אילוף קוקר ספנייל

קוקר ספנייל הוא אחד הכלבים שהכי קל להתאהב בהם: עיניים גדולות, אוזניים ארוכות וזנב שלא מפסיק לזוז. ובגלל זה הוא גם אחד הכלבים שהכי קל לפנק בלי לשים לב. בבית הוא לרוב מתוק וחברותי. מה שמפתיע את הבעלים הוא הרגע שבו הכלב המתוק הזה נוהם עליהם מעל עצם, או בורח עם גרב ונושך כשמנסים לקחת אותה. זה לא כלב אחר. זה אותו כלב, בתוך מצב שאף אחד לא לימד אותו.

בשביל מה גידלו את הקוקר, ומה זה אומר בבית ישראלי?

הקוקר גודל באנגליה כספנייל שדה, כלב שעובד קרוב לצייד, נכנס לסבך, מאתר ציפורים בריח ומבריח אותן החוצה. השם עצמו הגיע מהציפור שהוא התמחה בה. כלב טוב לעבודה הזאת צריך אף חזק מאוד, התלהבות, סיבולת, וגם רגישות לאדם שעובד איתו, כי הוא עובד ממש לידו ומקשיב לו.

בבית ישראלי, התכונות האלה נראות ככה. האף הופך לטיול שבו הוא נגרר מריח לריח ולא שומע אתכם. ההתלהבות הופכת לקפיצות ולהשתוללות כשמישהו חוזר הביתה. והרגישות הופכת לכלב שנפגע מטון חד, נסגר אחרי צעקה, ולפעמים עושה כמה טיפות כשמתכופפים מעליו.

ויש עוד דבר אחד שגודל בו: להחזיק דברים בפה. ספנייל עבודה מביא לצייד את מה שנפל. בבית, הפה הזה מוצא גרביים, נעליים, שלט ותחתונים. אם כל פעם שהוא מרים משהו כולם רודפים אחריו ולוקחים לו, הוא לומד שני דברים: שחפץ בפה הוא משחק מרדף, ושאנשים שמתקרבים לוקחים. מהשני הזה מתחילה הרבה מהרכושנות שאני רואה בגזע.

עם מה בעלים של קוקר מתקשרים אליי?

בראש הרשימה רכושנות: נהמה מעל הקערה, מעל עצם, מעל צעצוע או מעל חפץ שגנב. לפעמים גם על מקום, הספה או המיטה. אחריה גניבת חפצים ובריחה איתם, קפיצות על אורחים, משיכה בטיול אחרי ריחות, נביחות כשנשאר לבד, ורגישות גדולה למגע באוזניים ובכפות, במיוחד בזמן טיפוח.

ההבחנה הראשונה שאני עושה היא בין שמירה על משאב לבין משחק מרדף. קוקר שבורח עם הגרב, מסתכל עליכם ומחכה שתרדפו, משחק. קוקר שקופא מעל הגרב, מוריד את הראש, ומסתכל עליכם בזווית העין, שומר. הראשון צריך שהמשחק יפסיק לעבוד: לא רודפים, ומלמדים החלפה. השני צריך עבודה זהירה יותר, כי כאן לקיחה בכוח יכולה להוביל לנשיכה. על המצב הזה יש עמוד שלם על כלב שנוהם כשמתקרבים לאוכל או לצעצוע.

וההבחנה השנייה היא בין התרגשות לבין לחץ. קוקר שעושה פיפי כשאתם נכנסים ומתכופפים, לא עושה דווקא. הוא מגיב לרגע עמוס. זה נפתר בברכה רגועה יותר, לא בכעס.

איך מאלפים קוקר ספנייל, וכמה רך צריך להיות?

רך בטון, ברור בכללים. קוקר הוא כלב שמגיב מאוד לאדם שלו. צעקה או משיכה חדה לא מלמדות אותו מה כן לעשות, הן רק גורמות לו להיסגר או להתחיל להתפייס. מצד שני, רוך בלי גבולות הוא בדיוק מה שבונה את הכלב שמחליט לבד מה שלו. מה שעובד הוא חיזוק חיובי עם שגרה עקבית: אותם כללים לכל בני הבית, כל יום.

