אילוף רועה גרמני

רוב השיחות שאני מקבל על רועה גרמני הן לא על “שב” ולא על “ארצה”. הוא קולט אותן מהר. השיחות הן על שער הבית, על הרצועה, ועל הכלב שהולך אחריכם מחדר לחדר. כולן, בסוף, אותה שאלה בארבעה מקומות: מי מחליט.

למה הרועה הגרמני מגיב לכל דבר שזז?

כי זה התפקיד שלו. הרועה הגרמני נבנה ככלב שמלווה עדר: הוא לא תוקף ולא אוסף, הוא נע על הגבול ודואג שאף אחד לא יחרוג ממנו. הדחף הזה נשאר שלם גם בכלב משפחתי, רק הגבול התחלף. במקום עדר יש מדרכה, ובמקום כבשה שסטתה יש קורקינט.

לכן התגובה שלו מתחזקת דווקא ממהירות וממרחק. ילד שרץ בחצר, אופניים שחולפים, רכב שמאיץ, חתול שבורח. ככל שהדבר נע מהר יותר, כך הוא קורא לתגובה חזקה יותר, וזה נראה מבחוץ כמו התפרצות אבל מבפנים זאת עבודה. זה דחף הרעייה בגרסה שלו: לא לאסוף, לשמור על קו.

זה גם מסביר למה כלב כזה נרגע בתוך שגרה. כשיש סדר יום קבוע, הכלב לא צריך לפקח על כלום, כי כבר ברור מה קורה ומתי. הכלב הרבה יותר רגוע כשהוא יודע מה מצופה ממנו, כשהוא חי בתוך עולם עם גבולות ברורים ועם בעלים שמספקים את צרכיו.

מה בעלים של רועה גרמני מספרים לי כשהם מתקשרים?

ארבעה דברים, וכמעט תמיד באותו סדר. בשער הבית הוא הופך לכלב אחר. ברצועה הוא מושך כמו קטר. הוא הולך אחריי מחדר לחדר ובוכה כשאני יוצא. ומגיל שמונה חודשים בערך הוא התחיל עם כלבים אחרים. זאת לא רשימה של ארבע בעיות, זאת בעיה אחת שמופיעה בארבעה מקומות.

המשותף לארבעתם הוא מי מחליט. הכלב לקח על עצמו את ההחלטה מי מתקרב, מתי יוצאים, לאן הולכים ומה הקצב, ואף אחד לא התנגד לזה במשך חודשים. זה לא מרד, זה ואקום. מישהו היה חייב להחליט.

יש עוד משהו שעולה כמעט בכל שיחה ומבלבל משפחות: הרועה הגרמני נקשר חזק לאדם אחד. לכן לפעמים הבעיה קיימת רק מול בן זוג אחד בבית, והמשפחה מסיקה שהכלב עקשן או מעדיף. ברוב המקרים מה שהוא מעדיף זאת תגובה צפויה. כתבתי על זה בהרחבה בעמוד על כלב שמקשיב לאחד מאיתנו ולא לשני.

מה קל עם הרועה הגרמני ומה באמת קשה?

קל ללמד אותו. קשה לעצור אותו. זה כמעט הסיכום המלא. הוא מהגזעים שלומדים הכי מהר ומחזיקים ריכוז הכי טוב, ובדיוק מאותה סיבה הוא גם לומד מהר את מה שלא התכוונתם ללמד, ומתקשה לרדת מעוררות אחרי שהוא כבר עלה עליה.

מה קל	מה באמת קשה
קולט פקודה חדשה בחזרות בודדות, ורוצה לעבוד מול אדם	כיבוי. העוררות שלו עולה מהר מאוד ויורדת לאט מאוד
שגרה קבועה מרגיעה אותו ממש, ולא רק מארגנת לו את היום	הכללה של אזהרה. אירוע אחד עם רוכב אופניים מכניס את כל האופניים לרשימה
אוהב משימה עם התחלה וסוף, ומתעייף ממנה נפשית ולא רק פיזית	הוא קורא אתכם. מתח ביד שלכם על הרצועה הוא מידע, והוא פועל לפיו
מחזיק ריכוז לאורך אימון ארוך יחסית, ולכן אפשר ללמד איתו רצפים	ההתבגרות, בערך בין שמונה חודשים לשנה וחצי, מחזירה התנהגויות שחשבתם שנגמרו

הקושי שמפתיע הכי הרבה בעלים הוא השורה השלישית. הרועה הגרמני קורא את האדם שבקצה הרצועה ברמת פירוט שאנשים לא מאמינים לה. אם אתם מתכווצים כשאתם רואים כלב מרחוק, הכלב קיבל התראה לפני שהוא בכלל ראה משהו, והוא יגיב להתראה שלכם.

והשורה הרביעית היא זאת שמביאה אליי הכי הרבה טלפונים. גיל ההתבגרות ברועה גרמני נראה לעיתים קרובות כמו נסיגה: כלב שהלך יפה ברצועה בגיל שישה חודשים מתחיל למשוך, ומה שהיה סקרנות מול כלבים אחרים הופך לנביחה. זה לא אומר שהאילוף נכשל. זה אומר שעכשיו צריך לחזור על היסודות בעקביות, בדיוק כשהכי מפתה לוותר.

