אילוף שיבה אינו

שיבה אינו הוא כלב שמבקש מכם לשנות את ההגדרה של כלב מאולף. הוא לא כלב שמחכה לפקודה הבאה, ולא כלב שמחפש לרצות. הוא כלב שבודק מה יוצא לו מכל בקשה, ומחליט בהתאם. בעלים שמגיעים אליי עם שיבה מתארים לרוב כלב נקי, שקט ומרשים בבית, שהופך לאדם זר ברגע שהרצועה נפתחת או שמישהו מנסה לחתוך לו ציפורניים.

בשביל מה גידלו את השיבה, ומה זה אומר באקלים ישראלי?

השיבה הוא אחד מהגזעים היפניים העתיקים, וגודל לצוד ציד קטן ועופות בשטחים הרריים וסבוכים. הוא עבד בדרך כלל רחוק מהצייד, והיה צריך לקבל החלטות בעצמו: לאן ללכת, מתי לרדוף, מתי לעצור. כלב טוב לעבודה הזאת הוא חכם, זהיר, מהיר, ולא תלוי באדם שלו כדי לדעת מה לעשות.

בבית ישראלי, התכונות האלה נראות ככה. העצמאות הופכת לכלב שלא בא כשקוראים לו, כי משהו אחר מעניין אותו יותר. הזהירות הופכת לחשדנות כלפי זרים ולרגישות חזקה למגע. ודחף הציד הופך לרדיפה אחרי חתולים, ציפורים וכל מה שזז מהר בשולי הדשא.

והאקלים מוסיף שכבה. לשיבה יש פרווה כפולה וצפופה, שגודלה לחורף הררי. בקיץ הישראלי, טיול של צהריים יכול להיות מסוכן בשבילו, והוא עלול לסרב ללכת, לחפש צל או להתנשף כבד. הרבה מה”עקשנות” של שיבה באוגוסט היא פשוט חום. הטיולים עוברים לבוקר מוקדם ולערב, והעבודה לראש עוברת הביתה. הפירוט המלא נמצא בעמוד על חום, קיץ ומתי לא לאמן.

עם מה בעלים של שיבה מתקשרים אליי?

בראש הרשימה כלב שלא בא כשקוראים לו, ואחריו בריחה מהבית או מהחצר, כולל כלבים שלמדו לפתוח שערים, לחפור מתחת לגדר או לחמוק החוצה בכל פתיחת דלת. אחר כך רגישות למגע: צרחות ונהמות בזמן חיתוך ציפורניים, הברשה, ניגוב כפות או הלבשת רתמה. רכושנות על אוכל, עצמות וחפצים שגנב. ותגובה לכלבים אחרים, במיוחד כלבים שמתקרבים מהר מדי ובלי נימוס.

ההבחנה שמשנה את הטיפול היא בין לא רוצה לבין לא יכול. שיבה שמסתכל עליכם כשקראתם, ואז חוזר להריח, החליט שהעסקה לא שווה. הוא צריך קריאה שמשתלמת יותר. שיבה שלא שומע אתכם בכלל, כי הוא ננעל על חתול, נמצא מעל סף התגובה שלו. הוא צריך מרחק ורצועה, לא פרס גדול יותר.

ובמגע, ההבחנה היא בין רגישות לבין כאב. שיבה שצורח על כל ציפורן מגיב להחזקה. שיבה שפתאום נוהם על מגע באוזן או בגב, אחרי שזה לא הפריע לו, צריך בדיקה אצל הווטרינר לפני שאני עובד איתו.

איך מאלפים כלב שמחליט בעצמו?

בעסקה הוגנת. השיבה לרוב לא עובד בשביל שבחים, ולא מתרשם מטון קשוח. הוא עובד בשביל מה שהוא רוצה, ולכן התפקיד שלכם הוא לגלות מה זה ולשלוט בו. אוכל טוב במיוחד, גישה לריח, יציאה מהדלת, שחרור להמשיך בטיול. כל אחד מאלה יכול להיות פרס, אם הוא מגיע אחרי ההתנהגות שביקשתם.