הוא לרוב מונע מאוד מאוכל, ורבים מהם גם מחפצים ומחיפוש. אימונים קצרים, חמש עד עשר דקות, עם הרבה הצלחות. ובגלל שהאף שלו כל כך חזק, אני משתמש בו: חיפוש, איתור חטיף מוסתר, הליכה אחרי שובל ריח. כלב שקיבל עבודה לאף מקשיב יותר טוב בשאר היום.

מה עושים מחר בבוקר

1. מפסיקים לרדוף אחריו כשהוא גונב. במקום זה הולכים למקום אחר, מרעישים עם שקית חטיפים וקוראים לו. מחליפים כשהוא מגיע.
2. מלמדים עזוב ושחרר עם החלפה: חפץ משעמם על הרצפה, הוא משחרר, מקבל משהו טוב יותר, ולפעמים מקבל גם את החפץ בחזרה.
3. ליד הקערה: עוברים ליד, זורקים לתוכה משהו טוב, וממשיכים. לא נוגעים ולא לוקחים.
4. מסדרים את הבית: גרביים, נעליים ומטענים מחוץ להישג. כל גניבה שלא קרתה היא גניבה שלא תורגלה.
5. מתחילים הרגלת טיפול: נגיעה קצרה באוזן, פרס, שחרור. כמה פעמים ביום, דקה אחת.

מה לא לעשות

לא לקחת לו בכוח חפץ מהפה, אלא אם זה מסוכן באמת. זה מלמד אותו להחזיק חזק יותר בפעם הבאה, ולבלוע מהר. לא להעניש נהמה. כלב שנענש על נהמה לא מפסיק לשמור, הוא מפסיק להזהיר. ולא לנסות להראות לו מי הבוס סביב הקערה. העצה הישנה לשים יד באוכל כדי שיתרגל נוטה, במה שאני רואה, להחמיר רכושנות ולא לפתור אותה.

כמה פעילות ועבודה לאף קוקר צריך?

קוקר בוגר ובריא צריך לרוב כשעה עד שעה וחצי של פעילות ביום, מחולקת לשניים או שלושה טיולים, ועוד עבודה לאף. הטיול הכי טוב בשבילו הוא טיול הרחה, לא צעידה מהירה. חצי שעה של הרחה ברצועה ארוכה בפארק מעייפת אותו יותר משעה של הליכה צמודה על המדרכה.

מה שעובד הכי טוב איתו: רצועה ארוכה במקום פתוח, חיפוש חטיפים בדשא, הבאה עם כללים, וחיפוש צעצוע מוסתר בבית. ואם הוא אוהב מים, שחייה במקום בטוח ובשעה קרירה.

בקיץ הישראלי, קוקר עם פרווה ארוכה מרגיש את החום. הטיולים עוברים לבוקר מוקדם ולערב, והעבודה לאף עוברת הביתה בצהריים. כדאי לשמור על הפרווה מסודרת, ובמיוחד לבדוק את האוזניים ואת הכפות אחרי טיולים בשטח עם קוצים ועשבים יבשים, שנתפסים בפרווה ונכנסים לאוזן. על החודשים החמים יש פירוט מלא בעמוד על חום, קיץ ומתי לא לאמן.

קוקר לבד בבית: למה הוא מתקשה?

כי הוא גודל לעבוד צמוד לאדם, ורבים מהקוקרים קשורים מאוד לבני הבית. קוקר שמבלה את כל היום אחרי הבעלים מחדר לחדר, עלול להתקשות כשהם יוצאים. זה מתבטא בנביחות, ביבבות, בלעיסת חפצים ליד הדלת, ולפעמים בתאונות.

