אילוף בוקסר

בוקסר הוא כלב שקשה לא לחייך לידו. הוא שמח, פיזי, מצחיק ונאמן מאוד. וזה בדיוק מה שהופך אותו לאתגר: כלב של שלושים קילו שמתנהג כמו גור עד גיל שלוש, קופץ כשהוא שמח, תופס בפה כשהוא משחק, ומשתמש בכפות הקדמיות כמו מתאגרף. רוב השיחות שלי עם בעלים של בוקסר הן לא על כלב רע. הן על כלב שיש לו יותר מדי שמחה ואין לו בלם.

בשביל מה גידלו את הבוקסר, ומה זה אומר בבית?

הבוקסר מגיע ממסורת של כלבים חזקים שעבדו עם ציידים ועם אנשים, ובהמשך שימש ככלב שמירה וכלב עבודה. כלב טוב לתפקידים כאלה הוא חזק, אמיץ, מגיב מהר, ובעל אנרגיה גבוהה. ובבית, הבוקסר המודרני הוא לרוב כלב משפחה שמח שהביא איתו את כל זה.

ויש לו שתי תכונות שקובעות את העבודה איתו. הראשונה היא הבגרות האיטית. בוקסרים רבים נשארים שובבים ופיזיים עד גיל שלוש ויותר, ובעלים שחיכו שיירגע עם הגיל מגלים שהגיל לבד לא עושה את העבודה. השנייה היא הפנים. לבוקסר אף קצר יחסית, וזה אומר שהוא מתקשה להוריד חום ביעילות של כלב עם חרטום ארוך.

בבית ישראלי, השילוב של אנרגיה גבוהה וקושי בחום הוא האתגר המרכזי. הכלב צריך הרבה פעילות, ובחלק גדול מהשנה הוא לא יכול לקבל אותה בחוץ באמצע היום. מכאן שחלק גדול מהעבודה איתו חייב לקרות בבית, בראש, ובשעות הקרירות.

עם מה בעלים של בוקסר מתקשרים אליי?

קפיצה על אנשים בראש הרשימה. אחריה תפיסה בפה בזמן משחק, משחק גס עם ילדים, משיכה ברצועה, כלב שלא נרגע בבית, וגניבת אוכל. אצל חלק מהבוקסרים יש גם תגובות לכלבים אחרים, בעיקר לכלבים מאותו מין.

מה שמשותף כמעט לכל הרשימה הוא עוררות. בוקסר עולה מהר מאוד מרגוע לשמחה מתפרצת, ובשמחה מתפרצת הוא כבר לא שומע. הוא קופץ כי הוא מוצף, לא כי הוא לא יודע לשבת. הוא תופס בפה כי המשחק עלה שלב, לא כי הוא רוצה לפגוע.

ולגבי כלבים אחרים: חלק מהבוקסרים משחקים בסגנון שכלבים אחרים לא אוהבים. הם קופצים על הכלב השני, דוחפים עם הכפות, ומתעלמים מהסימנים שהוא כבר רוצה להפסיק. כלב שני שמתעצבן ונוהם, ובוקסר שלא מבין למה, הם מתכון לריב בגינת הכלבים. זה לא אומר שבוקסר לא יכול לשחק עם כלבים. זה אומר שצריך לבחור לו שותפים שאוהבים את הסגנון שלו, ולעצור את המשחק לפני שהוא עולה מדרגה.

וההבחנה שמשנה את הטיפול: בוקסר שקופץ על אורחים בגלל התרגשות צריך הורדת עוררות לפני שהדלת נפתחת. בוקסר שקופץ כי זה הביא לו תשומת לב במשך שנתיים צריך שהקפיצה תפסיק לעבוד. אצל רוב הבוקסרים שאני פוגש, זה שניהם יחד, ולכן עובדים על שניהם.

איך מאלפים כלב שמח שמשתעמם מהר?

