כלב שאוכל מהר מדי

יש כלבים שאוכלים כמו שאוכלים בתחרות. הקערה נוחתת, נשמע רעש של גרגרים על נירוסטה, ותוך עשר שניות הכלב כבר מלקק את הקערה הריקה ומסתכל עליכם. לפעמים זה מצחיק, לפעמים זה נגמר בהקאה על השטיח, ולפעמים זה מסתיר משהו שכדאי להבין. אכילה מהירה היא אחת הבעיות הכי פשוטות לשפר, ובמקביל אחת שכדאי לקחת ברצינות, בעיקר אצל כלבים גדולים.

איך נראית אכילה מהירה מדי, ועד כמה זה נפוץ

אכילה מהירה היא תופעה נפוצה מאוד, במיוחד אצל כלבים שגדלו עם אחים רבים בהמלטה, כלבים שאומצו אחרי תקופה של רחוב או מחסור, ובבתים עם יותר מכלב אחד. אצל חלק מהגזעים, כמו לברדורים וביגלים, היא כמעט ברירת מחדל. וזה לא בגלל שהם רעבים יותר מכלבים אחרים. במה שאני רואה, אצל הכלבים האלה האוכל פשוט שווה הרבה יותר, וכל דבר ששווה הרבה נעשה מהר. בעלים של לברדור יודעים: גם אחרי ארוחה מלאה, הוא יבדוק אם נפל משהו מתחת לשולחן.

הסימנים שהאכילה מהירה מדי:

1. הארוחה נגמרת בפחות מדקה, בלי לעיסה כמעט בכלל.
2. הכלב משתעל או נחנק באמצע או מיד אחרי.
3. הקאה זמן קצר אחרי הארוחה, לפעמים עם גרגרים שלמים.
4. גיהוקים, גזים ובטן שנראית נפוחה מעט אחרי האוכל.
5. הכלב דוחף את הקערה על כל הרצפה, ונראה דרוך במהלך הארוחה.
6. הכלב נועץ מבט, קופא או נוהם כשמישהו מתקרב בזמן האכילה.

שני הסימנים האחרונים כבר לא קשורים רק למהירות, אלא לחשש שמישהו ייקח. שם האכילה המהירה פוגשת את הרכושנות על אוכל, ושווה לעבוד על שתיהן יחד.

מתי אכילה מהירה היא עניין לווטרינר

רוב הכלבים שאוכלים מהר בריאים לגמרי. אבל יש כמה מצבים שבהם אכילה מהירה היא סימן, או סיכון, שהווטרינר צריך לדעת עליהם:

• התנפחות ופיתול קיבה. אצל כלבים גדולים עם חזה עמוק, כמו רועה גרמני, דני, וימרנר, סטנדרט פודל ואחרים, אכילה מהירה ובליעת אוויר נחשבים לגורמי סיכון למצב חירום שבו הקיבה מתנפחת ולפעמים מסתובבת. בטן נפוחה וקשה, ניסיונות להקיא בלי שיוצא כלום, ריור, אי שקט וחולשה אחרי ארוחה הם סיבה לפנות למיון וטרינרי מיד, לא למחרת.
• הקאות חוזרות. הקאה פעם בכמה זמן אחרי ארוחה מהירה היא לא אסון, אבל הקאות קבועות צריכות בדיקה.
• רעב שלא נגמר. כלב שאוכל מהר וגם מחפש אוכל כל הזמן, מאבד משקל, שותה הרבה או משנה התנהגות, יכול לסבול מבעיה בריאותית, מתולעים או ממנה לא מתאימה.
• שינוי פתאומי. כלב שתמיד אכל בנחת ופתאום התחיל לבלוע, או להפך, כלב שאכל מהר ופתאום מתקשה, צריך בדיקה. כאב בשיניים או בפה משנה את הדרך שבה כלב אוכל.

כל אלה דברים שאילוף לא פותר. אז לבדוק עם הווטרינר, ולשאול אותו גם על גורמי הסיכון של הכלב שלכם, על כמות המזון ועל השאלה אם להאכיל ארוחה אחת או כמה ארוחות קטנות ביום.

למה הכלב אוכל כל כך מהר? ההיגיון שלו

תחרות. זאת הסיבה הנפוצה ביותר. גור שגדל בהמלטה של שמונה, עם קערה משותפת, למד בשבועות הראשונים שלו שמי שאוכל מהר אוכל יותר. בבית עם עוד כלב, הלקח הזה ממשיך כל יום: כלב שמסיים לפני השני יכול לנסות את הקערה של השני. ואפילו כלב יחיד יכול להרגיש תחרות כשיש מישהו שמסתובב ליד הקערה.

עבר של מחסור. כלבים שאומצו מרחוב, ממקלט צפוף או מתקופה של רעב, לומדים שאוכל הוא משהו שצריך לגמור לפני שהוא נעלם. ההרגל הזה יכול להימשך הרבה אחרי שהכלב כבר חי בבית עם ארוחות קבועות. אצל כלבים מאומצים זה אחד הדברים שהכי לוקח להם זמן לשחרר.