אימונים איתו קצרים: שלוש עד חמש דקות, מעט חזרות, ומסיימים כשהוא עוד מעוניין. שיבה שמבקשים ממנו שב חמש פעמים ברצף ישב פעמיים, ואז ילך. זה לא חוסר כבוד, זו הדרך שלו להגיד שהעסקה נגמרה. ומה שהכי חשוב: לא לבקש ממנו משהו שאתם לא יכולים לוודא שיקרה. כל קריאה שהוא מתעלם ממנה ולא קורה כלום מלמדת אותו שהמילה אופציונלית.

מה עושים מחר בבוקר

1. מפסיקים לקרוא לו כשאתם לא בטוחים שיבוא. במקום זה ניגשים ומביאים אותו, או מחכים לרגע טוב יותר.
2. מתחילים אליי מחדש בבית, במרחק של שני מטרים, עם פרס בעל ערך גבוה. אחרי שהוא מגיע, הוא חוזר למה שעשה.
3. עוברים לרצועה ארוכה בכל מקום פתוח. היא נותנת לו לחקור, ולכם לא לאבד אותו.
4. מתחילים הרגלת מגע של דקה ביום: נגיעה בכף, פרס, שחרור. בלי ציפורניים בשבוע הראשון.
5. בודקים את השער, הגדר ופתח הדלת. שיבה שבורח פעם אחת לומד שזה אפשרי.

מה לא לעשות

לא לרדוף אחריו כשהוא בורח. השיבה מהיר יותר מכם, ומרדף הוא בשבילו משחק. עדיף לרוץ לכיוון ההפוך, לרדת לגובה הקרקע או לקרוא בשמחה. לא להחזיק אותו בכוח לטיפוח, כי כל מאבק כזה מעלה את הרגישות לפעם הבאה. ולא להעניש אותו כשהוא סוף סוף חוזר, גם אחרי בריחה של עשרים דקות. כלב שננזף כשהגיע לומד שלהגיע זה רע.

איך מרגילים שיבה למגע, לטיפוח ולווטרינר?

לאט, ובחלקים קטנים. שיבות רבים לא אוהבים שמחזיקים אותם, ושיבה שמרגיש לכוד עלול לצרוח, להתפתל ולנשוך. הצרחה הזאת מבהילה בעלים, ולכן רבים מוותרים על חיתוך ציפורניים והברשה. ואז כל טיפול הופך לאירוע, והרגישות גדלה.

מה שעובד הוא הרגלת טיפול הדרגתית, שבה הכלב יכול להתרחק. מתחילים מנגיעה של שנייה בכף, פרס ושחרור. אחר כך החזקה קלה של הכף, פרס ושחרור. אחר כך הצגת המספריים, פרס, והם חוזרים למגירה. רק אחרי ימים או שבועות חותכים ציפורן אחת. לא כפה, ציפורן. ובסוף הטיפול משהו מצוין קורה.

את ההרגלה למגע כדאי להתחיל כבר בגור, אבל גם שיבה בוגר מתקדם. וכדאי לתרגל גם מחסום פה כמשחק נעים, לא בגלל שהשיבה מסוכן, אלא כי ביום שבו הוא יצטרך טיפול כואב אצל הווטרינר, זה יהיה שקט יותר לכולם.

כמה פעילות ועבודה לראש שיבה צריך?

שיבה בוגר ובריא צריך לרוב כשעה עד שעה וחצי של פעילות ביום, ועוד עבודה לראש. טיולי הרחה ברצועה ארוכה הם הלב של זה: השיבה צד עם האף והעיניים, וטיול שבו הוא מריח וחוקר מרגיע אותו יותר מהליכה מהירה. בבית, צעצועי מזון, חיפוש חטיפים ותרגילים קצרים.