כמה פעילות ועבודה רועה גרמני צריך ביום?

פחות ממה שנדמה בתנועה, ויותר ממה שנדמה בראש. כלב בוגר צריך בדרך כלל שתי יציאות אמיתיות ביום, ובתוכן עבודה מכוונת: עשר עד עשרים דקות שבהן מישהו מבקש ממנו משהו, הוא מבצע, ומשהו נגמר. הריצה לבדה בונה כושר. העבודה היא מה שמוריד לו את הראש.

מה שאני מתכוון בעבודה, בפועל:

• הליכה ברצועה רפויה בקטע מוגדר, למשל מהבית ועד הפינה, עם שינויי כיוון ועצירות. זה תרגול של הליכה ברצועה רפויה וגם תרגול של הקשבה.
• חיפוש: לפזר את ארוחת הבוקר בדשא, או להחביא צעצוע ולשלוח אותו למצוא. עבודת אף מורידה עוררות.
• רצפים קצרים של פקודות: שב, ארצה, לא לזוז, למקום, אליי, בסדר משתנה. שלוש דקות, פעמיים או שלוש ביום.
• שעות מנוחה מוגדרות במקום קבוע. כלב שמפקח על הבית כל היום לא נח גם כשהוא שוכב.

ההבדל בין כלב שקיבל שעה של ריצה לכלב שקיבל עשרים דקות של עבודה ניכר בערב. הראשון עומד ליד החלון ומחכה לסיבוב הבא. השני ישן.

מה הטעות שחוזרת אצל כמעט כל בעלים של רועה גרמני?

נותנים לו עוד תנועה במקום עוד תפקיד. שעה של ריצה אחרי כדור, אופניים בערב, גינת כלבים בבוקר. אחרי חודש יש כלב בכושר מצוין שמגיב בדיוק אותו דבר, רק מהר יותר. רועה גרמני לא נרגע מתנועה, הוא נרגע ממשימה שיש לה התחלה וסוף.

הטעות השנייה קורית בשער, והיא עדינה יותר. הכלב נובח על השליח, מישהו בבית אומר חצי בצחוק שהוא שומר עלינו, ולפעמים אפילו מתלווה אליו אל השער. מצד הכלב התמונה פשוטה: בכל פעם שהוא נבח, האדם בחוץ באמת הלך. השליח תמיד הולך. מבחינת הכלב הנביחה עבדה בכל פעם, וקשה מאוד להתחרות בזה במילים. זאת נביחה טריטוריאלית שמתחזקת מעצמה.

והטעות השלישית היא בחברות. בעלים של גור רועים מרשים לכל אדם ברחוב ללטף אותו, ואז בגיל עשרה חודשים, כשהוא מתחיל להגיב לזרים, מפסיקים לצאת איתו. מה שלא לימדנו אותו זה להיות ליד אנשים בלי שקורה כלום: לא ליטוף, לא ברכה, לא אירוע. חברות טובה כוללת גם ללמוד שאפשר להתעלם.

איפה אני מאשים את הגזע וזה בעצם אני?

בשלושה מקומות. כשאני מותח את הרצועה לפני שהכלב בכלל ראה משהו. כשאני נותן לו להחליט מי נכנס הביתה ומתי. וכשאני נהנה מזה שהוא מגן עליי, גם אם לא אמרתי את זה בקול. רועה גרמני קורא את שלושת הדברים האלה היטב, ואז עושה בדיוק מה שביקשתי.

המשפט שאני שומע הכי הרבה הוא שככה הגזע. לפעמים זה נכון, ולפעמים זאת פשוט שנתיים של תרגול. ההבדל ביניהם ניכר כבר בשבוע הראשון שבו מישהו מתחיל להגיב אחרת.

אילוף כלבים הוא למעשה יצירת שפה משותפת עם הכלב, ומחבר בין עולמו של הכלב לעולמו של האדם.

מה אפשר לעשות מחר בבוקר בשער הבית?

לשנות את מקום ההמתנה ואת סדר הפעולות, לפני שנוגעים בהתנהגות עצמה. רוב מה שקורה בשער נקבע בעשר השניות שלפניו, ולכן זה גם המקום הכי קל להתחיל בו. שישה צעדים, כולם ניתנים לביצוע בלי שום ציוד מיוחד.

