אילוף דוברמן

דוברמן הוא כלב שנראה כמו שומר ומתנהג בבית כמו צל. אנשים מביאים אותו בגלל המראה, הגוף החלק והנוכחות, ומגלים כלב שרוצה לשבת עליהם על הספה, הולך אחריהם לשירותים ונעלב כשהם מרימים את הקול. במה שאני רואה, דוברמן מאוזן הוא אחד הכלבים הנעימים ביותר לחיות איתם. דוברמן שלא קיבל מה שהוא צריך הוא כלב רגיש, חזק ומהיר שמחליט לבד ממה צריך לשמור.

בשביל מה גידלו את הדוברמן, ומה זה אומר בבית ישראלי?

הדוברמן גודל בגרמניה בסוף המאה התשע עשרה, ככלב שמלווה ומגן על האדם שלו. מכאן שילוב שאני פוגש אצל רוב הדוברמנים: חוכמה ומהירות למידה, ערנות גבוהה, קשר הדוק מאוד לבני הבית, ונכונות להגן. בהמשך הוא שימש גם ככלב משטרה וצבא, וגם שם נבחרו כלבים שעובדים צמוד לאדם ומגיבים לו.

בבית ישראלי, התכונות האלה נראות ככה. הקשר ההדוק הופך לכלב שלא מסוגל להיות בחדר אחר, ומתקשה כשכולם יוצאים. הערנות הופכת לנביחה על כל רעש בבניין ועל כל מי שעובר ליד הגדר. והנכונות להגן הופכת לחשדנות כלפי אורחים, ולפעמים לכלב שמתייצב בין הבעלים לבין כל מי שמתקרב.

ועוד דבר שבעלים לא מצפים לו: הרגישות. הדוברמן נראה קשוח, אבל רבים מהם מגיבים חזק מאוד לטון, ללחץ ולשינויים בבית. משיכה חדה ברצועה או צעקה לא מקשיחות אותו. הן מבהילות אותו, ולפעמים מלמדות אותו להגיב חזק יותר בפעם הבאה.

האם יש לדוברמן מגבלות חוקיות בישראל?

לפי מה שידוע לי, דוברמן לא נמנה היום עם רשימת הגזעים שמוגדרים בתקנות ככלבים מסוכנים. אבל אני לא עורך דין, הרשימה והכללים יכולים להשתנות, ובנוסף כל כלב, מכל גזע, יכול להיות מוכרז כמסוכן אחרי אירוע של תקיפה. לכן את הכללים העדכניים בודקים מול השירות הווטרינרי ברשות המקומית שלכם. סקירה כללית של החובות של כל בעל כלב, כמו רישוי, שבב וחיסון, יש בעמוד על החוק בישראל לבעלי כלבים.

מבחינת אילוף, זה לא משנה הרבה. כלב גדול, מהיר וחזק צריך ללכת ברצועה רפויה, לחזור כשקוראים לו, ולהיות רגיל למחסום פה כמשחק נעים, למקרה שיצטרך אותו אצל הווטרינר או במצב מתוח. אלה דברים שעושים לפני שהם נדרשים, לא אחרי.

עם מה בעלים של דוברמן מתקשרים אליי?

הרשימה די קבועה. פחד וחשדנות כלפי אנשים זרים, עם נביחות ולפעמים חסימה של אורחים בכניסה. תגובה לכלבים אחרים בטיול. חרדת נפרדות או קושי להישאר לבד. כלב צעיר עם אנרגיה שאין לה סוף, שקופץ, תופס בפה ומשתולל. ושמירה על אחד מבני הבית, לרוב זה שהכלב הכי קשור אליו.

ההבחנה הראשונה שאני עושה היא בין שמירה לבין פחד. דוברמן שנובח על אורח, עומד יציב, ומחכה לראות מה תעשו, שומר. דוברמן שנובח, נסוג, מוריד את הזנב ואז מתקדם בבת אחת, מפחד. אצל דוברמן יש הרבה מהסוג השני, כי הוא רגיש, ובעלים רבים מפרשים אותו כשמירה ומרגישים גאווה. הראשון צריך ללמוד לחזור אליכם אחרי ההתרעה. השני צריך לבנות ביטחון לאט, מרחוק, ועונש עליו עלול להפוך פחד לתוקפנות.

