר הצהריים: עוד פרק מנוחה, ובאמצעו חמש דקות של אימון קצר. אימון קצר עייף כלב יותר משנראה. רעיונות לחמש דקות כאלה כתבתי בעמוד על תוכנית אימון של חמש דקות ביום.
6. סוף יום העבודה: טיול או משחק ארוך. זה הרגע שבו “נגמר העבודה” גם בשבילו.
7. פעם או פעמיים ביום: יציאה שלכם בלעדיו. לקניות, לקפה, לטיול לבד. גם כשאין צורך, דווקא כשאין צורך.

ההבדל הגדול מהיום הרגיל של רוב הבעלים הוא שתשומת הלב מגיעה בזמנים שאתם בוחרים, ולא בכל פעם שהכלב מבקש. הכלב לא מקבל פחות. הוא מקבל את אותו הדבר, בזמנים שהוא יכול לצפות להם, וזה מה שמאפשר לו לנוח בין לבין.

מה עושים עם כלב שמבקש כל הזמן

כלב שמביא צעצוע, דוחף את היד, נובח או מתיישב מולכם ובוהה, מבקש משהו. כשהבקשה נענית בכל פעם, היא הופכת להרגל. זאת נביחת דרישה כשהיא בקול, ואותו עיקרון בדיוק כשהיא בשקט.

מה שעובד:

• לא לענות לבקשה עצמה. לא ליטוף, לא מבט, לא “לא עכשיו”. פשוט ממשיכים לעבוד.
• לענות לשקט. כשהכלב נשכב, אחרי כמה שניות, ליטוף קצר או חטיף על המיטה שלו.
• לתת לפני שמבקשים. אם הכלב קיבל טיול, אימון ועיסוק, יש לו הרבה פחות סיבות לבקש.
• לצפות להחמרה בהתחלה. כלב שהבקשה שלו הפסיקה לעבוד ינסה חזק יותר לכמה ימים. זה נקרא התפרצות כיבוי, וזה סימן שאתם בכיוון.

שיחות וידאו, שליחים ודלת: הנביחות של היום

שלושה רגעים חוזרים בכל יום עבודה מהבית, וכל אחד מהם נפתר אחרת.

שיחות וידאו. הכלב נובח כי הקול שלכם משתנה, כי אתם מדברים אל מסך כאילו יש שם מישהו, ולפעמים כי זה הרגע שבו אתם הכי פחות זמינים. לפני שיחה חשובה, מעבירים את הכלב לחדר אחר עם משהו טוב. ובזמנים רגועים, מתרגלים: מדברים בקול לטלפון שתי דקות, ומפרגנים לכלב כשהוא שקט על המיטה.

שליחים ופעמון. בבית שבו מגיעות חבילות כל יום, הכלב נובח על כל צלצול. זה מתחבר לכל מה שקשור לכלב שמשתולל כשמישהו בדלת, ושם העבודה היא ללמד את הכלב ללכת למקום שלו כשמצלצלים, לא להשתיק אותו.

רעשים במדרגות. כלב שנובח על כל צעד בחוץ נובח הרבה יותר כשאתם בבית, כי הוא “שומר” עליכם. מיקום מנוחה רחוק מהדלת, ורעש רקע שקט, עוזרים יותר מכל תיקון.

עבודה היברידית: כשחלק מהשבוע בבית וחלק במשרד

רוב האנשים היום לא עובדים מהבית כל השבוע, אלא יומיים או שלושה. זה מצב טוב לכלב, בתנאי שימי הבית לא נראים אחרת לגמרי מימי המשרד. מה שאני רואה הרבה הוא כלב שבימי הבית מקבל תשומת לב צמודה, מגיע לימי המשרד בתחושה שמשהו חסר, ומתקשה דווקא בבוקר הראשון של השבוע שבו כולם יוצאים.

הפתרון הוא לבנות שגרה אחת שמתאימה לשני סוגי הימים:

1. אותה שעת השכמה ואותו טיול בוקר, גם ביום שבו אתם לא צריכים לצאת.
2. אותו מקום מנוחה אחרי הטיול, גם כשאתם בבית. בימי המשרד, זה בדיוק המקום שבו הוא יבלה את הבוקר.
3. אותו צעצוע מזון באותו רגע. ביום משרד אתם יוצאים כשהוא לועס. ביום בית אתם הולכים לחדר העבודה כשהוא לועס. מבחינתו, זה אותו רגע.
4. יציאה באמצע היום בשני סוגי הימים, ביום משרד דרך מטייל או שכן, ובימי בית דרככם.
5. ערב דומה. טיול, אימון קצר, זמן משותף.

כשהשגרה דומה, הכלב לא צריך ללמוד שני ימים שונים. הוא לומד יום אחד, ובחלק מהימים אתם פשוט לא בחדר הסמוך.

