אילוף האסקי סיבירי

ההאסקי הוא הגזע שבעלים בישראל הכי מתאהבים בו מתמונה, והכי מופתעים ממנו בחיים. העיניים הכחולות והפנים של זאב מוכרים את הכלב, אבל הכלב עצמו נבנה למשהו אחר לגמרי ממה שדירה בפתח תקווה או בית בשרון מציעים לו: קור, מרחק, וקבוצה שרצה ביחד שעות.

בשביל מה גידלו את ההאסקי, ומה זה אומר באקלים ישראלי?

ההאסקי הסיבירי גודל למשוך מזחלות קלות למרחקים ארוכים, בקור קיצוני, בקבוצה של כלבים. כלב מזחלה טוב רץ קדימה ולא מחכה לאישור, מחליט לבד איפה הקרח בטוח, וממשיך לרוץ גם כשהוא עייף. מכאן שלוש תכונות שבעלים פוגשים כל יום: סיבולת עצומה, עצמאות בקבלת החלטות, ורצון חזק לרוץ קדימה.

בבית ישראלי, התכונות האלה נראות ככה. הסיבולת הופכת לכלב שחוזר מטיול של שעה ומחפש מה לעשות. העצמאות הופכת לכלב ששומע אתכם קוראים, שוקל, ומחליט שלא. והרצון לרוץ קדימה הופך למשיכה ברצועה ולבריחה מכל דלת פתוחה.

ומעל הכול, החום. האסקי נושא פרווה כפולה שנבנתה לשמור עליו בקור. בקיץ שלנו, ובמיוחד בלחות של מישור החוף, יש חודשים שבהם הוא יכול לעבוד בחוץ רק בבוקר מוקדם מאוד ובלילה. זה לא פרט קטן, זה המבנה של כל השנה שלו. כל בעלים של האסקי צריך לקרוא את העמוד על חום, קיץ ומתי לא לאמן לפני יוני.

עם מה בעלים של האסקי מתקשרים אליי?

בראש הרשימה, ובפער: בריחה. האסקי שיוצא מהדלת, קופץ מעל גדר, חופר מתחתיה, או משתחרר מהקולר בטיול. ואחריה, כלב שלא בא כשקוראים לו. אחר כך: משיכה ברצועה, רדיפה אחרי חתולים, הרס בבית, יללות שהשכנים שומעים, וחפירות בחצר.

מה שכדאי להבין על בריחה הוא שהיא מחזקת את עצמה. כל פעם שהאסקי יוצא מהדלת, הוא מקבל בשניות הראשונות את כל מה שכלב כזה רוצה: ריצה, ריחות, חופש. אין פרס ביד שמתחרה בזה. לכן כל בריחה מוצלחת היא תרגול, וכלב שברח עשר פעמים לא עושה את זה מחוצפה, הוא עושה את מה שעבד לו.

וכאן ההבחנה שמשנה את הטיפול. יש האסקי שבורח אל משהו: ריח, חתול, ריצה. ויש האסקי שבורח מתוך משהו: שעמום של שעות לבד בחצר, או קושי להישאר לבד. הראשון צריך ניהול צמוד של דלתות וגדרות ועבודה על קריאה. השני צריך קודם כל שינוי בשגרה, כי שום גדר לא תחזיק כלב שאין לו מה לעשות.

איך מאלפים כלב שמחליט בעצמו?

ההאסקי לא פחות חכם מכלבים אחרים, הוא פשוט שואל בכל תרגיל מה הוא מרוויח מזה. הוא לרוב לא יעבוד כדי לרצות אתכם כמו רועה גרמני. הוא יעבוד כשהעסקה טובה. זה לא חיסרון, זה מידע: מי שמבין את זה מאלף האסקי בלי מלחמות.

בפועל זה אומר אימונים קצרים מאוד, שלוש עד חמש דקות, שנגמרים כשהוא עוד רוצה. פרסים משתנים, כי אותו חטיף בפעם העשרים מאבד ערך. ושימוש במה שהוא באמת רוצה כפרס: לפעמים ריצה קצרה, לפעמים הרחה, לפעמים להמשיך ללכת קדימה. העיקרון הזה נקרא עקרון פרמק, והוא כלי מרכזי עם הגזע הזה.