ההבחנה השנייה היא בין כלב צמוד לבין כלב במצוקה. דוברמן שהולך אחריכם בבית אבל נשאר רגוע כשאתם יוצאים, פשוט אוהב אתכם. דוברמן שמייבב, הורס את המשקוף ולא נוגע באוכל ברגע שהדלת נסגרת, סובל. הפתרון לשניים שונה לגמרי.

וההבחנה השלישית נוגעת לשמירה על אדם. דוברמן שנשכב ליד הבעלים ונוהם כשבן משפחה אחר מתקרב, לא מגן עליהם מסכנה. הוא שומר על משאב, והמשאב הוא אדם. זה מצב שכדאי לטפל בו מוקדם, כי הוא נוטה להחריף. הבעלים קמים ממקומם כשמתחילה נהמה, הכלב לא מקבל את המקום ליד הבעלים בתור ברירת מחדל, ובני הבית האחרים הם אלה שנותנים לו את הדברים הטובים. על זה יש עמוד שלם על כלב ששומר על אחד מבני הבית.

איך מאלפים דוברמן, ולמה דווקא רוגע עובד?

כי דוברמן לומד מהר מאוד, ובאותה מהירות לומד גם לחץ. הוא לרוב מונע מאוכל, ממשחק ומעבודה עם אדם, ויכול להתרכז אימונים של עשר דקות ויותר. הבעיה שלו היא לא מוטיבציה. הבעיה היא שהוא עלול להתלהב או להילחץ מהר מדי, ואז הוא כבר לא לומד.

מה שעובד הוא חיזוק חיובי, שגרה ברורה, וגבולות שמסומנים בשקט. אימונים קצרים עם הרבה הצלחות, תרגילים של שליטה עצמית כמו המתנה לפני דלת ולפני אוכל, ולימוד מוקדם של הרפיה על מזרן. הדוברמן מעריך סדר. כשהוא יודע מה יקרה, הוא רגוע יותר.

מה עושים מחר בבוקר

1. מלמדים למקום על מזרן בסלון, ומתגמלים כל פעם שהוא נשכב שם מעצמו.
2. מתחילים יציאות קצרות מהחדר: צעד אחד, חזרה, גרגר על המזרן. מגדילים בהדרגה.
3. בכניסת אורחים, הכלב על המזרן או בחדר אחר עד שכולם יושבים. האורחים לא ניגשים אליו.
4. בטיול, עוברים לרתמה עם חיבור קדמי ומתגמלים כל מבט אליכם כשמופיע כלב או אדם.
5. מוסיפים עשר דקות של עבודה לראש: חיפוש, צעצוע מזון או תרגיל חדש.

מה לא לעשות

לא להשתמש בקולר חנק, דוקרנים או חשמל. אצל כלב רגיש עם נטייה לשמירה, כאב שמגיע בדיוק כשהוא רואה אדם או כלב עלול לקשר אותם לכאב, וזה הכיוון ההפוך. לא לעודד אותו לשמור בצחוק, למשל להגיד לו “תשמור” כשמישהו דופק בדלת. ולא להעניש נהמה. דוברמן שנענש על נהמה לא מפסיק לשמור, הוא מפסיק להזהיר.

למה סוציאליזציה ממשיכה אצל דוברמן גם אחרי הגוריות?

כי דוברמנים רבים עוברים בגיל ההתבגרות תקופה של חשדנות חדשה, גם כלפי דברים שהכירו כגורים. סוציאליזציה אצלו היא לא פרויקט של החודשים הראשונים בלבד. היא חשיפה רגועה ומבוקרת לאנשים, לילדים, לכלבים, לרעשים ולמקומות, שנמשכת לאורך השנתיים הראשונות.

