תיק פרסים

תיק פרסים הוא נרתיק קטן מבד או מסיליקון שנתלה על החגורה, על המותן או על רצועת כתף, ומחזיק את הפרסים כך שהיד מגיעה אליהם בלי לחפש. יש לו בדרך כלל פתח שנשאר פתוח ונסגר בלחיצה, וכיס נוסף לשקיות. זה נשמע כמו אביזר, ובפועל הוא אחד הדברים שמשנים הכי הרבה את איכות האימון בשבועות הראשונים.

למה תיק פרסים משנה את האימון

כלב לומד מהקשר בין מה שהוא עשה למה שקרה מיד אחר כך. ככל שהפער בין ההתנהגות לפרס קצר יותר, הכלב מבין טוב יותר מה בדיוק משתלם. זה כל העניין של עיתוי הפרס. ובעולם האמיתי, הפער הזה הולך לאיבוד בכיס: היד נכנסת לכיס של הג’ינס, הפרסים נדבקים זה לזה, היד יוצאת עם שלושה, אחד נופל, ועד שהפרס מגיע לפה של הכלב הוא כבר עשה עוד שני דברים אחרים.

תיק פרסים קוצר את הזמן הזה לשנייה. היד יודעת בדיוק איפה הוא, הפתח פתוח, והפרס יוצא אחד אחד. זה נשמע כמו הבדל קטן, אבל בתרגיל של הליכה ברצועה רפויה, שבו נותנים פרס כמה פעמים בדקה, ההבדל בין שנייה לשלוש שניות הוא ההבדל בין כלב שלומד ללכת ליד הרגל לבין כלב שלומד לקפוץ אל היד.

יש לתיק גם תפקיד מעשי פשוט: הוא מחזיק את כל מה שצריך לטיול במקום אחד. פרסים, שקיות, ולפעמים צעצוע קטן. ידיים פנויות לרצועה, והפרסים לא נמרחים בכיס.

איך בוחרים ואיך עונדים

תיק טוב נפתח ונסגר ביד אחת, נשאר פתוח כשרוצים שיהיה פתוח, ולא נשפך כשמתכופפים. כדאי שיהיה קל לניקוי, כי פרסים רכים משאירים שאריות. הגודל צריך להתאים לכמות של טיול אחד, לא לכמות של שבוע.

המיקום על הגוף משנה יותר ממה שנדמה. התיק יושב בצד שבו הכלב הולך, או במרכז, כך שהיד שמחזיקה את הפרס יורדת ישר אל הכלב בגובה הנכון. אם התיק בצד הנגדי, היד חוצה את הגוף, והכלב לומד לעבור מצד לצד כדי לעקוב אחרי היד. בעבודה על רגלי, זה פרט שמחליט אם הכלב ילך בצד הנכון.

מה שמים בו

פרסים קטנים, רכים ונאכלים מהר, כמו שמתואר במדריך על בחירת פרס. פרס שצריך ללעוס חצי דקה עוצר את התרגיל. ושני סוגים: פרס רגיל לרוב הזמן, ופרס בעל ערך גבוה לרגעים הקשים, כמו כלב אחר שמופיע או אליי מגינה. לספור את הפרסים כחלק מהאוכל של היום, כדי לא להגדיל את המנה בלי לשים לב.

תיק פרסים לילדים בבית

תיק פרסים הוא גם דרך טובה לשתף ילדים בתרגול, בגבולות ברורים. ילד בן תשע עם תיק משלו, שמבקש מהכלב שב ונותן פרס ביד פתוחה, לומד לתת פרס בזמן ובצורה בטוחה, והכלב לומד שגם הילד הוא מישהו שכדאי להקשיב לו. זה עובד רק כשמבוגר נמצא שם, כשהכלב רגוע, וכשהילד לא רודף אחרי הכלב עם הפרסים.

דוגמה מהיום יום: הטיול שבו לא קרה כלום

הרגע שבו תיק פרסים משנה הכי הרבה הוא דווקא הרגע שבו לא קורה כלום. הכלב הולך לידכם, ברצועה רפויה, בלי למשוך. רוב האנשים לא מתגמלים את זה, כי אין סיבה. הכלב עושה בדיוק מה שרוצים, אז לא מגיבים. ואז מגיע חתול, הכלב מושך, ומשם כל תשומת הלב.

כשהתיק על המותן, קל לתת פרס בדיוק על הרגעים השקטים האלה: כל עשרה צעדים ברצועה רפויה, כל מבט אליכם, כל עצירה בשפת המדרכה. כלב שמקבל פרסים על השקט לומד ששקט משתלם. זה הבסיס, ובלעדיו כל העבודה מתרכזת ברגעים הקשים.

הטעויות הנפוצות

הראשונה היא שהתיק נעשה חלק מהפקודה. הכלב לומד מהר מאוד שכשהתיק על המותן, יש פרסים, וכשאין תיק, אין. אז הוא מקשיב עם תיק ומתעלם בלעדיו. הפתרון הוא לענוד אותו גם בלי לתרגל, ולפעמים לתרגל בלעדיו, עם פרסים בכיס או על מדף.

השנייה היא היד שנכנסת לתיק לפני שהכלב עשה משהו. אם היד מתחילה לנוע אל התיק בזמן שאומרים שב, הכלב מסתכל על היד ולא מקשיב למילה. היד נוגעת בתיק אחרי הסמן, לא לפניו.

השלישית היא לא לחשוב על היום שאחרי. תיק פרסים הוא כלי לשלב הלמידה. כשההתנהגות כבר יציבה, מורידים בהדרגה את מספר הפרסים, וזה תהליך שמתואר בעמוד על הורדת פרסים.

איך זה נראה בבית ובאילוף בפנסיון

בבית, תיק פרסים הוא אחד הדברים הראשונים שאני ממליץ לבעלים להחזיק, לפני כל ציוד אחר, כי הוא הופך את כל התרגול למדויק יותר. הוא שימושי במיוחד בשבועות הראשונים של כל דבר חדש, ובטיולים עם כלב שעוד לומד ללכת בשקט.

בתהליך בפנסיון אני עובד עם פרסים בהישג יד בכל אימון, וזה חלק מהסיבה שאפשר לתת פרס בזמן גם בטיול עם הסחות. כשאני מעביר את הכלב לבעלים במפגש בפנסיון ובמפגש המסירה, אני מראה להם לא רק מה לבקש, אלא גם איפה להחזיק את הפרס ומתי היד זזה. ובמקביל אני מתחיל להוריד את מספר הפרסים, כדי שהכלב יחזור הביתה עם פקודות שעובדות גם כשאין תיק על המותן.