אילוף כלב מעורב

רוב הכלבים בישראל הם לא כלבי גזע, וכשאנשים מתקשרים אליי על כלב מעורב, הם כמעט תמיד מתחילים באותו משפט: הוא נראה כמו רועה, או כמו כנעני, או כמו משהו עם פיטבול. ואז הם מספרים על כלב שלא דומה לאף אחד מאלה. זה לא מקרי. כלב מעורב הוא הכלב שעומד מולכם, ולא סכום של גזעים שאפשר לנחש מהתמונה.

מה זה כלב מעורב בישראל, ולמה לא מנחשים לפי המראה?

כלב מעורב בישראל יכול להיות הרבה דברים. לפעמים הוא כלב שנולד בחצר, לפעמים כלב שאומץ ממחסה, ולפעמים כלב שחי ברחוב או בשטח ונאסף. אצל רבים מהם רואים השפעה של כלבים מקומיים, עם אוזניים זקופות, פרווה קצרה וזנב מסולסל, שמזכירה את הכלב הכנעני. אצל אחרים רואים רועים, טריירים או כלבי שמירה.

אבל המראה הוא רמז, לא הוראות הפעלה. כלב שנראה כמו רועה יכול להיות בלי שום דחף רעייה, וכלב קטן ושקט למראה יכול להיות עם דחף רדיפה חזק. לכן אני לא בונה תוכנית לפי הגזע שהכלב נראה. אני צופה בו: מה מניע אותו, ממה הוא נבהל, כמה אנרגיה יש לו, ואיך הוא מגיב לאנשים, לכלבים ולרעשים.

ויש עוד הבדל משמעותי בין כלב מעורב שגדל בבית מגור לבין כלב שאומץ בוגר. הראשון הוא כלב שאתם מכירים את כל ההיסטוריה שלו. השני מגיע עם עבר שאתם לא יודעים, ולפעמים גם המחסה לא יודע. רוב העמוד הזה עוסק בשני, כי שם רוב השאלות.

מה קורה בחודשים הראשונים עם כלב מאומץ?

הוא לומד אתכם, ואתם לומדים אותו. הכלב שנכנס אליכם הביתה בשבוע הראשון הוא לרוב לא הכלב שתכירו אחרי שלושה חודשים. חלק מהכלבים נראים שקטים ורגועים בהתחלה, ואז מתחילים להראות פחד, שמירה או אנרגיה. אחרים מתחילים מבוהלים ונפתחים בהדרגה.

רבים משתמשים בכלל ה-3-3-3 כתזכורת: שלושה ימים של הלם, שלושה שבועות של למידת השגרה, ושלושה חודשים עד שהכלב מרגיש בבית. זה לא חוק, וכל כלב שונה. אבל הרעיון מאחוריו חשוב: לא למהר. כלב שמציפים אותו בשבוע הראשון באורחים, בטיולים בגינת כלבים ובפקודות, לומד שהבית החדש הוא מקום עמוס ומלחיץ.

מה כן עושים בתקופה הזאת? שגרה קבועה, מקום מנוחה שקט שהוא רק שלו, טיולים רגועים במקומות שקטים, ומעט מאוד דרישות. ובדיקה מלאה אצל הווטרינר, לפני כל עבודה התנהגותית. על השלב הזה כולו יש עמוד נפרד, על כלב מאומץ בחודשים הראשונים.

עם מה בעלים של כלב מעורב מאומץ מתקשרים אליי?

פחד מאנשים זרים, ובמיוחד מגברים, מילדים או מאנשים עם כובע ומקל. רכושנות על אוכל, עצמות ולפעמים על מקום. בריחה מהחצר או מהדלת. הרגלי נקיון אצל כלב בוגר שאף פעם לא גר בבית. תגובות לכלבים אחרים ברצועה. וקושי להישאר לבד, אצל כלב שנקשר מהר ובחוזקה לאדם הראשון שהיה טוב אליו.