כלב חדש או גור, כשעובדים מהבית

הרבה אנשים מחליטים להביא כלב בדיוק בתקופה שבה הם עובדים מהבית, וזה הגיוני: יש זמן להוציא גור כל שעתיים, להשגיח עליו, ללמד אותו את הבית. אבל זה גם הזמן שבו הכי קל לבנות כלב שלא יודע להיות לבד, כי הוא אף פעם לא היה.

לכן, עם גור או כלב חדש, את השהייה לבד מתחילים מהשבוע הראשון ולא מחכים:

• מהיום השני או השלישי, כמה דקות בחדר אחר עם משהו טוב ללעוס, כשאתם בבית ושקט.
• הרגלה לכלוב או לאזור סגור, בהדרגה, כמקום של מנוחה ולא של עונש.
• יציאות קצרות מהבית מהשבוע הראשון, חמש דקות, עשר, רבע שעה.
• שעות שינה קבועות ביום, כי גור שלא ישן מספיק נעשה עצבני ונושך, ובבית עם אדם שעובד הוא לא תמיד ישן מעצמו.

גור שגדל עם אדם בבית אבל גם עם שעות קבועות לבד, מתבגר לכלב שנהנה משני העולמות.

מה לא לעשות

לא לתת לכלב לישון צמוד אליכם כל שעות העבודה. לפעמים, כן. כל יום, כל היום, לא.

לא לפתוח את הדלת לחצר בכל פעם שהוא מבקש. כך הוא לומד לבקש עשרים פעמים ביום, ולא בגלל צרכים.

לא לבטל את הטיול של הבוקר כי “ממילא אני בבית”. בדיוק כשאתם בבית, הוא צריך את הטיול הזה כדי לנוח.

לא להתגנב החוצה כשהוא ישן. כלב שמתעורר לבית ריק בלי שום סימן לכך שיצאתם לומד לישון פחות ולעקוב יותר.

לא לחכות לשבוע שבו חוזרים למשרד כדי לתרגל לבד. אז זה כבר מאוחר מדי לתרגל בהדרגה.

לא להפוך את הכלב לבידור של הפסקות. כל פעם שאתם קמים מהמחשב ומתחילים משחק סוער, הכלב לומד שהקימה שלכם היא האות למסיבה. הפסקות שלכם הן הפסקות שלכם. משחק ואימון יש בזמנים קבועים שלו, ולא בכל פעם שאתם צריכים לנקות את הראש.

לא לתת לכל בן בית אחר כללים. אם אחד מכם עובד מהבית ונותן לכלב לישון על הספה, ובן הזוג חוזר בערב ומוריד אותו, הכלב לומד שהכללים תלויים במי שנמצא, ומנסה כל הזמן.

כמה זמן עד שהיום הזה עובד

כדי לדעת אם השגרה עובדת, אל תסתמכו על התחושה. מצלמה פשוטה מכוונת לאזור המנוחה של הכלב, בשעה שאחרי הטיול של הבוקר, מראה תוך כמה זמן הוא נשכב, אם הוא חוזר לשער, ואם הוא נרדם. ובאחת היציאות שלכם בלעדיו, אותה מצלמה מראה מה קורה בדקות הראשונות. שתי הקלטות כאלה בשבוע נותנות תמונה ברורה יותר מכל ניחוש.

רוב הכלבים מסתגלים לשגרה חדשה תוך שבוע עד שבועיים, אם היא באמת קבועה. בימים הראשונים צפו לכלב שמבקש יותר, נובח ליד השער, ובודק אם הכללים באמת השתנו. אחרי שבועיים, כלב שקיבל את השגרה הזאת בדרך כלל נח בשעות העבודה בלי לבקש. כלב שכבר פיתח תלות של ממש צריך יותר זמן, ושם העבודה על השהייה לבד דומה לעבודה עם כלב לפני חזרה למשרד, ופירטתי אותה בעמוד על חזרה למשרד.

מתי זה כבר יותר מהרגל

שווה לפנות לעזרה כשהכלב לא מסוגל להיות בחדר אחר גם כשאתם בבית, כשהוא שורט או לועס את הדלת בכל פעם שהיא נסגרת, כשהוא מיילל או נובח ברציפות דקות אחרי שיצאתם, או כשהוא עושה צרכים בבית רק כשאתם בחוץ. אלה סימנים של מצוקה בהיעדרות, ולא רק של הרגל, ואת ההבדל ביניהם ומה עושים בכל אחד פירטתי בעמוד על כמה שעות אפשר להשאיר כלב לבד. ואם הכלב גם פוגע בעצמו בניסיון לצאת, פונים קודם לווטרינר.