אילוף לברדור

הלברדור הוא כנראה הכלב שהכי קל לאהוב, וגם הכלב שבעליו הכי מופתעים כשהוא מתחיל להיות קשה. בגיל עשרה שבועות הוא כדור צהוב שכולם רוצים להרים. בגיל שמונה חודשים הוא שלושים קילו של שמחה שקופצים על הסבתא, גוררים אתכם לפח ואוכלים את הפיתה מהשולחן. שום דבר מזה הוא לא אופי רע. זה כלב עבודה שלא קיבל עבודה.

בשביל מה גידלו את הלברדור, ומה זה אומר בדירה ישראלית?

הלברדור גודל ככלב שעובד צמוד לצייד: מחכה בשקט, יוצא באות, מביא את מה שנפל, לפעמים מהמים, ומחזיר אותו לידיים בלי למעוך. מכאן שלוש תכונות שאני רואה אצל רוב הלברדורים: הוא רוצה לעבוד עם אדם, הוא חי דרך הפה, והוא מונע מאוכל ברמה שגזעים אחרים לא מכירים.

בבית ישראלי, בדרך כלל דירה או בית עם חצר קטנה, שלוש התכונות האלה הופכות לבעיות כשאין להן כתובת. הפה שאמור להביא ברווז מוצא נעליים, שלט ויד של ילד. הרצון לעבוד עם אדם הופך לצורך להיות בתוך כל מה שקורה. והמוטיבציה לאוכל הופכת לשיש, לפח ולכל שקית במדרכה.

והחלק שבעלים לא מצפים לו: התדמית של כלב משפחה נוח. אנשים מביאים לברדור כי הוא נחשב קל, ולכן לא מתכננים לאלף אותו. בפועל הוא קל לאלף, וזה לא אותו דבר כמו קל לגדל בלי לאלף.

עם מה בעלים של לברדור מתקשרים אליי?

הרשימה כמעט קבועה. קפיצה על אנשים, בעיקר על אורחים וילדים. משיכה ברצועה שמתחילה להיות מסוכנת כשהכלב עובר עשרים וחמישה קילו. גניבת אוכל מהשיש ומהשולחן. לעיסת חפצים. תפיסת ידיים בפה בזמן משחק. ובגינת הכלבים, כלב שלא חוזר כשקוראים לו כי יש שם עשרה כלבים ושלוש שקיות במבה.

שימו לב למה שאין ברשימה: תוקפנות היא לא הסיפור הנפוץ אצל לברדור. כשמגיע לברדור עם נהימה על אוכל או על מקום, זה קורה, אבל זה היוצא מן הכלל. רוב השיחות הן על כלב שיש לו יותר מדי אנרגיה ויותר מדי היסטוריה של הצלחה בהתנהגויות הלא נכונות.

ההבחנה שמשנה את הטיפול היא בין קפיצה מתוך התרגשות לבין קפיצה שנלמדה. לברדור צעיר קופץ כי הוא מוצף. לברדור בן שנתיים קופץ כי זה עבד: כל אורח הסתכל עליו, דיבר אליו, נגע בו. הראשון צריך הורדת עוררות לפני שהדלת נפתחת. השני צריך שהקפיצה תפסיק להשתלם, וזה אומר שכל בני הבית וכל האורחים משחקים לפי אותו כלל.

איך מאלפים לברדור, ומה המנוע שלו?

המנוע הוא אוכל, אחריו חפץ בפה, ואחריו אנשים. לברדור הוא אחד הכלבים שהכי פשוט להניע בחיזוק חיובי, ובדיוק בגלל זה הבעיה שלו היא לא חוסר מוטיבציה אלא עודף. כלב שרוצה את הפרס מאוד מתחיל להציע הכול בבת אחת: יושב, שוכב, נותן כף, קופץ. האימון איתו הוא בעיקר ללמד אותו להאט.