כמעט כל אחת מהבעיות האלה הגיונית כשחושבים מאיפה הכלב בא. כלב שחי ברחוב למד שאוכל לא מובטח, ולכן הוא שומר עליו. כלב שלא פגש גברים בגיל צעיר לא יודע שהם בטוחים. כלב שלא גר בבית לא יודע שיש הבדל בין שטיח לדשא. אלה לא פגמים באופי. אלה פערים בלמידה, ופערים בלמידה ממלאים.

וההבחנה שמשנה את הטיפול: פחד מול חוסר היכרות. כלב שמעולם לא ראה מעלית, מכונית או מדרגות, יתרגל אליהם יחסית מהר אם החשיפה הדרגתית ונעימה. כלב שנבהל מאוד ממשהו ספציפי, ושהבהלה שלו לא יורדת עם חשיפה רגילה, צריך עבודה אחרת, איטית יותר, בתהליך שנקרא דה-סנסיטיזציה. לנסות להציף אותו בדבר שמפחיד אותו רק מחמיר את הפחד.

איך מאלפים כלב שלא יודעים את העבר שלו?

לאט, מתוך צפייה, ועם הרבה בחירה. הדבר הראשון שאני עושה עם כלב מעורב מאומץ הוא למצוא מה מניע אותו. רבים מהם מונעים מאוכל, אבל כלב לחוץ לפעמים לא אוכל בכלל. כלב שלא לוקח פרס מהיד הוא לא כלב שלא אוהב אוכל, הוא כלב שנמצא מעל סף התגובה שלו. שם לא מלמדים. מתרחקים, ומחכים שיחזור לאכול.

אחר כך אני בונה אמון לפני דרישות. כלב שעוד לא בטוח בבית לא צריך ללמוד ללכת ליד הרגל. הוא צריך ללמוד שהאנשים בבית צפויים, שהידיים שלהם מביאות דברים טובים, ושאפשר להתקרב ולהתרחק בלי שיקרה כלום. רק אחרי זה מתחילים ללמד את שש הפקודות הבסיסיות, ובכלבים רבים זה קורה מהר מאוד מהנקודה הזאת.

איך זה נראה בפועל, בערך, אצל כלב מאומץ בוגר:

התקופה	מה רואים לרוב	על מה עובדים
השבוע הראשון	כלב שקט, זהיר, לפעמים לא אוכל או לא עושה צרכים	שגרה, מקום מנוחה, בלי דרישות
השבועות הראשונים	הכלב מתחיל לבדוק את הבית ואת הגבולות	נקיון, שמות, מגע עדין, טיולים שקטים
החודשים הראשונים	האופי המלא מתגלה, כולל פחדים ושמירה	עבודה מסודרת על מה שהתגלה, ופקודות בסיס

הטבלה הזאת לא מדויקת לכל כלב, וזה בסדר. היא שם כדי להזכיר שהכלב שתראו בחודש השלישי הוא זה שאתם מאלפים, לא הכלב של היום הראשון.

ועוד דבר: כלבים שחיו בשטח הם לרוב חכמים ועצמאיים, כי היו צריכים להיות. הם יכולים להיות זהירים מאוד ולבחון כל דבר לפני שהם מתחייבים אליו. זה לא חוסר שיתוף פעולה. זה כלב שמחליט אם אפשר לסמוך עליכם, וכדאי לתת לו את הזמן לגלות שכן.

ויש כלבים מהרחוב שמביאים איתם הרגלים של הישרדות: לחפש אוכל בכל פח, לאכול מהר מאוד, לישון בפינה עם הגב לקיר, לברוח כשמישהו מרים יד מהר. אלה לא דברים שמתקנים בתרגיל. הם נחלשים מעצמם כשהכלב מגלה, יום אחרי יום, שהאוכל מגיע תמיד, שהפינה שלו לא נלקחת, ושהיד שלכם עולה רק כדי לזרוק גרגר. העקביות שלכם היא האילוף כאן.

