חוזרים למשרד: כלב שהתרגל שאתם תמיד בבית

חודשים של עבודה מהבית, חופשת לידה, חל”ת, מחלה ארוכה או תקופת מילואים שבה מישהו אחר היה בבית כל הזמן. ואז מגיע מייל: חוזרים למשרד, חמישה ימים בשבוע. אצל רוב הכלבים זה יעבור בסדר. אצל חלק, זה יהיה הרגע שבו מתגלה שהכלב לא נשאר לבד כבר הרבה זמן, ושכחה איך עושים את זה.

החדשות הטובות הן שמעבר כזה אפשר להכין, וכמעט תמיד הוא עובר טוב יותר כשמכינים אותו. העמוד הזה הוא תוכנית לשלושה עד ארבעה השבועות שלפני, ליום הראשון, ולשבועות שאחריו.

מה קורה בראש של הכלב כשהשגרה משתנה

כלב לא מבין “חוזרים למשרד”. מה שהוא חווה הוא שיום אחד, בלי הכנה, הבוקר נראה אחרת: אתם קמים מוקדם יותר, לובשים בגדים אחרים, הטיול קצר יותר, והדלת נסגרת לתשע שעות במקום לחצי שעה. כל אחד מהשינויים האלה קטן. ביחד, ובבת אחת, הם הרבה.

ויש עוד דבר. כלב שלא נשאר לבד חודשים לא “שכח” במובן של זיכרון, אלא איבד כושר. השהייה לבד היא מיומנות, וכמו כל מיומנות היא נחלשת כשלא מתרגלים אותה. כלב שפעם נח שש שעות בשקט צריך לפעמים לבנות את זה מחדש, ממקום נמוך יותר ממה שהייתם מצפים.

	כלב שיתמודד בקלות	כלב שצריך הכנה רצינית
כשאתם יוצאים לשעה עכשיו	נח, לפעמים נובח פעם אחת	מסתובב ליד הדלת, מיילל
בבית	נח לפעמים בחדר אחר	עוקב אחריכם לכל חדר
היסטוריה	נשאר לבד בעבר בלי בעיה	אומץ בתקופה שבה תמיד היה מישהו בבית
גיל	בוגר, אחרי גיל ההתבגרות	גור או כלב צעיר שלא הכיר שגרה אחרת
כמה זמן לפני להתחיל	שבועיים	ארבעה שבועות ויותר

תוכנית של ארבעה שבועות, צעד אחרי צעד

התוכנית הזאת מניחה כלב בוגר שנמצא כרגע רוב היום עם מישהו. כלב שכבר נשאר לבד לפעמים בלי בעיה יכול לדלג על חלק מהשלבים.

שבוע ראשון: מזיזים את השגרה.

1. קמים בשעה של ימי המשרד, ויוצאים לטיול הבוקר באותה שעה שתצאו אז. אם הטיול יהיה קצר יותר בימי עבודה, מקצרים אותו כבר עכשיו, ומפצים בהרחה ובעיסוק.
2. אוכל באותן שעות שיהיו בימי העבודה.
3. שעה או שעתיים ביום, הכלב במקום המנוחה שלו, בחדר אחר או מאחורי שער, עם צעצוע מזון. אתם בבית, אבל לא לידו.

שבוע שני: מנתקים את הסימנים.

1. כמה פעמים ביום, נועלים נעליים, לוקחים מפתחות ותיק, ומתיישבים בחזרה על הספה. כך הסימנים שמבשרים יציאה מאבדים את המשמעות שלהם.
2. מתחילים יציאות קצרות מהבית: חמש דקות, עשר, עשרים. חוזרים כשהכלב עוד רגוע.
3. יציאה אחת ביום בבגדי עבודה ועם התיק, בשעה של הבוקר האמיתי.

שבוע שלישי: מאריכים.

1. יציאות של שעה ושעתיים, לא כל יום באותו אורך. עשרים דקות, שעה וחצי, ארבעים, שעתיים.
2. מתחילים את הסידור לצהריים: המטייל, השכן או בן המשפחה מגיע כבר עכשיו, בזמן שאתם עוד בבית או בחוץ לזמן קצר. הכלב מכיר אותו לפני שהוא צריך אותו.
3. מצלמים לפחות שתי יציאות, ומסתכלים על הדקות הראשונות.

שבוע רביעי: יום עבודה מדומה.

1. יום או יומיים שבהם יוצאים בבוקר באמת, לחצי יום או יותר, עם היציאה של הצהריים במקומה.
2. ערב רגיל, כמו שיהיה בימי העבודה.
3. סוף שבוע שלא מבטל את כל זה: גם בשבת, יציאה של שעה או שעתיים בלי הכלב.