הרגל וערך. אצל כלבים שאוכל הוא הדבר הכי שווה ביום, הארוחה היא רגע של התרגשות גדולה. אם היא מגיעה רק פעמיים ביום, בקערה, ונגמרת מהר, היא נשארת שיא של עוררות ולא מקור של רוגע.

גור שאוכל מהר. אצל גורים, אכילה מהירה היא כמעט תמיד המשך ישיר של ההמלטה, שבה כל הגורים אכלו מאותה קערה. זה הזמן הכי טוב לשנות את ההרגל, לפני שהוא מתקבע: כל ארוחה במקום שקט, חלק מהאוכל בצעצוע או בפיזור, וחלק כפרסים באימונים הקצרים שגורים צריכים ממילא. גור שלומד מגיל צעיר שאוכל מגיע תמיד, ושאף אחד לא לוקח אותו, גדל לכלב שאוכל בנחת.

משעמם. בשביל כלב, קערה היא הדרך הכי פחות מעניינת לאכול. בטבע, השגת אוכל דורשת חיפוש, הרחה ועבודה. קערה מקצרת את כל זה לעשר שניות, ומשאירה כלב עם הרבה אנרגיה ובלי שום דבר לעשות איתה.

מה מחמיר את המצב

• קערות משותפות או סמוכות בבית עם כמה כלבים. כל ארוחה היא מרוץ.
• לעמוד ליד הכלב בזמן שהוא אוכל, לקחת את הקערה באמצע “כדי שיתרגל”, או לשים יד בקערה. כל אלה מלמדים שאוכל יכול להיעלם, ומאיצים את הבליעה.
• להגדיל מנות בגלל שהכלב “נראה רעב”. מנה גדולה יותר נבלעת באותה מהירות, ומוסיפה משקל.
• להוסיף ריגוש סביב הארוחה. לנופף בקערה, להכריז על האוכל בקול, לחכות שהכלב יקפוץ. הכלב מגיע לקערה בשיא העוררות, ובולע.
• פעילות מאומצת מיד לפני או אחרי הארוחה, במיוחד אצל כלבים גדולים. כדאי לשאול את הווטרינר כמה זמן לחכות.

התוכנית לבית: מה עושים מחר בבוקר

1. מחר בבוקר: מודדים. מפעילים שעון בטלפון כשהקערה נוחתת, ועוצרים כשהיא ריקה. רושמים. זה המדד שלכם לכל התוכנית.
2. מאכילים בנפרד. בבית עם כמה כלבים, כל כלב אוכל בחדר משלו או מאחורי שער בטיחות, ואף אחד לא נכנס עד שהקערות ריקות ונאספו. גם בבית עם כלב אחד, הארוחה מתקיימת במקום שקט, בלי ילדים שעוברים לידה.
3. מחליפים את הקערה. קערה מאיטה עם בליטות, צעצוע מזון שמשחרר גרגרים כשמגלגלים אותו, שטיח הרחה, או פיזור על הדשא. מתחילים באפשרות הקלה ביותר, כדי שהכלב יצליח ולא יתוסכל.
4. מורידים את הריגוש לפני הארוחה. מכינים את האוכל בשקט, מבקשים מהכלב לשבת או לשכב כמה שניות, ורק אז מניחים. כלב שמגיע לאוכל רגוע יותר אוכל לאט יותר.
5. מחלקים את המנה. אחרי התייעצות עם הווטרינר, אפשר לחלק את המנה היומית לשלוש ארוחות קטנות במקום שתיים, או להשתמש בחלק מהמנה כפרסים באימונים. כך כל ארוחה קטנה יותר, והרעב בין הארוחות קטן יותר.
6. הופכים חלק מהאוכל לעבודה. חלק מהמנה היומית נכנס למשחקי חיפוש בבית: מחביאים קומץ גרגרים בכמה מקומות בחדר, והכלב מחפש. זה מאט את האכילה, ובמקביל מוריד אנרגיה ומעייף את הראש. העמוד על העשרה ומשחקי חשיבה מפרט עוד רעיונות.
7. בונים אמון סביב הקערה. אם הכלב דרוך כשמתקרבים, עוברים לידו במרחק ומשליכים פרס טוב שנוחת ליד הקערה, וממשיכים ללכת. הכלב לומד שאדם שמתקרב לאוכל מוסיף, ולא לוקח.