מה עושים מחר בבוקר

1. בודקים את הגדר ואת הדלתות. כל בריחה שנמנעת היא בריחה שלא מתורגלת. שער בכניסה לבית שווה יותר מכל אימון בשבוע הראשון.
2. עוברים לרתמה שהוא לא יכול להשתחרר ממנה, ובודקים אותה בבית לפני שסומכים עליה ברחוב.
3. קונים רצועה ארוכה של חמישה עד עשרה מטרים, ומתחילים לתרגל קריאה בפארק בבוקר מוקדם, כשהוא על הרצועה.
4. קוראים לו רק כשיש סיכוי טוב שיבוא. כל קריאה שהוא מתעלם ממנה מלמדת אותו שהמילה הזאת לא מחייבת.
5. כשהוא בא, הפרס הוא הטוב ביותר שיש לכם, ולפעמים הפרס הוא לחזור לרוץ. כך הקריאה לא מסמנת את סוף הכיף.

מה לא לעשות

לא לרדוף אחריו כשהוא בורח, כי זה משחק שהוא מנצח בו. לא לכעוס עליו כשהוא חוזר סוף סוף, אפילו אחרי חצי שעה, כי הוא ילמד שחזרה אליכם היא הרגע הגרוע. ולא להשאיר אותו לבד בחצר שעות, מתוך מחשבה שזה מספק אותו. חצר בלי עבודה היא בדיוק המקום שבו האסקי מתאמן בחפירה ובטיפוס.

כמה עבודה האסקי צריך, ואיך עושים אותה בקיץ?

הרבה. האסקי בוגר ובריא צריך לרוב שעה וחצי עד שעתיים של פעילות ביום, ועוד עבודה לראש. הבעיה בישראל היא לא הכמות אלא החלון. בקיץ, הפעילות הגופנית בחוץ צריכה להתרכז בשעות שלפני הזריחה ואחרי שהאספלט התקרר, וגם אז במינון זהיר.

בחורף אפשר לעשות איתו דברים שהוא נבנה בשבילם: ריצה ברתמה לצד אופניים או לצד רץ, משיכה מבוקרת, טיולים ארוכים בשטח. בקיץ, העבודה עוברת לראש ולאף: משחקי חיפוש בבית, צעצועי מזון קפואים, אימון קצר בחדר ממוזג, ופינה קרירה בחצר שמותר לחפור בה.

כדאי לזכור שבאוגוסט, האסקי שנשכב באמצע הטיול ולא מוכן להמשיך לא מתעקש. הוא חם. זה הרגע לחזור הביתה, לא לדרבן. ולגבי דחף טריפה: אצל רוב ההאסקים הוא חזק, וחתולי הרחוב בשכונה הם חלק מהעבודה, לא הפתעה.

בפועל זה אומר שבטיול אני לא מחכה שהוא יזנק. אני לומד את המסלול, יודע איפה החתולים יושבים ליד הפחים, ומתחיל לתגמל אותו על מבט אליי עוד לפני שהוא ראה אותם. במרחק שבו הוא עוד מסוגל לאכול, הוא לומד. במרחק שבו הוא כבר לא לוקח אוכל, הוא רק מתרגל להתפרץ, וזה הסימן להתרחק ולא להתעקש.

האסקי לבד בבית: למה דווקא הוא מתפרק?

כי הוא כלב של קבוצה, ובשבילו בית ריק הוא מצב חריג. הרבה בעלים של האסקי מתארים את אותו דבר: בבוקר הכלב בסדר, ואחרי שעתיים לבד השכנים שומעים יללות, הספה פתוחה ופס הדלת לעוס. הנטייה הטבעית היא לחשוב שהוא נוקם. הוא לא. הוא משועמם, או לחוץ, או שניהם.