כדאי להבחין בין שעמום לבין מצוקה. קוקר משועמם הורס דברים אחרי שעה או שעתיים, בכל מקום בבית, ונרגע כשהוא עייף. קוקר במצוקה מתחיל כבר בדקות הראשונות, מתרכז בדלת ובחלון, ולא נוגע באוכל שהשארתם לו. הראשון צריך יותר פעילות לפני היציאה וצעצוע מזון. השני צריך עבודה הדרגתית על הפרידה עצמה, ולפעמים עזרה מבחוץ. על זה יש עמוד שלם על חרדת נטישה.

קוקר וילדים: אילו כללים מונעים את רוב הבעיות?

רוב הקוקרים נהנים מילדים, ורוב הבעיות ביניהם מתחילות באותו מקום: ילד שמתקרב לכלב שמחזיק משהו. ילד לא יודע לקרוא קיפאון מעל עצם, והוא גם לא יודע שגרב שהכלב גנב היא עכשיו אוצר. לכן הכללים בבית עם קוקר וילדים מתמקדים בחפצים ובאוכל:

המצב	מה עושים
הכלב אוכל או לועס עצם	הילדים לא מתקרבים. הכלב אוכל במקום שקט, או מאחורי שער
הכלב גנב משהו של הילד	הילד קורא למבוגר, לא רודף ולא מושך
משחק עם הכלב	עם צעצוע ארוך או בחיפוש, לא עם ידיים ולא עם חפצים של הילדים
הכלב ישן במקום שלו	לא מעירים אותו במגע

אף אחד מהכללים האלה לא אומר שהכלב מסוכן. הם פשוט מורידים את מספר הפעמים שהוא צריך להחליט לבד אם לשמור.

מה לבדוק עם הווטרינר לפני שמאשימים את האופי?

אצל קוקר, האוזניים הן הדבר הראשון. אוזניים ארוכות ושעירות שסוגרות את התעלה נוטות לדלקות, ודלקת אוזניים כואבת. היא יכולה להופיע כניעור ראש, גירוד, ריח, וגם כנהמה או כנשיכה כשנוגעים לו בראש. כלב שפתאום לא נותן ללטף אותו ליד האוזניים צריך בדיקה לפני אילוף.

אחריהן העיניים והעור, שגם בהם יש בגזע נטייה לבעיות שכדאי שהווטרינר יעקוב אחריהן, ומשקל, כי קוקר מונע מאוכל עלול להשמין מהר. וכלל שאני חוזר עליו: שינוי פתאומי בהתנהגות של כלב בוגר, בלי שום שינוי בבית, הוא קודם כל שאלה לווטרינר. זה נכון במיוחד לנהמה חדשה או לרכושנות שהופיעה פתאום.

כמה זמן זה לוקח, ומה משתנה בשלושה שבועות אצלי?

גניבת חפצים ומשחק מרדף משתנים לרוב בתוך שבועות, ברגע שכל הבית מפסיק לרדוף. קפיצות והשתוללות בכניסה יורדות מהר כשהברכה נעשית רגועה. רכושנות על אוכל וחפצים היא עבודה ארוכה יותר, של חודשים, והיא תלויה בכמה זמן הכלב תרגל אותה ובכמה הוא הגיע לנשיכה.

באילוף בתנאי פנסיון קוקר מקבל שלושה אימונים ביום, טיולים יומיומיים, ושגרה רגועה וצפויה, וזה לרוב מתאים מאוד לכלב רגיש. אני עובד איתו על החלפה, על שחרור ועל עבודה ליד אוכל בצורה שמורידה את הלחץ, ולא מעלה אותו. אבל אני אומר את זה ישר: רכושנות לא נפתרת רק אצלי. היא נפתרת כשהבית מפסיק לקחת, ולכן במפגש איתכם אחרי שבועיים ובמפגש המסירה בסיום אני מלמד בעיקר אתכם.

ומתי זה כבר גדול ממה שמסדרים לבד? כשהייתה נשיכה סביב אוכל או חפץ, כשיש ילדים קטנים בבית, או כשאתם כבר נמנעים מלעבור ליד הכלב כשהוא אוכל. בכל אחד מאלה, אל תחכו שזה יעבור.