בקצר, במגוון, ועם משחק. בוקסר לומד מהר, אבל משתעמם מחזרות. עשר פעמים שב ברצף ייגמרו בכלב שעושה פרצופים ומתגלגל על הגב. שלוש דקות, שלושה תרגילים שונים, הרבה הצלחות, ונגמר כשהוא עוד רוצה.

רוב הבוקסרים מונעים מאוכל וממשחק, ומשחק הוא כלי חזק במיוחד איתם. משיכת חבל קצרה כפרס, עם עצירה באמצע, מלמדת אותו שליטה בדחפים בתוך מה שהוא הכי אוהב. וזה הכלי שהבוקסר הכי צריך.

דבר שעובד במיוחד עם בוקסר הוא לגוון את המקום ולא רק את התרגיל. אותה ישיבה בסלון, במטבח, ליד הדלת, במרפסת ובחצר היא בשבילו חמישה תרגילים שונים, וזה גם בדיוק מה שהופך פקודה שעובדת בסלון לפקודה שעובדת בחיים. בעלים שמתרגלים רק בסלון מופתעים שהכלב לא יושב ליד הדלת, אבל מבחינת הכלב הוא אף פעם לא למד לשבת ליד הדלת.

והוא רגיש. בוקסר נראה קשוח, אבל הרבה מהם מגיבים לצעקה בהתנתקות או בהתרגשות נוספת. בעלים שצועקים על בוקסר שקופץ מגלים לעיתים קרובות שהוא קופץ גבוה יותר, כי מבחינתו הצטרפתם למשחק. קולר כואב או משיכה חזקה מוסיפים לחץ לכלב שכבר עמוס, ולעיתים קרובות מעלים את העוררות במקום להוריד.

מה עושים מחר בבוקר

1. מלמדים מזרן: הוא עולה, מקבל פרס, נשאר שתי שניות, יורד באות. עשר חזרות, שלוש פעמים ביום.
2. כל כניסה הביתה: מתייחסים אליו רק כשארבע הרגליים על הרצפה. קפץ, מסתובבים. נחת, מלטפים בשקט.
3. משחקים במשיכת חבל עם עצירה כל עשרים שניות: שחרר, שב, ושוב.
4. אחרי כל טיול, חמש דקות על המזרן עם צעצוע לעיסה. זה זמן הירידה.
5. בקיץ, מעבירים את רוב העבודה הביתה, ומקצרים את הטיולים לשעות הקרירות.

מה לא לעשות

לא לדחוף אותו עם הברך כשהוא קופץ, כי אצל בוקסר זה נראה כמו משחק. לא לשחק איתו משחקי היאבקות פרועים, ובטח לא לתת לילדים לשחק כך. לא לזרוק כדור עשרים פעמים ברצף כדי שיתעייף, כי זה מעלה אותו ולא מוריד. ולא להתאמן איתו בחוץ בשעות החמות, גם כשהוא נראה מלא אנרגיה.

כמה פעילות בוקסר צריך, ואיך עושים אותה בקיץ?

בוקסר בוגר ובריא צריך לרוב שעה עד שעה וחצי של פעילות ביום, ועוד עבודה לראש. אבל בגלל האף הקצר, החלון שלו בקיץ קטן מזה של רוב הכלבים הגדולים. אחד הדברים שבעלים לא יודעים הוא שבוקסר לא תמיד עוצר לבד כשחם לו. הוא ימשיך לשחק עד שיהיה מאוחר מדי.

לכן בקיץ אני בונה את היום שלו אחרת. טיול בוקר מוקדם ארוך יחסית, טיול לילה, ובאמצע היום עבודה בבית: משחקי חיפוש, צעצועי מזון, אימון קצר בחדר ממוזג. הפירוט על שעות וסימנים נמצא בעמוד על חום, קיץ ומתי לא לאמן.