טווח הקשב שלו טוב, אבל הוא מתעייף מחזרות משעממות. חמש דקות עם עשר הצלחות שוות יותר מחצי שעה. והוא לרוב רגיש פחות מגזעים אחרים לטון קשוח, מה שגורם לבעלים לחשוב שצעקה עובדת. היא לא עובדת, היא פשוט לא מפחידה אותו, ולכן היא מפסיקה להיות מידע.

מה עושים מחר בבוקר

1. שוקלים את מנת האוכל היומית ומעבירים שליש ממנה לשקית או לתיק פרסים. זה התקציב של היום.
2. כל פעם שאתם נכנסים הביתה, אתם מתייחסים אליו רק כשארבע הכפות על הרצפה. קפץ, מסתובבים בשקט. נחת, מתכופפים ומלטפים.
3. מלמדים למקום: מזרן ליד הכניסה שעליו הוא מקבל גרגרים בזמן שמישהו מצלצל. מתחילים בלי אורחים, עם צלצול שלכם.
4. מתרגלים עזוב עם החלפה: חפץ משעמם על הרצפה, הוא מתרחק ממנו, מקבל פרס מהיד השנייה.
5. בטיול, מתגמלים כל פעם שהרצועה רפויה, גם לשני צעדים. לא מחכים שילך יפה עשרה מטרים.

מה לא לעשות

לא לדחוף אותו עם הברך כשהוא קופץ. לרוב, ללברדור זה משחק מגע, וזה מלמד אותו שקפיצה מקבלת תגובה. לא לצעוק. לא לתת חטיפים מעל המנה המלאה, כי לברדור שמן הוא כלב עייף, לא כלב רגוע. ולא להוציא אותו לריצה ארוכה כדי שיתעייף, כי כך בונים ספורטאי שצריך כל יום יותר.

כמה פעילות לברדור צריך באמת?

לברדור בוגר ובריא צריך בדרך כלל שעה עד שעה וחצי של פעילות ביום, מחולקת לשניים או שלושה, ועוד עבודה לראש. אבל סוג הפעילות חשוב יותר מהכמות. טיול שבו הוא מריח, מוצא ומתעכב מרגיע אותו יותר מריצה של אותו זמן.

הדברים שעובדים הכי טוב איתו הם אלה שמשתמשים במה שהוא נבנה בשבילו. הבאה עם כללים: יושב, מחכה, יוצא רק באות, ומחזיר לידיים. חיפוש אוכל מפוזר בדשא. צעצוע לעיסה עם מזון קפוא. כל אחד מאלה מעייף את הראש שלו יותר מעוד סיבוב בשכונה.

בקיץ הישראלי, לברדור הוא כלב עם פרווה כפולה וצפופה, ולכן הטיולים עוברים לבוקר מוקדם ולערב מאוחר, והפעילות באמצע היום עוברת הביתה. כלב שמסרב להמשיך באוגוסט בשתיים בצהריים לא עקשן, הוא חם. הפירוט המלא נמצא בעמוד על חום, קיץ ומתי לא לאמן.

ויש לברדורים שאוהבים מים יותר מכל דבר. שחייה היא פעילות מצוינת שלא מעמיסה על המפרקים, בתנאי שהיא בשעות הקרירות, במים בטוחים, ושהכלב יוצא כשהוא עוד רוצה להמשיך ולא כשהוא מותש.

לברדור בבית עם ילדים: איפה זה משתבש?

לרוב לא בתוקפנות, אלא בפה ובגוף. לברדור צעיר לא מבין שהיד של ילד בן ארבע היא לא צעצוע, ושקפיצה שמצחיקה מבוגר מפילה פעוט. הילדים, מצידם, עושים בדיוק את מה שמלבה אותו: רצים, צורחים, מנופפים בידיים עם עוגייה. ואז הכלב תופס שרוול, מישהו בוכה, והמשפחה מתחילה לדבר על נשיכה.

