כלב שרודף אחרי הזנב

רדיפה אחרי הזנב היא אחת ההתנהגויות שהכי קל לצחוק עליהן. גור שמסתובב במעגלים, נתקע, נופל ומתחיל שוב הוא סרטון שכולם מכירים. ורוב הזמן, אצל גור, זה באמת לא יותר ממשחק. אבל כשכלב בוגר מסתובב שוב ושוב, כשקשה להוציא אותו מזה, או כשהזנב מתחיל להיראות פצוע, זה כבר לא סרטון מצחיק. זה סימן שמשהו מניע את הכלב, וכדאי לגלות מה.

איך זה נראה, ומתי זה עדיין משחק

רדיפה אחרי הזנב נעה על רצף, ממשחק תמים ועד התנהגות שהכלב לא מצליח להפסיק. הדרך הפשוטה להבין איפה הכלב שלכם נמצא היא לשאול ארבע שאלות: כמה זמן זה נמשך, כמה פעמים ביום, האם קל להפסיק את זה, והאם יש נזק לזנב.

	משחק	הרגל	סימן לבעיה
מי	בעיקר גורים וכלבים צעירים	כל גיל	בעיקר בוגרים
כמה זמן	שניות	עד דקה	דקות, לפעמים עד שהכלב מותש
כמה פעמים	מדי פעם	בעיקר במצבים מסוימים	כמה פעמים ביום, ובעוד ועוד מצבים
קל להפסיק?	כן, הוא נעצר מעצמו	כן, עם קריאה או פרס	קשה מאוד, גם עם אוכל טוב
הזנב	שלם	שלם	שיער חסר, פצעים, נשיכות

גור שמגלה שיש לו זנב, מסתובב כמה שניות ואז הולך לשחק עם צעצוע, הוא בדיוק מה שהוא נראה. בחודשים הראשונים גורים לומדים את הגוף שלהם, ורודפים אחרי כל דבר שזז, כולל חלקים של עצמם. ברוב המקרים זה נעלם עם הגיל, כשיש להם מספיק דברים מעניינים אחרים לעשות, ובתנאי שאף אחד לא הפך את זה להצגה. כלב בוגר שמתחיל להסתובב כל פעם שמישהו יוצא מהבית, או שמסתובב עד שהוא מתנשף ולא שומע את שמו, נמצא בעמודה השלישית.

מה בודקים קודם אצל הווטרינר

אצל כלב בוגר שמתחיל לרדוף אחרי הזנב, או אצל כל כלב שהסיבוב שלו נמשך, נעשה תכוף או משאיר נזק, הכתובת הראשונה היא הווטרינר, לא מאלף. לא מעט מהמקרים שבעלים מביאים כ”בעיית התנהגות” מתחילים בגוף:

• גירוד בעור. פרעושים, אלרגיה, פטרייה או דלקת בעור באזור הזנב והאגן. כלב שמגרד שם לא יכול להגיע עם הכפה, ולכן מסתובב כדי להגיע עם הפה.
• בלוטות אנאליות. בלוטות מלאות או מודלקות גורמות לאי נוחות באזור, וכלבים מגיבים בסיבובים, בגרירת הישבן על הרצפה או בליקוק.
• פציעה בזנב או בעמוד השדרה. פצע קטן, דלקת, זנב שנחבט בדלת, או כאב בגב התחתון. כלב שמרגיש משהו לא נעים “מאחור” מנסה לבדוק מה זה.
• תולעים שגורמות לגירוד באזור פי הטבעת.
• סיבות עצביות, שהן נדירות יותר אבל קיימות, במיוחד כשהסיבוב נראה כמו התקף או קורה כשהכלב כאילו לא נמצא שם.

כל אלה דברים שמאלף לא יכול לאבחן, ושאילוף לא יפתור. אז לבדוק עם הווטרינר, ולהביא איתכם את הסרטונים. וגם את היומן, אם כבר התחלתם לרשום: מתי זה קורה, כמה זמן, ומה הכלב עשה רגע לפני. במרפאה הכלב לרוב רגוע ולא יסתובב, ומה שאתם מביאים מהבית הוא חלק מהאבחנה. אחרי שהבדיקה תקינה, או אחרי שהבעיה הרפואית טופלה והסיבוב נשאר, מגיע הזמן לעבוד על ההתנהגות.

למה כלב בריא מסתובב? ההיגיון שלו

כשהגוף תקין, הסיבוב הוא כמעט תמיד דרך של הכלב להתמודד עם משהו: יותר מדי אנרגיה, מעט מדי עיסוק, או לחץ שאין לו לאן ללכת.

שעמום ומחסור בעיסוק. כלב שחי בדירה, יוצא לשני טיולים קצרים ומבלה את רוב היום לבד, מחפש מה לעשות. הזנב תמיד שם, תמיד זז, ותמיד זמין. זה המשחק היחיד שאף אחד לא יכול לקחת ממנו.