ומה עושים עם דוברמן בוגר שלא קיבל את זה? עובדים מרחוק. מוצאים את המרחק שבו הוא רואה את מה שמלחיץ אותו ועדיין לוקח אוכל, ומשם בונים. מה שלא עובד הוא להציף אותו, למשל לקחת דוברמן חשדן לאירוע משפחתי עם שלושים איש כדי שיתרגל. כלב מוצף לא לומד שהעולם בטוח. הוא לומד שהעולם מוצף.

כמה פעילות דוברמן צריך, ואיך עושים אותה בחום ובקור?

דוברמן בוגר ובריא צריך לרוב שעה וחצי עד שעתיים של פעילות ביום, מחולקת לכמה חלקים, ועוד עבודה לראש. טיול הרחה, אימון קצר, משחק עם כללים. הוא גם צריך זמן של מנוחה אמיתית, כי דוברמן שלא לומד לנוח נשאר דרוך כל היום.

הפרווה שלו קצרה ודקה, ואין לו פרווה תחתונה. בקיץ, פרווה כהה סופגת שמש, ולכן הטיולים עוברים לשעות הקרירות. ובחורף, דוברמן רבים סובלים מקור וגשם יותר ממה שבעלים מצפים, וכלב שמסרב לצאת בלילה גשום לא עקשן, קר לו. מעיל דק בלילות קרים הוא לא פינוק.

מה לבדוק עם הווטרינר לפני שמאשימים את האופי?

אצל דוברמן יש כמה נושאים רפואיים שכדאי להכיר. הלב הוא הראשון: בגזע יש נטייה ידועה לבעיות לב, ולכן כלב שמתעייף מהר מהרגיל, משתעל, או פתאום לא רוצה לסיים טיול, צריך בדיקה אצל הווטרינר לפני שמגבירים פעילות. שאלו את הווטרינר גם על בדיקות שגרתיות שמתאימות לגזע.

אחר כך בלוטת התריס, שבעיות בה יכולות להשפיע על אנרגיה, משקל ולפעמים גם על התנהגות, והצוואר והגב, כי כלב שנוהם כשנוגעים לו בצוואר או מהסס להוריד את הראש לקערה יכול לסבול מכאב. כלל שאני חוזר עליו: שינוי פתאומי בהתנהגות של כלב בוגר הוא קודם כל שאלה לווטרינר.

כמה זמן זה לוקח, ומה משתנה בשלושה שבועות אצלי?

הליכה ברצועה רפויה והרגלה למזרן משתנות בדרך כלל בתוך כמה שבועות. קושי להישאר לבד הוא עבודה הדרגתית של חודשים, והיא תלויה במה שעומד מאחוריו. חשדנות כלפי זרים ותגובה לכלבים משתפרות לרוב בהדרגה, ומה שקובע הוא כמה זמן הכלב תרגל אותן ובמה עומד מאחוריהן.

באילוף בתנאי פנסיון דוברמן מקבל שלושה אימונים ביום, טיולים יומיומיים ושגרה עם גבולות ברורים, וזה לרוב מתאים לו מאוד. אני שם דגש על רוגע: על המזרן, על המתנה, על פגישה עם אנשים מרחוק. אבל אני אומר את זה בפשטות: אני לא מבטיח שכלב שנשך לא ינשוך שוב. במפגש איתכם אחרי שבועיים ובמפגש המסירה בסיום, אני מלמד אתכם לקרוא אותו ולנהל את המצבים שמלחיצים אותו.

ומתי זה כבר גדול ממה שמסדרים לבד? כשהייתה נשיכה, כשהוא חוסם אורחים או נוהם על בני הבית, או כשהוא במצוקה אמיתית בכל פעם שאתם יוצאים. דוברמן לומד מהר, גם את הדברים הלא נכונים, ולכן כאן במיוחד שווה לפנות מוקדם ולא לחכות שהגיל יסדר את זה.