ההבחנה כאן חשובה. תפיסת ידיים בפה של לברדור צעיר בזמן משחק היא כמעט תמיד חוסר בשליטה, לא כוונה לפגוע. אבל זה לא אומר שמחכים שזה יעבור. מה שעובד הוא שלושה כללים פשוטים לבית:

הכלל	למה
כשהילדים משתוללים, הכלב על המזרן שלו עם לעיסה, או מאחורי שער	הוא לא יכול להירגע בתוך מרדף, ואף אחד לא צריך ללמד אותו את זה בזמן אמת
ילדים לא נותנים אוכל מהיד כשהכלב קופץ	אחרת הם מלמדים אותו שקפיצה מביאה אוכל
משחק עם צעצוע ארוך, לא עם ידיים	הפה שלו הולך למקום הנכון כבר מההתחלה

עוד כללים שכל בית צריך מופיעים בעמוד על ילדים וכלבים.

מה לבדוק עם הווטרינר לפני שמאשימים את האופי?

אצל לברדור יש כמה דברים שאני מבקש לבדוק לפני שאני מתחיל לעבוד על התנהגות. עודף משקל, שנפוץ בגזע ומוריד גם סבלנות וגם רצון לזוז. דלקות אוזניים, שבאות לידי ביטוי בניעור ראש, גירוד ורגישות למגע בראש, ולפעמים בנהימה כשמלטפים שם. וכאבים במפרקים, שמופיעים כקושי לקום, היסוס לפני מדרגות או כלב שפתאום לא אוהב שנוגעים לו באגן.

כלל שאני חוזר עליו: שינוי פתאומי בהתנהגות של כלב בוגר, בלי שום שינוי בבית, הוא קודם כל שאלה לווטרינר. גם בליעה קבועה של חפצים לא אכילים, אבנים, גרביים, פלסטיק, היא משהו לבדוק עם הווטרינר, ולא רק לנהל באילוף.

כמה זמן זה לוקח, ומה משתנה בשלושה שבועות אצלי?

קפיצה על אנשים משתנה בדרך כלל בתוך שבועיים עד שלושה, בתנאי שכל מי שנכנס הביתה פועל לפי אותו כלל. משיכה ברצועה לוקחת יותר, כי הכלב תרגל אותה בכל טיול במשך חודשים. ואם הלברדור בגיל ההתבגרות, משהו כמו חצי שנה עד שנתיים, יהיו ימים שבהם נראה שהוא שכח הכול. זה חלק מגיל ההתבגרות, לא כישלון של האילוף.

לברדור מסתדר בדרך כלל טוב מאוד באילוף בתנאי פנסיון, ובכנות, זה כמעט צפוי: כלב שמונע מאוכל ומאנשים, שעובד אצלי שלוש פעמים ביום ויוצא לטיולים יומיומיים, לומד את שש הפקודות מהר. החלק הקשה אצלו הוא לא הלמידה אלא ההעברה הביתה. בבית מחכים לו אותם אורחים שנותנים לו יחס כשהוא קופץ, ואותו שיש עם אותה פיתה. לכן המפגש איתכם אחרי שבועיים ומפגש המסירה בסיום הם עיקר העבודה עם לברדור, לא תוספת.

מה שאתם תראו בבית אחרי שלושה שבועות הוא כלב שיודע מה מצופה ממנו, לא כלב שהאנרגיה שלו נעלמה. הלברדור עדיין ישמח לראות את האורח. ההבדל הוא שהוא ישמח לראות אותו כשהוא יושב, כי למד שזה מה שמביא יחס. אם בשבועות שאחרי זה כל בני הבית ממשיכים באותו כלל, ההרגל נשאר. אם מישהו בבית חוזר להרים אותו כשהוא קופץ, הלברדור יגלה את זה מהר מאוד.

ומתי לא צריך את זה בכלל? לברדור צעיר, במשפחה שמוכנה לעבוד בעקביות ולוותר על קפיצות גם כשזה חמוד, יכול להתקדם מצוין בבית עם הדרכה. המקום שבו לברדור צריך עזרה מבחוץ הוא כשהבית כבר לא מצליח להיות עקבי: ילדים קטנים, אורחים רבים, או כלב שכבר מושך חזק מדי בשביל מי שמוציא אותו.