שיבה שלא מקבל מספיק נוטה להמציא לעצמו עיסוקים, ולרוב הם כוללים חפירה, לעיסה, או ניסיונות בריחה. ומשחק עם כלבים אחרים? חלק מהשיבות נהנים מחבר אחד או שניים שהם מכירים, ופחות מגינת כלבים עמוסה. שיבה שלא אוהב כלבים שנכנסים לו לפנים לא צריך להתרגל לזה בכוח.

שיבה עם ילדים ואורחים: מה כדאי לדעת?

הרבה שיבות חיים טוב עם ילדים של המשפחה, בתנאי שהילדים מבינים שזה לא כלב שאוהב חיבוקים. שיבה מעדיף לרוב קרבה בתנאים שלו: לשבת לידכם, לא עליכם. ילד שמחבק אותו, מרים אותו או רודף אחריו כדי ללטף, מכניס אותו בדיוק למצב שהוא הכי לא סובל, מצב שבו אין לו לאן ללכת.

הכללים בבית פשוטים. הכלב בא לילד, לא הילד לכלב. ליטוף קצר בחזה או בצד, לא על הראש ולא חיבוק. כשהכלב קם והולך, נותנים לו ללכת. וכשיש לו עצם או צעצוע, אף ילד לא מתקרב. שיבה שמקבל את הכבוד הזה נוטה להיות סבלני יותר, כי הוא יודע שיש לו דרך לצאת.

עם אורחים זה דומה. שיבות רבים חשדנים כלפי זרים, ולא אוהבים אורח שמתכופף מעליהם ומושיט יד. מבקשים מהאורחים להתעלם ממנו, לשבת, ולתת לו לבוא להריח. אם הוא בא, אפשר לזרוק לו חטיף לרצפה. אם לא, זה בסדר גמור. שיבה שלא מוכרחים לפגוש מפסיק לרוב להיות מתוח מאורחים די מהר.

מה לבדוק עם הווטרינר לפני שמאשימים את האופי?

אצל שיבה, העור והאלרגיות הם הדבר הראשון. גירוד, ליקוק כפות ושינויים בפרווה יכולים לגרום לחוסר שקט ולרגישות למגע, ולהיראות כמו בעיית התנהגות. אחריהם הברכיים והמפרקים, כי כלב שקופץ על רגל אחת או נוהם כשנוגעים לו ברגליים יכול לסבול מכאב. וכל שינוי פתאומי בהתנהגות של כלב בוגר הוא קודם כל שאלה לווטרינר.

ובקיץ, שימו לב להתחממות. שיבה שמתנשף כבד, מתנודד או חלש אחרי טיול צריך צל, מים ופנייה לווטרינר, לא אילוף.

כמה זמן זה לוקח, ומה משתנה בשלושה שבועות אצלי?

הרגלת מגע מראה התקדמות בתוך שבועות של עבודה יומית קצרה, אבל היא ממשיכה כל החיים. קריאה נבנית לאט, ואצל שיבה היא נשארת בדרך כלל משהו שמתרגלים ברצועה ארוכה ובמקומות סגורים, לא משהו שסומכים עליו ליד כביש. בריחה מהבית יורדת מהר ברגע שהשער, הגדר והדלת מנוהלים.

באילוף בתנאי פנסיון שיבה מקבל שלושה אימונים ביום, טיולים יומיומיים ושגרה צפויה, ורבים מהם מפתיעים בכמה מהר הם לומדים, ברגע שהעסקה ברורה. אבל אני אומר את זה בפשטות: שלושה שבועות לא הופכים שיבה לגולדן רטריבר. הם בונים שפה משותפת, הרגלים טובים וכלים. במפגש איתכם אחרי שבועיים ובמפגש המסירה בסיום, אני מלמד אתכם לנהל את העסקה הזאת בעצמכם.

ומתי זה כבר גדול ממה שמסדרים לבד? כשהוא נשך בזמן טיפול, כשיש ילדים בבית והרכושנות מתחזקת, או כשהוא בורח שוב ושוב ומסכן את עצמו.