1. קובעים לו מקום המתנה קבוע, כמה מטרים מהשער, ורק משם הדלת נפתחת. אותו מקום בכל פעם, גם כשזה לא נוח. זאת בעצם פקודת “למקום” בתפקיד אמיתי.
2. מפסיקים לדבר אליו בזמן נביחה. כל מילה בזמן נביחה היא תשומת לב, וזה נכון גם כשהמילה היא גערה.
3. נותנים לו תפקיד חלופי שאפשר לבצע רק בשקט, למשל ללכת למקום ולשכב. כלב לא יכול לעשות שני דברים בבת אחת.
4. מתרגלים כשאין אף אחד בחוץ. את הרצף בונים בשקט, ורק אחר כך בודקים אותו.
5. חמש הדקות הראשונות של כל טיול הן עבודה ולא פריקה: שינויי כיוון, עצירות קצרות, הליכה לידכם. הכלב יוצא לרחוב במצב של הקשבה ולא במצב של ריצה.
6. מתעדים שבוע. מה קרה רגע לפני, מי היה בבית, איך הגבתם. זה המסמך שיגיד לכם מה מחזיק את ההתנהגות, והוא גם מה שהכי יעזור לי בשיחה איתכם.

מה שלא עובד, ואני אומר את זה כי אני רואה את זה הרבה: לצאת איתו רק כשאין כלבים ברחוב. זה מרגיש כמו פתרון בשבוע הראשון, ואחרי חודש הכלב פוגש פחות גירויים ומגיב חזק יותר לכל אחד מהם. הימנעות מלמדת את הכלב שהעולם באמת מסוכן.

כמה זמן זה לוקח? את השינוי בשער רואים לרוב תוך שבוע או שבועיים של עבודה יומית. את השינוי ברחוב, מול כלבים ואופניים, מודדים בחודשים, וזה תלוי מאוד בכמה זמן ההתנהגות כבר מתורגלת.

מתי זאת לא בעיית אילוף אלא כאב?

כשהשינוי הופיע פתאום, או כשהוא מופיע סביב מגע ותנועה. הרועה הגרמני ידוע בנטייה לבעיות מפרקים בירכיים ובמרפקים, לבעיות גב, ואצל חלק מהכלבים הצעירים לבעיות עיכול חוזרות. כלב שכואב לו מגיב מהר יותר להפתעה ולמגע, וזה נראה בבית בדיוק כמו תוקפנות חדשה.

סימנים שמצדיקים ביקור אצל וטרינר לפני מאלף

• יושב עקום, עם ירך אחת מוטה הצידה, או קם לאט אחרי שכיבה ארוכה
• מהסס לעלות מדרגות או לקפוץ לרכב, גם כשהוא רוצה לנסוע
• נוהם או מסתובב כשנוגעים בו באזור הגב, האגן או הרגליים האחוריות
• מלקק מפרק אחד שוב ושוב, או רץ בקפיצה של שתי רגליים יחד
• כלב צעיר עם שלשולים חוזרים או ירידה במשקל למרות אכילה
• מטלטל ראש, מגרד אוזן, ונעשה רגיש פתאום למגע באזור הראש

אני מאלף, לא וטרינר. כלב שלא מרגיש טוב גם לא לומד טוב, ולכן בכל מקרה כזה כדאי לבדוק עם הווטרינר לפני שמתחילים לעבוד על ההתנהגות.

מה משתנה כשרועה גרמני עובר אילוף בפנסיון?

הרצף. כשאתם כבר לא פותרים את הבעיה אלא מנהלים אותה, יוצאים רק בשעות ריקות, חוצים כביש כדי להימנע מכלב, מכניסים אותו לחדר כשמגיעים אורחים, הסיכוי שההתנהגות תשתנה לבד קטן, כי עכשיו היא עובדת גם בשבילכם.

באילוף בתנאי פנסיון הכלב גר אצלי שלושה שבועות באזור השרון. הוא מקבל את מה שקשה להרכיב בבית: 3 אימונים ביום, כל יום, בלי שבוע שבו אף אחד לא התפנה, פלוס טיול יומי שאני מוביל בעצמי. בתוך הרצף הזה הוא לומד את שש פקודות הבסיס, רגלי, שב, ארצה, לא לזוז, אליי ולמקום, אבל העבודה האמיתית איתו היא על מי מחליט ומתי הוא נכנס לעניינים.

החלק שלכם מתחיל עוד לפני שהוא חוזר. יש מפגש בפנסיון אחרי שבועיים, ולגזע הזה זה לא פורמליות: הכלב קורא את מי שמחזיק את הרצועה, ולכן אני צריך לראות אתכם מחזיקים אותה. בסיום יש מפגש מסירה, כי הפקודה שעובדת אצלי בחצר צריכה לעבוד גם אצלכם בשער, ואחרי זה חצי שנה של חזרות לתרגול בתיאום מראש.

ומה שאני לא עושה: אני לא מבטיח תוצאה בטלפון, ואני לא אומר שפנסיון מתאים לכל כלב. רועה גרמני שהבעיה שלו היא בעיקר בשער ובבית שלכם, ובעלים שפנויים לעבוד כל יום, יכולים לפעמים להתקדם יפה גם בלי לצאת מהבית. ואם יש תגובה חזקה כלפי אנשים, כדאי לקרוא קודם על תוקפנות כלפי זרים ולתאר לי בדיוק מה קרה. אם עבודה אצלכם בבית נכונה יותר, אני אגיד את זה בשיחה הראשונה.