ובחורף, בוקסר נהנה מהרבה יותר: טיולים ארוכים, משחק עם כלבים מתאימים, ריצה בשטח. אבל גם בחורף, השילוב של תנועה עם עבודת ראש עדיף על תנועה לבד. בוקסר שרץ שעה וחזר הביתה עדיין צריך חמש דקות של חיפוש או לעיסה כדי לרדת. בלי זה, הוא חוזר מהטיול עייף בגוף ודרוך בראש, וזה בדיוק הכלב שקופץ על הספה ותופס את השרוול של הילד.

בוקסר וילדים: איפה זה משתבש?

בוקסרים רבים אוהבים ילדים מאוד, והם סבלניים, שמחים ומשחקים. איפה זה משתבש? בעוצמה. ילדים רצים, צורחים ומנופפים בידיים, וזה בדיוק מה שמעלה בוקסר לשיא. בשיא הוא קופץ, דוחף עם הכפות ותופס שרוולים. אף אחד לא נפגע מכוונה, אבל ילד בן ארבע שנפל מבוקסר של שלושים קילו לא מרגיש את ההבדל.

הפתרון הוא לא להרחיק אותם, אלא לקבוע כללים. כשהילדים משתוללים, הבוקסר על המזרן או מאחורי שער. משחקים איתו רק עם צעצוע ארוך, לא עם ידיים. וכל משחק עוצר כשהוא מתחיל לקפוץ. עוד כללים שכל בית צריך בעמוד על ילדים וכלבים.

מה לבדוק עם הווטרינר?

אצל בוקסר אני שם לב במיוחד לשלושה דברים. נשימה: נחירות כבדות, התנשמות מהירה אחרי מאמץ קצר, או התעייפות שלא מתאימה לגיל. לב: בעיות לב מסוימות מוכרות בגזע, וכלב שמתעלף, מתנודד, או מתעייף מהר במיוחד צריך בדיקה. וחום: כל סימן של התחממות יתר, ריר סמיך, חוסר יציבות, הוא מצב חירום ולא נושא לאילוף.

וכמו בכל כלב, שינוי פתאומי בהתנהגות של כלב בוגר, נהימה כשנוגעים במקום מסוים, או כלב שפתאום לא רוצה לקפוץ לרכב, הם שאלות לווטרינר לפני שהן שאלות למאלף.

כמה זמן זה לוקח, ומה משתנה בשלושה שבועות אצלי?

קפיצה על אנשים משתנה בדרך כלל בתוך שבועיים עד שלושה, אם כל בני הבית עקביים. משחק עם עצירות נלמד מהר, ומשנה את הבית בתוך ימים. הליכה ברצועה לוקחת יותר. ובגיל ההתבגרות, שאצל בוקסר נמשך הרבה, יהיו ימים שנראה שהכול נשכח. זה חלק מהדרך.

באילוף בתנאי פנסיון בוקסר מקבל שלושה אימונים ביום וטיולים יומיומיים, בשעות שמתאימות לאף הקצר שלו. הוא לומד מהר, כי הוא שמח לעבוד. מה שאני אומר בכנות הוא שהשמחה שלו לא תיעלם, וגם לא צריכה. המטרה היא בוקסר שיודע לרדת ממנה. במפגש איתכם אחרי שבועיים ובמפגש המסירה בסיום אנחנו עובדים בעיקר על הרגעים שבהם הוא עולה: הדלת, האורחים, הילדים.

מה שתראו בבית אחרי שלושה שבועות הוא כלב שעדיין שמח לראות אתכם, ושיודע לשבת כשהוא שמח. כלב שעולה על המזרן כשאורח נכנס, שמחכה לאות לפני שהמשחק מתחיל, ושיורד מהשיא מהר יותר. אם בבית ממשיכים לשחק לפי אותם כללים, זה נשאר.

ומתי זה גדול ממה שמסדרים לבד? כשהמשחק עם הילדים כבר נגמר בפציעות, כשיש תגובות לכלבים אחרים, או כשהכוח שלו ברצועה גדול ממה שאתם מסוגלים להחזיק.