עוררות ותסכול. יש כלבים שמסתובבים כשמשהו מרגש קורה ואין להם מה לעשות עם זה: כשהרצועה יוצאת מהארון והיציאה מתעכבת, כשמישהו מצלצל בדלת, כשהם רואים חתול מהחלון. הסיבוב הוא פורקן של עוררות שנתקעה בגוף.

לחץ. כלבים שמסתובבים במצבים מלחיצים, כמו פרידה מהבעלים, רעשים או אורחים, משתמשים בסיבוב כמו שאדם לחוץ מכרסם ציפורניים. זאת התנהגות עקירה: פעולה שהכלב עושה כדי להוריד מתח, לא כי היא קשורה למצב.

תשומת לב. וכאן האחריות שלנו. כלב שהסתובב פעם וכל המשפחה צחקה, צילמה וקראה לו, למד שסיבוב מביא את כל הבית. מהר מאוד הוא מסתובב בדיוק כשמרגיש שהוא לא במרכז.

כשהסיבוב חוזר שוב ושוב, ומתחיל להופיע גם בלי טריגר ברור, הוא יכול להפוך להתנהגות כפייתית: הרגל שכבר לא תלוי בסיבה שהתחיל אותו, ושהכלב מתקשה לעצור גם כשהוא רוצה. בשלב הזה יש ערך גדול לווטרינר התנהגותי לצד העבודה בבית.

מה מחמיר את הסיבובים

• לצחוק ולצלם בקול. כל פעם שהסיבוב מביא צחוקים ותשומת לב, הוא מתחזק. מצלמים בשקט, לתיעוד, לא לבידור.
• לצעוק או לתפוס את הכלב באמצע. אצל כלב שמסתובב מלחץ, צעקה מוסיפה לחץ. אצל כלב שמסתובב בשביל תשומת לב, גם צעקה היא תשומת לב.
• להתעלם מהגוף. לייחס הכול ל”שיגעון” או ל”שעמום” בלי בדיקה, כשהסיבה האמיתית היא בלוטות או פרעושים.
• להוסיף עוד ועוד ריצה. כלב עם הרבה אנרגיה צריך פריקה, אבל ריצה בלבד, בלי עבודה של הראש, בונה כלב מאומן יותר ולא רגוע יותר.
• להשאיר את הכלב לבד שעות ארוכות בלי שום עיסוק. זה המצב שבו רוב ההרגלים החוזרים מתבססים.

התוכנית לבית: מה עושים מחר בבוקר

1. מחר בבוקר: קובעים תור לווטרינר, ובינתיים מתחילים יומן. לכל סיבוב רושמים: מתי, כמה זמן, מה היה רגע לפני, ואם היה קל להפסיק. מצלמים שלוש או ארבע פעמים.
2. מזהים את הטריגרים. אחרי שבוע של יומן, רוב הבעלים רואים דפוס: אחרי ארוחה, לפני טיול, כשמישהו יוצא, בערבים. אלה הרגעים שבהם עובדים.
3. מקדימים את הרגע. אם הסיבוב תמיד מגיע כשהרצועה יוצאת, מוציאים את הרצועה כשהכלב כבר עסוק במשהו אחר, או מבקשים ממנו “שב” לפני. אם הוא מגיע אחרי ארוחה, מגישים את הארוחה בצעצוע מזון שמעסיק אותו עשר דקות.
4. מלמדים פעולה חלופית. כשהכלב מתחיל להסתכל על הזנב, לפני שהסיבוב התחיל, קוראים לו בשקט ומבקשים פעולה פשוטה שהוא מכיר: שב, ארצה, מגע באף ביד. מיד פרס טוב. המטרה היא שהכלב ילמד שיש משהו משתלם יותר לעשות ברגע הזה.
5. לא נותנים תשומת לב לסיבוב עצמו. אם הסיבוב כבר התחיל, לא צוחקים, לא צועקים. אם קל להפסיק, קוראים לו ומבקשים פעולה. אם קשה להפסיק, יוצאים בשקט מהחדר, ומתעדים.
6. מעשירים את היום. טיול של הרחה שבו הכלב קובע את הקצב, משחקי חיפוש בבית, לעיסה טובה, ואימון קצר של חמש דקות פעמיים ביום. העמוד על העשרה ומשחקי חשיבה מפרט רעיונות שלא דורשים ציוד מיוחד.
7. מורידים לחץ. אם היומן מראה שהסיבובים קשורים ליציאה מהבית, לאורחים או לרעשים, זה המקום לעבוד, ולא הזנב עצמו.