איזו דרך להאט מתאימה לכלב שלכם

הדרך	כמה היא מאטה	למי היא מתאימה	מה לשים לב
קערה מאיטה	בינוני	כמעט כל כלב, כצעד ראשון	לבחור גודל שהאף נכנס בין הבליטות
פיזור על דשא או מגבת	גבוה	כלבים שאוהבים להשתמש באף	לא בשטח עם זבל, ולאסוף מה שנשאר
שטיח הרחה	גבוה	כלבים רגועים יחסית	לא להשאיר עם כלב שלועס בד
צעצוע מזון מתגלגל	גבוה	כלבים אנרגטיים שאוהבים לעבוד	רעש על רצפה, ומתאים לחדר עם שטיח
צעצוע מזון קפוא	גבוה מאוד	ארוחה כשאתם יוצאים מהבית	להתחיל בגרסה קלה, לא קפואה לגמרי
אוכל כפרסים באימון	מלא	כל כלב, בחלק מהמנה	לנכות מהמנה היומית

אין צורך לבחור אחד. הרבה בתים מחליפים ביניהם לאורך השבוע: קערה מאיטה בערב, פיזור בבוקר, וצעצוע מזון כשיוצאים. המגוון שומר על העניין, וכלב שלא יודע איך תיראה הארוחה הבאה מגיע אליה סקרן יותר ולחוץ פחות.

איך מודדים התקדמות

המדד הוא השעון. אם הארוחה ארכה עשר שניות בקערה רגילה, דקה וחצי בקערה מאיטה היא שינוי משמעותי, ועשר דקות בשטיח הרחה הן כבר ארוחה אחרת לגמרי. במקביל מסתכלים על התוצאות: פחות הקאות, פחות שיעולים, וכלב שרגוע יותר אחרי הארוחה ולא מחפש עוד. סימן טוב במיוחד הוא כלב שמסיים לאכול ואז הולך לשתות ולשכב, במקום לרוץ לבדוק את הקערה של הכלב השני.

כמה זמן זה לוקח באמת?

החלק הטכני מהיר: קערה מאיטה או צעצוע מזון משנים את מהירות האכילה כבר מהארוחה הראשונה. מה שלוקח זמן הוא ההרגל שמאחוריו. אצל כלב שאוכל מהר מתוך תחרות, ארוחות נפרדות ורגועות מורידות את הדריכות תוך שבועות ספורים. אצל כלב עם עבר של מחסור, השחרור לוקח חודשים, ולפעמים חלק מההרגל נשאר תמיד. זה בסדר: המטרה היא לא לשנות את האופי של הכלב, אלא לדאוג שכל ארוחה תהיה בטוחה ורגועה.

מה שבעלים מספרים לי לרוב אחרי כמה שבועות הוא דווקא לא על הארוחה. הם מספרים על הזמן שאחריה. כלב שעבד עשר דקות עם האף כדי לאכול נשכב אחר כך לישון, במקום להסתובב במטבח ולבקש עוד. כלב שאכל מצעצוע מזון כשהבעלים יצאו לעבודה פוגש את הבוקר שלו לבד בעיסוק במקום בהמתנה. ובבית עם שני כלבים, ארוחות נפרדות ורגועות מורידות מתח שהיה קיים כל היום, גם מחוץ לשעות האוכל. במובן הזה, האטת הארוחה היא אחד השינויים הקטנים שמשפיעים על כל היום.

ושווה לדעת מראש: בהתחלה, חלק מהכלבים מתוסכלים מצעצוע מזון. הם נובחים עליו, מנסים להפוך אותו או מוותרים. לכן מתחילים בגרסה הקלה, עם הרבה גרגרים שיוצאים בקלות, ומקשים בהדרגה. כלב שמצליח נהנה, וכלב שנהנה מאט.

אילו סימנים אומרים שצריך לפנות?

• בטן נפוחה וקשה, ניסיונות להקיא בלי תוצאה, ריור וחולשה אחרי ארוחה. זה מצב חירום, ופונים מיד.
• הקאות קבועות, ירידה במשקל, שתייה מרובה או רעב שלא נגמר. קודם הווטרינר.
• נהמה, קיפאון או נשיכה כשמתקרבים לכלב שאוכל. זאת כבר רכושנות, והיא צריכה תוכנית משלה, ובמקרים של הקפצת פה או נשיכה, הערכה מקצועית.
• מריבות בין כלבים סביב אוכל. זה כבר מצב של שני כלבים שרבים בבית, עם סידורי בטיחות ברורים.
• גניבת אוכל מהשיש ומהשולחן, שבאה יחד עם האכילה המהירה. על זה כתבתי בעמוד על כלב שגונב אוכל מהשיש.

האם אילוף בתנאי פנסיון רלוונטי לאכילה מהירה?

לאכילה מהירה לבדה, לא. זאת בעיה שפותרים בבית, עם קערה נכונה, ארוחות נפרדות וקצת סבלנות, והעמוד הזה נותן את כל מה שצריך בשביל זה. אילוף בתנאי פנסיון נעשה רלוונטי כשהאכילה המהירה היא חלק מתמונה רחבה יותר: כלב עם עוררות גבוהה, שומר על אוכל, גונב מהשולחן ולא מסוגל לחכות. שם שלושה שבועות של מסגרת, שליטה בדחפים ופקודות כמו “לא לזוז” ו”למקום” משנים גם את הרגע שלפני הארוחה, ולא רק את הארוחה עצמה.