ושימו לב לבני בית אחרים. אם רק אחד מכם חוזר למשרד, ובן הזוג או הילדים עדיין בבית חלק מהיום, הכלב לא באמת יתרגל להישאר לבד אם תמיד יש מישהו. בשבועות האלה, כל בני הבית משתתפים: גם מי שנשאר בבית יוצא לפעמים, ומשאיר את הכלב לנוח לבד.

ההנחיה החשובה בכל השלבים היא לחזור לפני שהכלב נשבר. אם המצלמה מראה שהוא התחיל ליילל אחרי עשרים דקות, היציאה הבאה היא של חמש עשרה.

כשלא נשאר זמן לארבעה שבועות

לפעמים ההודעה על החזרה מגיעה שבוע לפני. אז מצמצמים: מזיזים את השגרה מיד, מתחילים יציאות קצרות כבר מהיום הראשון, ומסדרים שבשבוע או בשבועיים הראשונים של החזרה מישהו יגיע באמצע היום, ואם אפשר גם פעמיים. אם יש אפשרות לחזור בהדרגה, יומיים בשבוע ואז שלושה, זה עוזר מאוד. ואם יש בבית עוד מישהו שיכול לעבוד מהבית יום או יומיים בשבועות האלה, זה הזמן לבקש.

מה לסדר לאמצע היום

יום עבודה של תשע שעות ועוד נסיעה הוא יותר ממה שרוב הכלבים צריכים להחזיק לבד, גם כשהם רגועים. יציאה אחת באמצע היום משנה את כל התמונה.

אפשרות	מתאימה ל	מה לבדוק
מטייל כלבים	רוב הכלבים	שיגיע באותה שעה, שיכיר את הכלב לפני, טיול יחיד או קבוצתי
שכן או בן משפחה	כלב שמכיר אותם	שזה יחזיק לאורך זמן, ולא רק בשבוע הראשון
גן כלבים	כלב חברתי, בעל אנרגיה	איך הכלב חוזר: עייף ורגוע או עייף ולחוץ
אתם, בהפסקת צהריים	מי שגר קרוב לעבודה	שזה לא יהפוך ליציאה ש”לפעמים מדלגים עליה”

את ההבדל בין מה שמטייל כלבים נותן לבין מה שאילוף נותן, ולמה אחד לא מחליף את השני, פירטתי בעמוד ההשוואה על דוגווקר מול אילוף.

היום הראשון, והשבועות הראשונים

ביום הראשון, הבוקר צריך להיראות בדיוק כמו בתרגולים, כי הכלב כבר מכיר אותו ויודע מה בא אחריו. לא טיול ארוך במיוחד “כי היום יום קשה”, לא פרידה ארוכה, לא חיבוק בדלת. טיול רגיל, אוכל, צעצוע מזון, ויציאה בשקט.

בערב, כשחוזרים, נכנסים רגוע. מניחים את התיק, מחכים כמה שניות שהכלב יירגע, ורק אז מברכים אותו. ואז ערב מלא: טיול, אימון קצר, זמן משותף. כלב שהערב שלו מלא נח טוב יותר למחרת.

בשבוע הראשון, מצלמים. לא כדי לדאוג, אלא כדי לדעת. כלב שנשכב אחרי כמה דקות ונשאר שוכב מתמודד. כלב שעדיין ליד הדלת אחרי חצי שעה צריך עבודה, גם אם הבית נראה שלם כשחוזרים. את כל מה שכדאי לחפש בהקלטה, ואת ההבדל בין שעמום למצוקה, פירטתי בעמוד על כמה שעות אפשר להשאיר כלב לבד.

הכלב שהסתדר בשבוע הראשון ונשבר בשלישי

זה מצב שבעלים מספרים לי עליו לא מעט, ומפתיע אותם כל פעם. בשבוע הראשון הכלב עייף מהשינוי, וישן. בשבוע השני הוא עוד מתרגל. ובשבוע השלישי, כשהוא כבר מבין שזו השגרה החדשה, מופיעות נביחות, לעיסה או צרכים בבית. זה לא אומר שההכנה נכשלה. זה אומר שהגיע הזמן לבדוק את היום עצמו: האם הבוקר עדיין מספיק, האם היציאה באמצע היום קבועה, האם הערב מלא, או שכולם כבר עייפים ומקצרים.

בוקר וערב: מה ממלא את מה שהיום לוקח

בימי משרד, הכלב מקבל פחות שעות איתכם, ולכן השעות שכן יש צריכות לעשות יותר. זה לא אומר יותר זמן, אלא זמן טוב יותר.

בבוקר, עשרים דקות של הרחה אמיתית שוות יותר מארבעים דקות של הליכה מהירה ברחוב. כלב שהריח, חיפש וחקר, נח טוב יותר מכלב שרק הלך. את מה שהופך טיול לטיול שמרגיע פירטתי בעמוד על הטיול היומי.