איך נראה יום שמוריד סיבובים

הרבה בעלים שומעים “צריך העשרה” ולא יודעים מה זה אומר בפועל ביום עבודה רגיל. הנה דוגמה ליום שאני ממליץ עליו לכלב צעיר ואנרגטי שמסתובב, ושאפשר לבנות בלי לשנות את כל החיים:

• בבוקר: טיול של חצי שעה לפחות, שבו לפחות חצי מהזמן הכלב מרחרח בקצב שלו, ולא רק הולך לצידכם. אחרי הטיול, ארוחת הבוקר מפוזרת על הדשא או בתוך צעצוע מזון, ולא בקערה.
• לפני שיוצאים לעבודה: חמש דקות אימון. שב, ארצה, לא לזוז, אליי. לא כדי ללמד משהו חדש, אלא כדי שהראש יעבוד.
• בזמן שאתם לא בבית: לעיסה בטוחה שהכלב אוהב, או צעצוע מזון קפוא. כלב שעסוק ללעוס לא מחפש את הזנב.
• אחר הצהריים: טיול נוסף, ואם אפשר משחק חיפוש קצר בבית: מחביאים פרסים בחדר אחד, והכלב מחפש.
• בערב: עוד חמש דקות אימון, ואז זמן רגוע על המיטה שלו עם משהו ללעוס.

זה לא נשמע הרבה, וזה גם לא אמור להיות. ההבדל בין יום כזה לבין יום של שני טיולים קצרים וקערה הוא ההבדל בין כלב שמחפש מה לעשות לבין כלב שיש לו מה לעשות. אצל לא מעט כלבים שמסתובבים מתוך שעמום, השינוי הזה לבדו מוריד את רוב הסיבובים כבר בשבוע השני.

מה עושים כשהסיבוב כבר התחיל

אם הסיבוב כבר בעיצומו ואתם מצליחים לקטוע אותו בקלות, קוראים לכלב בשם בקול רגיל, ומיד כשהוא מסתכל עליכם מבקשים פעולה קצרה ונותנים פרס. אם אתם לא מצליחים לקטוע אותו, אל תתפסו אותו ואל תחזיקו את הזנב. כלב בתוך סיבוב כפייתי יכול לנשוך את מי שעוצר אותו בלי להתכוון. צאו מהחדר בשקט, וכשהוא נעצר, תנו לו משהו אחר לעשות. ותרשמו את זה ביומן, כי זה בדיוק הסוג של אירוע שהווטרינר צריך לשמוע עליו.

איך מודדים התקדמות

היומן הוא המדד. שלושה מספרים: כמה סיבובים ביום, כמה זמן נמשך הסיבוב הארוך ביותר, ובכמה מהפעמים הצלחתם להפנות את הכלב לפעולה אחרת לפני שהסיבוב התחיל. אצל כלב שמשתפר, המספר השלישי עולה לפני ששני הראשונים יורדים. וזה בסדר: זה אומר שאתם מזהים את הרגע מוקדם יותר, והכלב לומד שיש לו ברירה.

כמה זמן זה לוקח באמת?

אם הסיבה הייתה רפואית, כמו פרעושים או בלוטות, הסיבוב נעלם לרוב תוך ימים עד שבועות מתחילת הטיפול, אלא אם הספיק להפוך להרגל. אז נשארת עוד עבודה של כמה שבועות.

אם הסיבה היא שעמום ותשומת לב, רוב הבתים רואים ירידה ברורה תוך שבועיים עד ארבעה של העשרה עקבית והתעלמות מהסיבוב. אם הסיבה היא לחץ, הזמן תלוי במקור הלחץ, ולרוב מדובר בחודשיים ומעלה. ואם הסיבוב כבר כפייתי, מדובר בחודשים, עם ליווי של וטרינר, ולפעמים עם טיפול תרופתי שהוא מחליט עליו. אצל כלבים כאלה המטרה הריאלית היא לא אפס סיבובים, אלא סיבובים קצרים, נדירים, שקל להפסיק ושלא פוגעים בזנב.

אילו סימנים אומרים שצריך עזרה מקצועית?

• פצעים, דימום או איבוד שיער בזנב. מיד לווטרינר.
• הכלב לא מגיב לשמו או לאוכל בזמן הסיבוב, כאילו הוא לא שם.
• נהמה או נשיכה כשמנסים לעצור אותו או לגעת בזנב.
• הסיבוב מתרחב: מתחיל להופיע בעוד מצבים, נמשך יותר, ומחליף משחק וטיול.
• עוד התנהגויות חוזרות במקביל, כמו ליקוק עצמי בלי הפסקה, רדיפה אחרי צללים או אורות, או נביחה על משהו שלא קיים.

במצבים האלה, הצעד הנכון הוא ווטרינר, ואחר כך תוכנית שמשלבת בין הטיפול שלו לבין עבודה מסודרת על ההתנהגות.

מתי אילוף בתנאי פנסיון הוא חלק מהפתרון

אצל כלב שהסיבובים שלו נובעים בעיקר מאנרגיה עודפת, מחוסר עיסוק ומחוסר מסגרת, אילוף בתנאי פנסיון יכול לשנות את התמונה. שלושה שבועות עם שלושה אימונים ביום, טיולים יומיומיים וסדר יום קבוע הם בדיוק מה שכלב כזה חסר, והוא חוזר הביתה עם פקודות שנותנות לבעלים מה לבקש ממנו ברגע שלפני הסיבוב. אצל כלב שהסיבוב שלו רפואי או כפייתי, הסדר נכון הפוך: קודם הווטרינר, ורק אחר כך נבדוק יחד אם ומה האילוף מוסיף.