מה עושים מחר בבוקר

1. קובעים לו פינה שקטה עם מיטה, מים וצעצוע לעיסה, במקום שאף אחד לא עובר בו כל הזמן.
2. מאכילים אותו שם, לבד, בלי שמישהו עומד מעליו. אוכל שקט הוא הבסיס לטיפול ברכושנות.
3. בודקים את הגדר, את השער ואת הרתמה. כלב חדש שמבוהל יכול להשתחרר ולברוח, ולא יודע עדיין איפה הבית.
4. מבקשים מאורחים להתעלם ממנו ולזרוק לו גרגרים על הרצפה, בלי להושיט יד.
5. מתחילים יומן קצר: מה הבהיל אותו היום, מה הוא אהב, ומתי הוא נרגע.

מה לא לעשות

לא להציף אותו בחשיפה כדי שיתרגל. לא לקחת לו אוכל כדי להראות מי קובע. לא להעניש על צרכים בבית, אצל כלב שאולי מעולם לא גר בבית. ולא להחליט על סמך מה שהמחסה אמר, לטוב ולרע. התיאור שקיבלתם הוא נקודת פתיחה, לא אבחנה.

מה לבדוק עם הווטרינר לפני שמתחילים לאלף?

הכול, כי לא יודעים כלום. כלב שאומץ מהרחוב או ממחסה צריך בדיקה מלאה, כולל טפילים, שיניים, עור, ומפרקים. כאב שלא אובחן הוא אחד הגורמים הנפוצים לתגובות שנראות כמו בעיית התנהגות: נהימה כשנוגעים, חוסר רצון לזוז, עצבנות עם כלבים אחרים.

וחשוב במיוחד: כלב בוגר שעושה צרכים בבית צריך קודם לשלול סיבה רפואית, כמו דלקת בדרכי השתן או בעיה במערכת העיכול, לפני שמניחים שזה עניין של הרגל. לבדוק עם הווטרינר, ורק אחרי זה לעבוד על השגרה.

מתי אילוף בתנאי פנסיון מתאים לכלב מאומץ, ומתי עדיף לחכות?

כאן אני רוצה להיות ישר במיוחד. כלב שאומץ לפני שבועיים, ועוד לא הספיק להבין שהבית שלכם הוא הבית שלו, בדרך כלל לא צריך עוד מעבר עכשיו. הוא צריך זמן, שגרה, ואתכם. שלושה שבועות במקום אחר בשלב הזה יכולים לבלבל אותו, ולדחות את הקשר שנבנה איתכם.

ההמלצה שלי לרוב היא לחכות שהכלב יתבסס בבית, שבועות ולפעמים חודשים, ולעבוד בבית על הבסיס. באילוף בתנאי פנסיון כלב מאומץ שכבר מרגיש בבית מקבל שלושה אימונים ביום, טיולים יומיומיים ושגרה עם גבולות ברורים, וזה יכול לעשות שינוי גדול. המפגש איתכם אחרי שבועיים ומפגש המסירה בסיום חשובים אצלו במיוחד, כי ההעברה חזרה הביתה צריכה להיות רכה.

יש מצבים שבהם לא מחכים: כשהכלב נשך, כשיש סכנה לילדים, כשהוא בורח שוב ושוב לכביש, או כשהבית כבר לא מחזיק. במצבים כאלה צריך עזרה מקצועית עכשיו, בבית או מחוצה לו. ובשאר המקרים, תנו לו זמן, ותנו גם לעצמכם. בעלים של כלב מאומץ נוטים להרגיש שהם צריכים לפצות אותו על כל מה שעבר, וזה מוביל לפעמים לוויתור על כל גבול. כלב מעורב מאומץ שקיבל את הזמן שלו הוא לרוב אחד הכלבים הכי מחוברים שתפגשו.