ההבחנה בין השניים קובעת מה עושים. אם ההרס מתחיל אחרי שעה או שעתיים, ומתרכז בחפצים שמעניינים אותו, זה לרוב שעמום, והפתרון הוא פעילות טובה לפני היציאה ועבודה לראש בזמן שהוא לבד. אם היללות מתחילות דקה אחרי שהדלת נסגרה, וההרס מתרכז סביב הדלת והחלונות, זה נראה יותר כמו חרדת נפרדות, וזה עולם אחר שדורש עבודה הדרגתית ולא רק עוד טיול.

הצעד הראשון בשני המקרים זהה: מצלמים. טלפון ישן על המדף, חצי שעה של הקלטה, ואתם יודעים יותר מכל ניחוש. עמוד נוסף שעוזר כאן הוא כמה שעות אפשר להשאיר כלב לבד.

מה לבדוק עם הווטרינר לפני שמאשימים את האופי?

קודם כל חום. כלב שמתנשם בכבדות, מזיל ריר סמיך, מתנודד או לא מגיב, צריך טיפול מיידי, וזה לא נושא לאילוף. מעבר לזה, יש כמה סימנים שאני מבקש לבדוק לפני עבודה התנהגותית: עייפות חריגה או עלייה במשקל בלי שינוי באוכל, בעיות עור ופרווה מעבר להשלה הרגילה, ושינויים בעיניים או בראייה, שיכולים לגרום לכלב להיבהל או להגיב באופן שנראה כמו חוסר ציות.

וכמו בכל גזע, שינוי פתאומי בהתנהגות של כלב בוגר הוא קודם כל שאלה לווטרינר. כלב שהפסיק לרצות לקפוץ לרכב, או שנוהם כשנוגעים בו במקום מסוים, אומר לכם משהו על הגוף שלו.

מה משתנה כשהאסקי מגיע אליי לשלושה שבועות?

באילוף בתנאי פנסיון ההאסקי מקבל משהו שקשה לתת לו בבית: שגרה קבועה עם שלושה אימונים ביום וטיולים יומיומיים, בסביבה שבה בריחה פשוט לא קורית, ולכן גם לא מתורגלת. זה הבסיס. שלושה שבועות בלי בריחה מוצלחת הם התחלה של הרגל חדש.

אבל אני כן אומר את זה מראש: אילוף לא מוחק את מה שההאסקי הוא. אני יכול לבנות איתו קריאה טובה, הליכה רפויה ושקט ליד הדלת. אני לא יכול להבטיח שהוא יפסיק לרצות לרוץ. לכן חלק גדול מהעבודה במפגש איתכם אחרי שבועיים ובמפגש המסירה בסיום הוא על הניהול: דלתות, גדר, רתמה, ומה עושים ביום של שלושים וחמש מעלות.

מה לוקח כמה זמן, בערך, כשעובדים בעקביות:

מה	מתי רואים שינוי	הערה
שקט ליד דלת פתוחה	שבוע עד שבועיים	בתנאי שאין בבית אף בריחה מוצלחת בזמן הזה
הליכה ברצועה בלי גרירה	שבועיים עד ארבעה	בשטח מוכר קודם, ברחוב סואן אחר כך
קריאה על רצועה ארוכה ליד הסחות	חודש עד שלושה	תלוי בכמה הקריאה נשרפה לפני כן
קריאה אמינה בשטח פתוח	חודשים, ולא אצל כל האסקי	חלק מהכלבים יישארו על רצועה ארוכה לתמיד

ובחצי השנה אחרי האילוף אתם יכולים לחזור אליי לחזרות לתרגול, וזה בדיוק המקום לבדוק את הקריאה בתנאים קשים יותר.

ומתי זה גדול ממה שמסדרים לבד? כשהאסקי כבר ברח לכביש, כשהוא משתחרר מכל רתמה, או כשהשכנים מתלוננים על יללות כל יום. בשלב הזה כל שבוע של ניסוי וטעייה הוא עוד שבוע של תרגול בהתנהגות שאתם מנסים לעצור.