לפני היציאה, עיסוק שמתחיל ברגע שאתם יוצאים: צעצוע מזון ממולא וקפוא, פיזור של חלק מהאוכל בשטיח הרחה, או עצם לעיסה שהוא מקבל רק אז.

בערב, טיול, ואחריו עשר דקות של משהו שמפעיל את הראש: אימון קצר, משחק חיפוש בבית, או צעצוע חשיבה. רעיונות מעשיים לזה כתבתי בעמוד על העשרה ומשחקי חשיבה.

ובלילה, מנוחה. כלב שהערב שלו מלא לא צריך עוד שעה של משחק לפני השינה.

גור או כלב שהגיע בתקופה שבה הייתם בבית

זה המקרה שדורש הכי הרבה תשומת לב. כלב שאומץ, או גור שגדל, בתקופה שבה מישהו היה כל הזמן בבית, לא איבד מיומנות. הוא מעולם לא בנה אותה. מבחינתו, בית הוא מקום שבו תמיד יש מישהו.

אצל כלב כזה, ארבעה שבועות הם המינימום, והשלבים צריכים להיות קטנים יותר. מתחילים מדקות בחדר אחר כשאתם בבית, ורק אחרי שזה רגוע לגמרי, עוברים ליציאות מהבית. בגור, שימו לב גם לגוף: גור בן ארבעה חודשים לא מחזיק שש שעות בלי לצאת, ולא משנה כמה הוא רגוע. אצלו, היציאה באמצע היום היא לא תוספת אלא הכרח, ולפעמים צריך שתיים.

ועוד משהו: גור שגדל בבית מלא בדרך כלל מתוסכל יותר מגור רגיל בשבועות הראשונים לבד, כי כל מה שהוא מכיר השתנה. סבלנות בשלב הזה חוסכת חודשים אחר כך.

מה לא לעשות

לא להתחיל ביום הראשון. זאת הטעות הנפוצה ביותר, והיא הופכת מעבר פשוט למשבר.

לא להשאיר “לניסיון” יום שלם לפני שבדקתם שעה. אם השעה לא עובדת, יום שלם לא יעבוד.

לא להעניש על מה שמצאתם כשחזרתם. הכלב לא מקשר בין הכרית מעשר בבוקר לבין הכעס בשש בערב. הוא כן לומד שהחזרה שלכם לא נעימה, וזה מוסיף לחץ.

לא לסגור בכלוב תשע שעות. הרגלה לכלוב היא כלי טוב לשעות ספורות, לא ליום עבודה שלם. ולכלב במצוקת היעדרות, כלוב סגור אינו פתרון בכלל, והוא עלול להיפגע בניסיון לצאת.

לא לפצות בסופי שבוע. יומיים צמודים לכלב בכל סוף שבוע מחזירים אותו כל יום ראשון לנקודת ההתחלה.

לא להביא כלב שני כדי שלא יהיה לבד. כלב שנלחץ כי האדם שלו יצא נשאר לחוץ גם ליד כלב אחר.

לא להתקשר לשכנים כל יום לשאול אם הוא נובח. מצלמה עונה על השאלה הזאת טוב יותר, ושכנים ששואלים אותם כל יום מתחילים להקשיב לנביחות. אם הם כן מתלוננים, מקשיבים, מודים, ומספרים להם מה אתם עושים.

מתי זה כבר חרדת נפרדות

הסתגלות קשה ומצוקה אמיתית נראות דומה בימים הראשונים, ונפרדות עם הזמן. שווה לפנות לעזרה, ולא לחכות שיעבור, כשמופיע אחד מאלה אחרי שבועיים של שגרה קבועה:

• יללה או נביחה שמתחילה דקות אחרי שיצאתם ונמשכת עד שאתם חוזרים.
• הרס שמרוכז באזור הדלת והחלונות: משקופים, וילונות, רשתות.
• צרכים בבית בכל יציאה, אצל כלב שנקי לגמרי כשאתם שם.
• כלב שלא נוגע באוכל או בצעצוע עד שאתם חוזרים.
• כלב שפוגע בעצמו בניסיון לצאת. במקרה הזה פונים קודם לווטרינר.

אלה סימנים של חרדת נפרדות, וזה כבר תהליך של חודשים ולא של שבועות. חלק מהכלבים צריכים גם עזרה תרופתית בשלב מסוים, וזאת החלטה של הווטרינר בלבד. את מה שעושים בה, ואיך מבדילים בינה לבין הסתגלות, פירטתי בעמוד על חרדת נטישה אצל כלבים. ואם החזרה למשרד עוד לא קרתה, ואתם עדיין בתקופה שבה מישהו בבית, את איך עושים שהתקופה הזאת לא תבנה תלות, כתבתי בעמוד על עבודה מהבית עם כלב.